אין כמו הטעימה השניה.
בראשונה מגששים ומתגוששים ואילו בשניה מקבלים פרופורציה על מה ואיך.
את בילית במירוצי כביש הלילה ואני ניסיתי לשווא להשתלט על הסערה שבתוכי, קצף גלים ורוחות עזות.
אני לא יודע לתת שמות לדברים. אבל מי צריך שמות שהמפרשים שלך מחליטים לאיזה כיוון תשוט הספינה הזו?
ובפעם הראשונה הפשטתי אותך. קליפה אחר קליפה. הרגשתי איך מנגנוני ההגנה שלך מתקפלים. לא לקחתי בכוחניות החזקה שלי אלא נתתי לך לתת, בזמן ובקצב שלך.
ואת נתת...
וכשאני אומר לך שהנשמה שלי נמצאת בשמירה אצלך, את יכולה לצחוק ולהיות הכלבה הכי קשוחה שבנמצא. זה לא ישנה מאומה.
אז הפשטתי אותך.
זחלתי לתוכך בלי תנועות מהירות, עכוזך הלבן ריצד בין ידיי. ספנק וקרופ, פלוגר, משאבות...לרעב שלך אין שובע. למבט המוטרף בעינייך אין גבולות.
אני אוהב אותך כך.
קצב זרימת הדם שלי מוכפל.
העורקים מתנפחים.
כן, גם הזין.
בטח שהזין. יא חתיכת יצור מושלמת שאת!
תתמודדי!
וגם כושילירבאק כמה שאני מתגעגע.
גם.
אני לא צריכה שתגרה לי את הכוס, תגרה לי את המוח.
אני חושב שאת זה עשיתי מזמן.
הלילה הזה עבר בין בקבוקי גולדסטאר ושוטים של ג'ק... להרדם עכשיו קבור בין השדיים שלך (שלי!) היה הופך את הכל למושלם.
לא פחות.