אני כמעט משתגע מהבוקר.
התנהלת שונה מאז אתמול, אני תוהה אם משהי מנחה אותך מה ואיך לכתוב, או שפשוט החלטת שככה את רוצה להתנהל.
אני תוהה אם את מרגישה בנוח להתנהל ככה.
פתאום משהו בי התערער, פתאום להפוך אותך לנשלטת לפריקת תסכול מיני כמו בפעם ההיא הפך להיות דבר קל.
כשאת גוף לשימוש שלי את לא משפיעה עליי, רק אני עלייך, ללמד אותך להשתמש בפה שלך טוב יותר, להכנס לתוך הכוס שלך כשבא לי, לשמוע אותך גונחת, להכאיב כשאני רוצה לראות אותך מתפתלת, ולירוק רק כי זה מדליק אותי כשאת מלוכלכת.
פתאום זה הפך להיות המקום הקל, כי עכשיו אני מושפע ממך, ובחוסר וודאות לגבי רמת ההשפעה שלי עלייך.
ועדיין המוח נלחם, בין הרצון שתקחי ממני הכל, שתשפיעי ותרגישי ביטחון במקום שלך, שתעשי אותי שייך, לבין המקום הקל שמשחק איתך איך שהוא רוצה, שלא באמת משפיע עליו שום דבר, והוא רק משתמש בך לצרכים שלו.
אולי זה כי קשה לי, פתרום להיות מושפע ולא לדעת מה קורה בכל רגע, אולי כי אני מפחד לתת לך את מה שאני רוצה שתקחי, ואני יודע שזה יאפשר לך הרבה יותר ואני מפחד ממה שיהיה ממך כשהכח הזה יהיה לך בידיים.
ומשהו בי רוצה לראות אותך פורחת, הרי גם ככה את מניפולטיבית ואוהבת להשתמש בזה נגדי, אז בא לי לראות אותך פורחת במקום הזה, מרגישה בנוח לעשות גם את המניפולציות, עושה את הדברים רק בשביל הירח, לראות אותו זורח כשהוא מסמל את החושך.