יומן חלל

הגוף מאותת לי שמשהו לא בסדר,

אני מרגישה בקריסה...

עוצרת הכל!

נכנסתי שוב לסחרור עם עצמי,

צריכה להחליט מה עושה לי טוב ומה פוגע בי...

הולכת לשבת במים רותחים לנקות את המחשבות, לשחרר את הגוף, אולי ככה הכאבים יפסקו...

צריכה לצרוח את הכאב החוצה!

הגוף כואב לי פיזית, אבל הדמעות האלה כבר שלושה ימים לא דמעות של כאב פיזי...

ההצגה המחייכת שאני עולה לי בכאבים פיזיים...

מנחיתה את החללית, עוצרת את המסע, צריכה להחלים ולהתחזק...

💜

נסיעה ארוכה לפני, יצאתי מהבית מוקדם בבוקר, התלבשתי, שמלת מיני צבעונית עם מחשוף עמוק, ארגנתי תיק ויצאתי לדרך..בתחנה המרכזית, יושבת ומחכה לאוטובוס, קפה הפוך גדול (כי אי אפשר בלי), אני שותה את הקפה, ומתעסקת עם הטלפון... חצי שעה עד שהאוטובוס יגיע... אני מרגישה שמסתכלים עלי אבל מתעלמת וממשיכה להתעסק עם הטלפון, אבל זה מציק כשנועצים בך מבטים, אז סובבתי את ראשי לצד, רק כדי לראות גבר מושלם עומד במרחק לא רב ממני, ונועץ בי מבטים, שיער שחור קצר, פנים מסותתות, וגוף שחום,  שרירי ומוצק, ועיניים חודרות. שלמות כבר אמרתי?האוטובוס מגיע, אני עולה ומתיישבת בספסל האחורי, (עדיף כך כשרוצים לגלוש בכלוב ולא רוצים שותפים...), להפתעתי הרבה, המושלם הגיע והתיישב לידי, ואני עם גלים של חום, ורטיבות שנקוות בין רגלי, משחקת אותה לא שמה לב, וממשיכה לגלוש בטלפון...האוטובוס לא היה עמוס נוסעים ובספסל האחורי רק אנחנו ישבנו. הנסיעה החלה, שמתי לב שהמושלם מציץ לי בטלפון, אז דאגתי שהוא יקרא יחד איתי קצת פוסטים מחרמנים מהכלוב לראות איך הוא יגיב, והתגובה לא אחרה לבוא, והבליטה במכנסיו גדלה, ואפשר היה לראות את חוסר הנוחות שלו, ואני מרוצה מהתוצאה מחייכת לעצמי, ומתחילה לפנטז על הזין הענק שגדל במהירות במכנסיו.לא יודעת מאיפה היה לי האומץ, אבל החרמנות כנראה גברה עלי, הסתובבתי אליו עם החיוך המרוצה, ומבט שובב, ושאלתי בשקט אם אני יכולה לגעת בזין שלו, המושלם הביט בי לרגע עם המבט החודר שלו, חייך חיוך קטן, ובלי מילים לקח את ידי והוביל אותה לתוך מכנסיו, נשימתי נעתקה! הוא היה קשה, וענק! התחלתי ללטף אותו לכל אורכו לחוש את חומו עולה, ואת הווריד פועם למגע אצבעותיי, כל הזמן הזה לא הורדנו מבטים, הוא פתח את מכנסיו, ולפני הזדקר הזין הכי גדול שראיתי בחיי, אני עוד מופתעת מהגודל של הזין, ותוך שניה ידו אוחזת בשיערי, מורידה אותי אליו, פי לא הצליח להכיל את הגודל שלו, והכי עמוק שהוא נכנס אפילו לא היה חצי, אני נחקתי והשתנקתי, דמעות עלו בעיניי, הוא שחרר את האחיזה, ולחש לי תלקקי, ותמצצי, ואני כמו ילדה שקיבלה סוכריה ענקית התחלתי ללקק ולמצוץ את הזין המפואר שלו. בלי הרבה הכנה שתי אצבעות נדחפו לתוכי, הרטיבות שלי הספיקה כדי שהאצבעות יחליקו פנימה ויתחילו לחפור בתוכי, אני מרימה אליו מבט, מתחנן, וברגע אחד מצאתי את עצמי יושבת עליו, כשהזין הענק שלו מרחיב אותי וננעץ בתוכי, אני מתחילה לנוע על הזין שלו מרגישה אותו גדל עוד בתוכי, יד אחת נשלחת לתוך החזיה שולף שד ומתחיל לצבוט ולנשוך, אני מרגישה שאני עומדת לגמור, ואני לוחשת לו באוזן שאני גומרת, הוא מסתכל לתוך עיניי ולוחש "ביחד!" כמה תנועות מהירות, ואני מרגישה שהוא ממלא את כולי ואני מתפוצצת על הזין שלו, הוא אוחז בפני, וכדי שלא ישמעו אותנו הוא מדביק לי נשיקה, שסחררה אותי מהעוצמה שלה, חצי דקה של התאפסות, אני יורדת ממנו, מסדרת את השמלה והחוטיני, ושמה לב שהתחנה שלי כבר הגיעה, אוספת את התיקים שלי, מתכופפת אליו, לוחשת לו באוזן, "תודה, היה מדהים!" לא מחכה לתשובה ויורדת מהאוטובוס...

ככה מתחילים חופשה...

💜

התחלה של בוקר רגוע בחלל...

כל המנועים פועלים מצויין...

המערכות שקרסו אתמול, נמצאות בתיקון...

קצת חבלות פנימיות, אבל גם זה יעבור...

לא מצליחה לעצור את שתף המחשבות מאתמול, מנסה לסדר הכל, מחסור בשעות שינה, מוח מעורפל מירוק, כל זה לא עוזר בכלל!

פעם האמנתי שהסקרנות הרגה את החתול, היום אני יודעת שזה כמעט נכון... מה שהרג אותו זה מחסור בשעות שינה...

בימים האחרונים אני מתחילה לקבל חשק לכתוב שוב סיפורים... 

יש לי כבר כמה רעיונות לא מגובשים...

אולי אני אעלה סיפור ישן יותר מאוחר רק לתת טעימה לסיפורי הקיץ...

מוסיקה מרגיעה הבוקר בחללית, הזמן זז בהתאם...

הנס של החללית הכי טעים בבוקר, קמתי להכין עוד...

אני הופכת לעננה ירוקה...

💜

!Kiss my ass

💜

אז התרסקתי קצת... לא נורא,

הייתה נחיתה יותר קלה משחשבתי...

ההתרסקות הייתה באשמתי הפעם, לא חישבתי דברים נכון...

תקלות קטנות במסע כבר למדתי לתקן לבד...

כשיצאתי למסע ידעתי שאתקל במהמורות...

ידעתי שיש טיסים נוספים בחלל, ידעתי שיש אסטרואידים שונים, וכוכבים ועוד חייזרים למיניהם...

כל התרסקות מלמדת אותי עוד דבר על החללית ועל המסע שלי...

דבר טוב אחד שיצא מכל זה... מצאתי זמן לחדש אספקה ולמלא את מיכלי החמצן...

החללית מוכנה להמראה...

טיסה נעימה

💜

מאבדת שליטה על החללית...

התרסקות נוספת בדרך...

אחזור עם דו"ח נזקים

נשימה עמוקה...

עוד רגע זה נגמר...

💜

אני אוהבת את המסע שלי...

יש הרבה הפתעות בדרך, ודברים לא צפויים קורים...

אני מסתכלת על האנשים מסביבי ואני מרוצה!

החללית ממשיכה בשיוט...

אני אוהבת את זה שאני לא צריכה לנווט...

המחשבות מתערפלות לעיתים...

נעים לפנטז על מישהו שמנווט במקומי, מוביל לכוכב בטוח...

יותר מידי זמן בחלל לבד... המחשבות הופכות אפלות יותר, סוטות יותר...

הצרכים הפיזיים משבשים את החשיבה...

צריכה להרגיע את הגוף...

צריכה לשנות את המיינד...

צריכה קצת צבע בחיים...

💜

הזמן היום התמלא בקצת משפחה... 

הראש נותר במרוץ...

החללית לא סיפקה את השקט הנדרש, והשנ"צ הפך להיות כמעט בלתי נסבל... 

קמתי מהמיטה, רגועה באופן מפתיע, טיפה תשושה...

שיחה טובה מחזירה לי את הברק לעיניים...

הגוף שוב נרגע, המתח מתחיל להתפוגג...

אולי הגיע הזמן להפסיק לפחד כל פעם שמשהו טוב קורה...

עכשיו ממשיכה במסע...

💜

מנוחה... סופ"ש ארוך...

החללית על מצב שיוט, האנרגטית אצל ה X...

החללית עטופה בעננה ירוקה, המוסיקה משחקת עם המיינד...

בתוך כל הלבד הזה אני מוצאת את עצמי נהנת!

רוקדת לצלילים המכשפים...

מייצרת לעצמי פלטפורמה חדשה...

מנסה לא לחשוב הרבה, לשחרר את הכל, לא להרגיש, סופ"ש נטול הכל, רק מוסיקה וסמים (ואני)...

מגלגלת עוד סיגריה ירוקה, ממלאת את הבאנג, ועפה גבוהה על כנפי המוסיקה...

שיוט נעים

💜

אני נכנסת לתא השינה בחללית...

כמה דקות לפני כיבוי אורות ואני מנצלת אותן לכתוב כמה מילים ליומן המסע...

האמת לא כל כך התחשק לי לכתוב, יש פעמים בהם השקט וההתעסקות בדברים הקטנים בחללית בזמן השיוט פשוט יותר נעימים לי... 

אני אוהבת לשתוק בדיוק כמו שאני אוהבת לדבר ( ואני אוהבת לדבר) לאחרונה יותר שקטה, יותר בוחנת את הסביבה...

פעם הייתי מתרגשת יותר מידי מהתרסקויות, היום למדתי לתקן מהר את השברים והתקלות ואני חוזרת להמריא כמעט בלי בעיות...

הלוואי שהלב היה משחרר מהר כמו הגוף...

כיבוי אורות...

💜