אניגמה

חמישה חודשיים שלא ביקרתי כאן

היה טוב טוב לתפארת...

כלום לא השתנה.

עד הפעם הבאה 😀

יום הגיבוש מתקרב

ובחלקו טיול.

רצה הגורל

(והחלטות המארגנים)

שהטיול יהיה בדיוק במקומות בהן טיילנו ובהם אתה נמצא הרבה מתוקף תפקידך.

ארבע שנים עברו  מאז התראנו באחרונה

מענין אם יקרה ודווקא שם נתראה.

לא יודעת איך אגיב

האם גופי יבגוד בי?

האם אחוש געגוע?

או אולי הכל יצוף?

כל זיכרון כל מקום כל תחושה?

מנסה שלא לחשוב 

לתת לגורל להניע.

אני צרחנית *

של אהבה

את כולם אספתי לשקית 

זרקתי לפח.

זאת לאחר ששלושים שנה החזקתי אותם קרוב אלי במעט הטוב והרבה רע.

ללא חרטה!

מתעבת מלחמות,

מתה על ניצחונות.

וטעמו של הניצחון

מתוקקקקק.

ולמרות הכל

 לא היתה בי שמחה ולא חשתי את טעמו של הניצחון.

מעבר לחמלה

עצבות ואפילו מעט יגון

לא חשתי כלום.

תם ונשלם.

תמליך את החמור למלך

הוא עדיין ישאר חמור!

שחשבתי שפיספתי משהו טוב

הסתבר

שטוב שפספסתי.

בבוקר כשאראה

הכל יהיה במקום.

חצי החיוך שלי

התלתלים הזהובים

העיניים ה...

אישה שלמה.

לא יהיה זכר

לאלפי הרסיסים

שאותם הדבקתי,

אחד לאחד.

גם הלילה כמו בכל לילה

אישה שלמה.

אוהבת את הגשם כשחם,

כמו עכשיו.

לא צריכה

לעטוף את עצמי בשכבות.

מזכיר לי את פלורידה

בימים עברו שבהם הסתובבתי בגשם עם גופיה מכנס קצר ובלי נעליים היו שחשבו שאיבדתי את דעתי לרגע.

אז עכשיו גופיה ,מכנס קצר

ובארצנו הקטנטונת ❣️