היא אני ומה שביניהם

מוטב לרקוד חצי דקה... 

מוטב מאשר לאבד אותה...

ילדה נערה

צעירה מדהימה שכמותה

פגשה במלאך המוות

הוא כמובן הסתתר מאחורי נער נאה חכם צעיר ומפתה.

הסתתר בתוכו

בגופו.

היא לא ראתה,

היא גם אף פעם לא תדע שזה מה שהיה.

שיחק בנשמתה

חדר, גילגל, נגע, חייך את חיוכו המרושע.

ואז

הרג אותו מולה

(המוות שנים גר בגופו)

והיא נערה צעירה 

מרגישה אשמה.

לך תצא מזה עכשיו

היא כותבת לי על התמדה... (הכוונה לאחת שתבוא)

ואני חושב לי, שעוד תמד אחד או שניים.

אני תמוד עמוק באדמה

הנוער רוצה הכל או לא כלום

אין אהבה

אין משחק מקדים

אין ללמוד את האישה.

יש הכל באינטרנט מה הבעיה?

אני אוהב את השלבים.

להגיע לטפס. להבין את הדרך.

להבין למה לאן כמה נכנס...

אני ספונטני מתכנן...

כך החיוך עמוק ומבקש עוד

יותר מעוד.

יותר מעמוק.

מבקש יותר...

בתשוקת האהבה

אין מקום

אין זמן

יש שניים.

שניים על  זמן מקומי

והוא נשמר לעד

נוצר בלב.

נוצר את הטעם הריח הצבע...

ונעצר.

הלב מחסיר פעימה

ומרויח עולם קסום של הרגע.

אדם צובר זיכרונות כמו נמלים

בחודשי הקיץ...

הסקרנות היא הדבר החשוב לו לאדם כאדם.

המקדם, המריץ אותו אל המוות.

ואני כאחד שאימו כבר לא מזהה... (זהות חדשה נולדה)

מבין שלהיות אני זה מה שנשאר.

הזהות היא חשובה לעצמך.

הגוונים הם מה שאתה חושב שאתה רואה. 

המילים הם מה שאתה מבין ממי שאתה.

ואהבה?

איפה את נקבה מזדיינת?

ותשוקת גוף בגוף איפה היא מסתובבת?

הלכתי

להציל

את ריין...

ויש שאדם שר.

והיא מכייסת אותי, "דוקטור למוסר דוקטור לפילוסופיה..."

 החיים הם כמו רכבת.

תמיד בתנועה

יש עליות ירידות

אנשים עולים ויורדים

ולפעמים  אתה מוצא את עצמך עולה על רכבת שלא שלך בכלל...

ואם היא מהירה...

המרחק בין התחנות גדול.

לפחות הנוף יפה

חשבתי לכתוב משהו על אנשים פאתטיים.

ואז החלטתי שזה פאתטי. 

כן

כשזה נכון זה כואב

שמירת הגבולות זה הכאב החד ביותר.

שניים רוצים...

והאחד עוצר תמיד!

שניים חוששים

והאחד חושש הרבה יותר!

והמושג חיים פעם אחת

מגביר את משמעות החיים!

כדי לחיות אדם 

חייב לעצור את השעון.

להביט לנשום

להבין שתמיד יש סוף

מוות שלאחריו יש שוב חיים ...

הפסימיים יגידו חיים שלאחריו יש מוות

האופטימיים יאמרו מוות שלאחריו חיים

ואני אומר לכו תזדייני זה בדיוק אותו הדבר!

ואני...?

אני יודע להפליג...