דמיון מרוכז

פנים רבות לה, ממש כקשת בשמים ספוגה מגוון של צבעים.

אני מתייחס לאותו סימפטום אותו חשים שמיצינו ולהרגשה שמתלווה בעיקבותיו.

סוף או התחלה תלוי בנקודת המבט של כל אחד מאיתנו .

אני תמיד בעד התחלה.

באופן עקרוני אני בעד דיבור יציב וחד, בעל נוכחות כחלק ממכלול שלם של מבנה אישיות על אחת כמה וכמה אם אתה שולט או שולטת.

אבל כשאנחנו לוחשים מיד צצים אין ספור קונוטציות והקשרים למילה לחישה. עולם שלם נפתח והדמיון מתחיל להשתולל. החל ממתן הוראהשאינה משתמעת לשתי פנים, שנאמרת בלחש.

עד הבעת מילות אהבה ורגש אין סופיות וכל מה שבינהם.

לחישה אמרנו... אהה, כן קטלנית

מאזן אימה הוא מושג המתייחס למצב המתאר חשש הדדי מתוצאותיו של עימות אפשרי.

יש לו נטייה לשתק ולהאפיל על יחסי הכוחות הפועלים בכל זירה,

סוג של כבילה מרצון או שלא מרצון.

במפתיע, הוא מתחבר באופן מדוייק להפליא לעולם הבדס״מ,

בעולם שבו לכל כל אחד מאזן האימה שלו.

שבת שלום.

״בסוף זה לא ישנה כמה נשימות נשמת אלא כמה רגעים עצרו לך את הנשימה״.

שינג שיונג 

שאלה שמנקרת בליבי לא פעם מדוע בוחרים להיות חלק מהקהילה?

אתם מכירים את הרגשה הזו שקמים בבוקר וחשים שמשהו עומד להתרחש.

סוג של תחושה בלתי מובנת, מוסברת, מן חשמל כזה שנמצא בסביבה, מחדד את החושים ומחכים למשהו שעתיד לבוא.

סוף שבוע הוא בדרך כלל מצד אחד קטליזטור לרצונות, מחשבות, חשקים ולכל אותם חלומות שאנחנו חולמים ומייחלים להשיג.

מצד שני הוא מהווה הפוגה מהריצה היום יומית המטורפת. כל אחד ועולמו.  

סופש נפלא.

פעמים רבות אני נזכר בפתגם הידוע כלבים נובחים והשיירה עוברת. כאילו נדמה שהזמן עוצר מלכת רק הדמויות מתחלפות. כאן זה המקום הכי אמיתי לבחור את מקומנו במשוואה.

לעולם לא נבין את העתיד אם נפקפק בהווה

לאכול או לטרוף

לדרוש או לחכות לקבל

לדחות או להכיל

לרצות או להדחיק

24/7 או מידי פעם

יושב  ממתין לתורי וחושב

שאלות יסוד או סתם שעמום

בגדול

דמיון מפותח

כל פעם כשאני נכנס לכלוב לקריאה או סתם לשיטוט,אני מנסה להבין איך עולם הבדסמ קובע או מנסה לקבוע חוקים והגבלות עלינו בני אנוש בניגוד לחיות טרף,להכיל את הצורך שלנו במסגרות וכללים ברורים כדי שלא נסחף ונאבד צלם אנוש,

מקריאה של הפוסטים השונים אני נתקל בהרבה מאוד מקרים בהם השחקנים בוחרים להשתמש בכח בלתי סביר תחת מעטה השליטה ונותנים לזה פירוש לגיטימי שזה המשחק.

לפעמים אני תוהה מה מצלק יותר סימן בגוף שנשאר תקופה ארוכה או נפש מצולקת שמנסה גם היא לתת פירוש ולגיטימציה למה שהיא חווה ועושה על מנת להיות שלמה עם עצמה בהיותה פה בכלוב.

נחזור לעולם הג׳ונגל ששם יש רק חוק אחד והוא שהחזק שורד במלחמת הקיום היום יומית, לחיות או למות, אין שם ענייני נפש אגו, סדר מחשבתי, רק ייצר הקיום.

האם גם בכלוב זה כך?

חלק יגידו שטויות זה רק משחק,חלק אחר יהנהן ויחפש את עצמו על הסקאלה, אבל רובנו פה רק כדי להגשים פנטזיה כזו או אחרת או סתם לספק את ייצר המציצנות.