לפני 4 שנים. 25 באפריל 2020 בשעה 18:21
אפרד בשיר מדהים שחבר קרוב שר ...
מוזמנים להקשיב...
שלי
מה ששלי שלילפני 4 שנים. 20 באפריל 2020 בשעה 8:50
לפני 4 שנים. 17 באפריל 2020 בשעה 14:27
לפני 4 שנים. 4 באפריל 2020 בשעה 12:08
הוא אמר לי שהוא הוציא אלפי שקלים על פרחים.
כי הפרחים היו מקעקעים לאישה שלו חיוך על הפנים.
ולחיוך שלה אין מחיר, אז הוא שם לעצמו משימה;
למתוח לה את הלחיים כל יום, כל היום, כל החיים.
עד שהנשימות האחרונות שלו יגיעו או עד שיגמרו בעולם כל הפרחים.
הם גרו לבד בבית גדול, כי כל הילדים שלהם הפכו נשואים.
וכשהבדידות כרסמה את הקירות, הוא הדביק לה חיוך על הפנים.
וכשהדבק התייבש, הוא החזיק את החיוך שלה עם הידיים שלו.
זאת כנראה הסיבה לכל הקמטים שמקשטים את כפות ידיו.
הוא אפילו ישן מתחת לחיוך שלה, שמר עליו, שלא יברח.
במשך קרוב ל-70 שנים הוא קנה לה פרחים.
החיוך שלה עבר אבולוציה;
היא חייכה עם פנים צעירות ויפות, והיא חייכה עם פנים מלאות בקמטים.
70 שנים של חיוכים, אך דבר אחד לא השתנה בחיוך שלה, ריח הפרחים.
כשהיא הייתה מגישה לו אוכל, הוא היה אומר לה תודה.
ורק הוא ואלוהים יודעים שהיא הייתה בשלנית גרועה.
אבל המילה הקטנה הזאת גרמה לה ללכת לישון כשהיא מחובקת עם השמש.
אז הוא המשיך לאכול ולהודות לאישה שלו כי זה נתן לה הרגשה טובה.
הם רבו כמעט כל יום, וכשקירות הבית התחילו לרעוד, הוא זה שהיה יוצא להליכה.
וזה לא משנה בכלל אם הוא אשם או היא אשמה, הפרחים תמיד היו שם בשבילה.
הוא היה מוריד מעצמו, מוותר, לא נותן לאגו לישון איתם במיטה.
ולכן בסיום כל רגע מכוער, החיבוק שהגיע היה רק יפה יותר.
הם רבו כל החיים, ובכל יום הם עדיין הלכו לישון מחובקים.
הוא אהב אותה יותר משהוא אהב את החיים.
היא קעקעה את השם שלו על הלב שלה.
והוא היה הפסיכולוג והסטנדאפיסט שלה.
כשהקושי היה דופק בדלת, הם היו צוחקים עליו.
כשהשטן היה דופק בדלת, הם לא היו פותחים לו.
כשהשבת הייתה דופקת בדלת, הוא היה קונה לה פרחים.
בארוחת ליל שישי הם היו רק שניהם.
עם יין תירוש זול וגן עדן של מטעמים.
עם הזמן השמיעה ברחה משניהם, והם הפכו חירשים.
אז הם לא היו מדברים.
הם פשוט היו מסתכלים.
עושים אהבה עם העיניים.
השקט היה המוזיקה שלהם.
והנשמות רקדו לפי קצב פעימות הלב.
ויום אחד היא מתה.
אחרי 70 שנים של ביחד.
עצוב.
מחוק.
מיותם.
רק הוא נשאר בעולם.
וכשהוא היה מברך "אשת חיל מי ימצא", הקול שלו נשבר.
כי רק אלוהים יודע שהוא התכוון לכל אות, פסיק ונקודה.
כשהיא מתה הוא רצה למות גם.
כי המשימה שלו הושלמה, ועכשיו יש לו משימה חדשה.
השותפה שלו לחיים חייכה בכל יום על כדור הארץ.
אז עכשיו הוא מחכה לרגע שלו, להתאחד איתה.
ולגרום לה לחייך כל יום בעולם הבא.
אהבה שמלאה בוויתורים ופרחים;
וריקה מאגו וקשיים.
Elyasaf ezra קרדיט
לפני 4 שנים. 28 במרץ 2020 בשעה 12:38
האהבה מפתה את התמימות,העונג לוכד...ואז מגיעה החרטה.
לפני 4 שנים. 27 במרץ 2020 בשעה 14:55
הלילה מסתיים המנוי.
ניפרדת יפה לשלום עם משהו שכתבתי.
תשמרו על עצמיכם והיו חזקים .
אהבה בלתי אפשרית....
אתה זה שלא היה לצידי כשנזדקקתי....
אתה זה שאמר שלא רוצה אהבה כשנתתי...
אתה זה שאמר שזה קשר בלתי אפשרי...
אבל אחרי שהרגשת אוהב...
ואחרי שהחלטת לתת....
אני כבר לא אהבתי...
ולי כבר לא היה לתת...
לפני 4 שנים. 23 בפברואר 2020 בשעה 15:08
הופ הופ טרללה...
גדלתי בשנה...
שבוע יומולדת בפתח..
מי יזכה לפנק אותי?
לפני 4 שנים. 17 בפברואר 2020 בשעה 10:20
הוא נגע בה...והיא נגעה בו....
היא צללה לתוך עיניו...והוא צלל לתוך עיניה...
האחת אהבה....השני כבר לא...
אמר שלום....ונעלם...
זהו גורלה של ילדה יפה...
כל שביקשה...שיאהב אותה...
לפני 4 שנים. 10 בפברואר 2020 בשעה 18:55
נימאס לי לרצות לתת ולהעניק חיבוק,חום וזמן יקר לאנשים טיפשים,נצלנים ורעים שהורסים לאנשים טובים !!
נמאס לי שחושבים שאמא סתומה!!!
למי שלא ברור!!! אני אמא שרוצה לתת רק חיבוק,אוזן קשבת וחום ( לא זיונים) למי שבאמת צריך ורוצה מהלב!!!
לשלוח הודעה " אני זקוק לך" ואני צריך להרגיש את החום שלך" ,לא עובד עלי!!!
אז מי שלא רציני או אמיתי,שלא יפנה!!!
אתם גורמים לאנטיגוניזם!!!
אנשים קטנים,אפסיים חסרי כבוד לאדם!!!
לפני 4 שנים. 3 בפברואר 2020 בשעה 21:03
U r nothing to me until im everything to u