בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומנה של חודרת...

החיים ומה בהם..
לפני שבוע. שלישי, 7 בינואר 2020, בשעה 17:41

לאבד את עצמך...

מה זה אומר בעצם?!

הוא תחתיי.. מוכן ופתוח.. 

נכנסתי חזק,אולי חזר מדי אך לא שמתי לב לכך..

גניחה חזקה בתוספת עווית כאב בפניו "עוררה" אותי..

איבדתי את זה..

את הכיוון הנכון, את הכניעה..שקע בכאבו.. 

דמו על ידיי, פליאה בעיניי, כאב על פניו.. ברח מידיי..

ביקשתי להרגיע,לנחם אך רק הכאב והפגיעה נשארו..

האם לאבד את זה ולא בקטע הטוב זה מה שנותר?!

האם הגיע הזמן שהוא ילך ממני?!

נראה מה יגידו הימים.. הלילות של הבכי החנוק שלך

הפגיעה היא לא רק פיזית אלא עמוקה יותר..

חושבת איך לפצות על כך.. יתכן שהפכתי למה שתמיד פחדת ממנו..

ללכת לאיבוד.. ולא למצוא..

הלכתי לאיבוד רחוק ממך.. מקווה שתתרפא יותר בנפש כי הגוף תמיד מחלים מהר.

לפני 3 שבועות. ראשון, 29 בדצמבר 2019, בשעה 00:04

גשם,רוחות,ענפים מתדפקים על החלון..

יש רעשים ש"גזורים" מסרטי אימה.. או שבעצם זה מה שהחליטו שם בהפקה כרעש רקע הגיוני לרוצח/אנס/פסיכופת מאיים במחשכים..

מסתבר שיש עיר בארצנו ש"מולבשת" על סצינות האימה האלה...

תל אביב..אוי אוי אם את מרתיעה בחשכה השקטה איך לא תהיי זו שמרתיעה ומתריעה בזמן הסערה?!

ברקים מבהיקים בך.. איזורים פרועים מהרוחות כאילו נוטים לההרס בקרוב..

עיר שצופנת בה נופים מדהימים(מסתבר שאחרי לילה סוער הים  פשוט מדהים ביופיו)

רחובות "מתנקים" מתעוררים להם לשקט נקי..

האם כך את?? פרועה,סוחפת מרתיעה ועם זאת נפלאה ומופלאה???

האם היית תל אביב...

אחרי סופש סוער בעיר ללא הפסקה גם בזמן סערה

⛈🌫⛈🌫⛈🌫

 

לפני חודש. שני, 9 בדצמבר 2019, בשעה 20:59

מהחיים..

ממה שהם מסמלים

ממה שהם מעידים אחרי שאתה עוזב את החדר

האם היית,האם היית קיים,נכחת;הרגשת

לא אתה לא שם, אף פעם לא היית 

אתה אטום לרגשות שלך ולתחושות שלך

אם היית, הבנת

אם היית,הרגשת

בלי מילים,במבט,בשתיקה

 

לא הרבה יודעים שמילים הן ריקות רק מה שמרחף באויר הוא לעיתים הכי קובע

 

נעלמת,נלקחת ולי אין מזור מחפשת תחליף אך אין בנמצא

מצפה ליום שנתאחד..

לאחד!!!

לזה שידע מה אבד ומה להחזיר וזה לא הוא..

כ4ב..כאב..כ4ב..

לפני חודש. חמישי, 5 בדצמבר 2019, בשעה 14:34

אז מחקתי הכל!!!

את ההיא שפשוט לא באמת היתה חברה ונטשה שהראש החל לנפול..

מחקתי את ההוא שפשוט לא היה מסוגל להתמודד עם כלום ואני הייתי לו העמוד שעליו יכל להשען כדי להרים את עצמו..

מחקתי את כל האנשים רחוקים כקרובים..

לפעמים "ניקוי אורוות"  מחדש לך על עצמך..

אז לעזאזל כל הפסיכולוגים בשקל ואלו שצריכים טיפול אבל לא הולכים...

העפתי כדי להתרומם על עצמי עוד..

לחיי פקיחת עיניים!!!

לחיי אני,עצמי ואנוכי בלבד!!!🖕🖕🖕

לפני חודש. חמישי, 21 בנובמבר 2019, בשעה 22:10

חחחח...

מסתבר שלפעמים לפגוש אנשים(לא לא סתם אדם) אנשים- מיוחדים,סיפורים מעניינים מאחורי דמויות..

 

זה יכול להיות חוויה..כן כן כל המצקצקים למינהם/ן

לפעמים סתם "מפגש קפה" בשניים יכול להיות מיוחד.

לא צריך יותר משני בני אדם!!!

 

עוד שבוע הסתיים...

לא צריך יותר ממפגש כזה כדי לסיים אותו בטוב

 

ליל חמישי שמח לכולם..

וסופ"ש סועררררר

לפני חודשיים. ראשון, 20 באוקטובר 2019, בשעה 17:40

תמיד אדם דוחה דברים,אנשים, דרכים..

האם זו המנעות בגלל מצב נפשי?

האם זו סלידה מאנשים כאלה ואחרים?

האם האדם פשוט קלה לו ההחלטה שבדחיה מאשר ההתמודדות מול הבעיה/סיטואציה/אדם?!

 

רבים וטובים כתבו ודיברו על זה(בכל חוגי הפסיכולוגיה מאז קם לו פרויד)...

אז פרויד יכול להיות דפוק לגמרי או פשוט זה שכתב את האמת בפרצוף רק עם חירטוטים נוספים..

דחייה זה שיט!!!!

ושיט ענק!!!

כי אדם שדוחה הוא פשוט נדחה בעצמו.. כי היתה לו מראה למצבו/לאני עצמי שלו..

להערים סיבות ותירוצים זה קל...

להתמודד עם האמת שלך היא הכי קשה..

 

אז אל תדחו פשוט- עשו!!!!

חג תורה שמח ילדודס

לפני 3 חודשים. שלישי, 15 באוקטובר 2019, בשעה 11:27

עוד מילדות האדם משייך לעצמו דברים כאלה ואחרים:

מתחילים בלשייך ולסגל תכונות כאלה ואחרות..

ממשיכים בלשייך אנשים וחפצים..

ועוד ועוד.. להוסיף דעות ומחשבות.. העיקר לומר "זה שלי"!!

 

אז די.. לשייך, לרצות הרי בסופו של דבר..אם אדם מסתכל על כל חייו.. השייכות תמיד תהיה שם..

גם לאלו המבדילים עצמם..

אז בסופו של יום.. כל אחד לעצמו יודה כי תמיד תחושת השייכות היא היא החזקה מכולם..

מרקם אנושי שיוצר קבוצות,חוויות,אינטרקציות וחשיבה מוגברת..

מלמד אותו וגם אותה.. מי הם ולמה הם..

החיפוש אחרי החיים...

 

יום מוצלח..נשנושים

 

 

לפני 3 חודשים. שלישי, 8 באוקטובר 2019, בשעה 10:07

כבר שנים מצדיקים בכל מיני דרכים כי באדם יש שני צדדים.

אכן יש את אלו(פסיכולוגית) שמכריזים קבל עם ועולם כי הם מפוצלים(דו קטביים/פיצול אישיות).. אבל כל השאר ה"נורמלים"- נרתעים,מפחדעם להראות את עצמם כי כל צד בהם זה המכלול שמרכיב אותם.

 

אז אולי שמשוחררים מכבלי החברה/הסביבה שם האדם באמת מראה את כולו?! משוחרר??!!

אין באמת לדעת כי רק האדם עצמו יודע..

האם לשחרר? האם להתחבא? מה יקרה אם בכלל??- למה בכלל לחיות בפחד?? מה שייך הפחד??

עוד כלי הגנה-נכון אך לדעת להשתמש בו זו חוכמה(הייטיבו לומר כי יש לנו את יצר ההשרדות) ועדיין האדם/חברה היא שבונה לנו מצבים אלה וכל אדם סולל את מסלולו בתוכה...

שתדעו לבחור נכון, שתמשיכו להצטדק, לתרץ, לחשוב שאתם טובים מאחרים שבעצם זו עוד מסיכה במכלול המסלול של ההשרדות..

 

גמר חתימה טובה לצמים..

ומי שלא.. לפחות נשארתם כופרים אמיתיים😝😝😝

לפני 3 חודשים. רביעי, 2 באוקטובר 2019, בשעה 11:06

ללכת בתלם..לאן?

אדם בוחר את כיוונו.. מגשש שנים וזמנים אחר עיצוב חייו ודרכו.. עובר קוצים, סכינים וגם שושנים וורדים..

כל שביל או מעבר צר מחזירים/ממשיכים את דרכו..

חכם? תמשיך העיקר תגיע למטרה

מתחכם? אולי תצעד 2 קדימה 3 אחורה כי כל צעד יביא תובנה אחרת?!

טיפש??(רגע רגע רגע.. מי קבע מה הוא מי?!)

תלם- מי הגדיר מהו, מי אמר מה כן ומה לא(וצאו צאו מהסרט שלא כולם פועלים על פי תכתיבים?!)

 

שנה טובה ומתוקה נשנושים..

ויאללה זדיינו עד הפעם הבאה או לא😂😂😂

לפני 3 חודשים. שישי, 20 בספטמבר 2019, בשעה 14:35

ושוב מהתחלה..

תמצא את מקומך..

המתמסר, העורג, המתענג

רוצה לחוש את הרעד בגופך לכל החלקת ידי על גופך..

את הקפיצה הקלה שגופך מרתיע מפני הכאב שבא..

רוצה לחוש את עורך הענוג שמחליף צבעיו תחת עוצמת ידי...

 

ואחרי כל סימון, כל כאב שתחוש ורק תהנה. 

מבטך יאמר הכל...

את ההנאה,הפחד שבהנאה, את הכאב...

ואתה אתה שלי..תחתיי..

נהנה ומבקש רק עוד ועוד...