ערפל

איך אנחנו ב2024, ועדיין אי אפשר לבטל לחיצה על קומה במעלית. 

הם רק הולכים ומשתבחים.

רק שיבואו שוב לארץ. עם אלבום חדש.

תקופה מצויינת. לכאורה.

גיל 30 לא הרגיש אחרת, בהתחלה.

6 חודשים פנימה - ומסתבר שאתה קצת חכם יותר. אולי מחוספס יותר ומבין שאפשר ללכת לעזאזל תוך כדי שאתה שותה יין בגן עדן.

המלחמה המחורבנת הזו הכניסה אותנו לפרופורציות.

החלטות קשות נהיו קלות, אומץ לקחת צעדים מרחיקי לכת. לא הייתי לוקח אותם בשגרה שלפני.

הדמעות על מי שלא יחזור, יוצרות בריכה של הבנה ומשמעות, תעוזה , כוח וזיכרון.

אל תפחדו ליצור. ליזום. לרוץ. ליפול. לקום. ליפול שוב. לבכות. לשמוח. לחיות.

בשביל זה אנחנו פה. קצת בשביל אלו שכבר לא, קצת בשבילנו.

אם אתם לא מבינים על מה אני כותב ולמי, זה בסדר. גם אני לא בטוח.

לא הייתי כאן זמן רב,

עובר על הבלוג ובהלם מכמות השטויות שרשמתי במהלך השנים.

אבל הלם נחמד.

כמו גרף גדילה שאפשר להתבונן בו בחצי חיוך.

I heard a song and it made me think of you.

The song ended, and that made me think about you too.

לך,

לך תשלוף עכשיו טקסטים מהארון כי המגירה כבר ריקה,
אתה צריך להעמיד פנים שיש לך אישיות.

You’re born alone and you die alone and this world just drops a bunch of rules on top of you to make you forget those facts. 

But i never forget.

 

- Don Draper, Mad men.

צריך להוסיף כאן פיצ'ר לעשות לייקים לפרופילים.

אל תדאגי,

אני רק הולך לָנֶצַח, 

ואחזור. 

ברגעים של רעש, אתה מוצא הכי הרבה שקט.
כי שקט לא מוצאים בשקט.
בשקט תמצא רק בדידות.

שקט מוצאים,
כשהטירוף מכה, כשהאלכוהול עולה.

כשאתה פתאום מחובר ובו זמנית מנותק.

לאנשים סביבך, לעצמך, למציאות.

כולנו מטורפים, כולנו DJ על החיים.
שלנו.
תחפשו רעש, לכו תדעו מה תמצאו
אולי שקט.

**נכתב בשכרות.