תאהבו אותי חזק

שוכבת לבדי, בכלוב.

מכוסה בשמיכה בין ארבע סורגים.

ואני אוהבת את זה.

להיות סגורה, לבד, עם עצמי, עם המחשבות שלי, עם השריטות שלי.

איפה שהשאירו אותי.

טוב לי להיות פשוט ככה. לשרת, לסבול ולהיות שפחה בשביל מישהו.

אבל המחשבות על העתיד מטרידות אותי.

האם כדי שתהיה לי זוגיות מאושרת אצטרך לוותר על זה ולחיות בעולם הונילי?

קמתי מוקדם מהרגיל. והרגשתי את זהו. אני שפחה ממש שפחה . כלבה במהות שלי. זה מה שאני אוהבת. על זה אני חושבת ומפנטזת. נכון שאני משוייכת והבעלים שלי מספקים אותי. אבל אני רוצה לשרת אותם עוד. לתת מעצמי עוד. פשוט להקריב את עצמי בשביל האושר והסיפוק של מישהו אחר. ההנאה שלהם זה הסיפוק שלי.חשבתי שזה מוזר בהתחלה. אבל כבר לא איכפת לי. זה מה שאני רוצה . פשוט להיות ולחיות בשבילם . בשביל מי שבאמת מפרה את הנשמה שלי וגורם לי להרגיש שלמה ואמיתית עם עצמי. עכשיו אני יודעת שזה לא מוזר. עכשיו אני יודעת שזה מי שאני . פשוט שפחה לא פחות ולא יותר. 

תודה לכם אדוני ומלכתי. כל עוד אני אוכל תמיד אהיה בשבילכם לענג לשרת לציית .

בהכנעה שלכם כלבתכם תמיד

כאשר מצטרפים למערכת יחסים בדסמית של זוג מעניין אם הנורמות עדיין אותו הדבר? 🤔 

מה נחשב לנורמלי לעשות אם להצטרף לזוג זה לא נורמלי..? 

חתיכת תסביך..

בא לי להרגיש כאב, אבל לא בקטע טוב שזה מחרמן.

בא לי פשוט לספוג הרבה, גם אם זה לא נעים, ובסוף לראות  את הפרצופים המסופקים שלהם.

בא לי לספוג ופשוט לסבול, לראות כמה אני יכולה לספוג.

זה יותר צורך מנטלי מאשר מיני...

האם זה אגואיסטי מצידי?? 😅

מה בעצם אנחנו מגדירים כקו אדום?

משהו שאנחנו לא אוהבים?

משהו שאנחנו מפחדים ממנו?

משהו נגעלים מי זה?

מה תהיה סיבה באמת טובה בעולם הבדסאם להכניס לקו אדום מבלי שזה ייחשב כלויתר לעצמי? 

מענין... 

יהיה לי סופ"ש מלא מחשבות 🙃

אף פעם לא הבנתי עד כמה זה קשה. 

אף פעם לא נתגעגעתי לבנאדם כמו שאני מתגעגעת לאדון ומלכה שלי. 

לאט לאט אני מרגישה שאני מאבדת את זה.... 😶

החיבור הזה בין השולט ונשלט.

ההרגשת הביטחון, בכל סיטואציה מפחידה .

ההרגשת הסיפוק שגרמתי.

זוהי סיבה טובה לסבול קצת בשביל האדון והמלכה שלי. 

הם שינו אותי, גם אם זה בקצת. זה הפך את עולמי לתמיד. אני אף פעם לא אהיה אותו הדבר.

 עמדתי מולם, כמו בובת ראווה.

הם בחנו אותי. את כל כולי. האדון הוראה לי להסתובב באיטיות וכך עשיתי.

הרגשתי איך הם בוחנים אותי, כל תזוזה קטנה שלי.

אהבתי את זה. והייתי צמאה לעוד. 

לאחר שסיימתי את הסיבוב, חייכתי אליהם קלות וקיבלתי חיוך בחזרה.

ראיתי בזה כאור ירוק ושאלתי "אדוני, האם אני יכולה להשתמש בקרם?" והצבעתי על הבקבוק הקרם.

קיבלתי אישור, ושמחתי שהתוכנית שלי תצא לפועל.

שפכתי מעט מתכולת הבקבוק על הידיים. והתחלתי למרוח את הקרם על גופי.

תחילת עיסתי באיטיות את שדיי. לאט לאט עברתי לבטן ואז עברתי לטוסיק, ידיי החלו לאט לאט להתקרב לאיזור המשפעה ובאותו הרגע שמעתי את מלכתי צועקת "זונה!". 

הרמתי את מבטי והסתכלתי עליה בחיוך שובב, לפעמים אני אוהבת להיות שובבה. 

היא התקדמה אליי במהירות ואמרה "לא יפה להתגרות בי, זונה קטנה". לאחר מכן, היא תפסה בשערי ומשכה אותי מטה בכדי שאעמוד על ארבע. "לא לזוז!" פקדה עליי ונעלמה לה בחדר אחר.

מספר רגעים עמדתי על ארבע, האדון הסתכל עליי ולא אמר דבר. ראו עליו שהוא אהב לראות אותי ככה. 

מלכתי חזרה עם שוט ביד "אני רוצה שכל מכה תספרי בקול, הייתי ברורה זונה קטנה?" פנתה אליי. 

"כן מלכתי" עניתי וישר הרגשתי את השוט על ישבני.

"אחד" אמרתי בהנחה כבדה

"שתיים"

"שלוש"

"ארבע"

"חמש"

היא הצליפה בי עם השוט אחד אחרי שני כך שבקושי יכולתי לדבר וכבר הרגשתי שאני רטובה שם למטה. 

יצא לי לחשוב על זה הרבה. והבנתי שאני פשוט אוהבת להיות כנועה. 

כשמכניעים אותי בכוח. 

כשגורמים לי לעשות משהו בכוח.

כשקושרים אותי ולא מאפשרים לי לזוז. 

לא בקטע של השפלה. לא אוהבת להיות מושפלת. אני אוהבת כשמפעילים עליי כוח.