ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הרפתקאות, ובעיקר חוויות ומחשבות שלי כפי שנתפסות לי באותו הרגע

שיתופים על החיים שלי ועל החוויות הפנימיות שלי עם עצמי כדומית והקונפליקטים שמגיעים עם תפקידי המגדר מול הקוויריות שלי, וכן הרצון שלי לפרטנר-ית והאתגרים במציאתה-ו
פלוס, לא כולי, אלא חלקים ממני כפי שמתרחשים באותו הרגע, חוויות של תקשורות מכאן ומחוץ לכאן (מעוניינת שיהיו עוד יותר חיוביות משליליות), בתקווה שאני לא נקראת כמישהי מתוסכלת מידי בכתיבה שלי כי אני כותבת מידי פעם על ההטרדות שאני חווה כאן ובכללי על מצבים כאלו בשביל הסיכוי (שכבר קרה) שמישהו יקרא, ילמד ויבין.
אני כן מתוסכלת, אבל זה יותר כעס צודק.
גם בתקווה שהכתיבה שלי בעודה אותנטית לרגש שאני מרגישה באותו הרגע, תכיל גם את הראייה שלי את היופי של בדסם, של הדברים היפים הקטנים והגדולים בעולם, ומספיק את עצמי בשביל לעורר עניין (שוב, לא לכתוב לי אם אתם מתחת או מעל לגבול הגיל גיל 23 עד גיל 29).
לפני 9 חודשים. יום שלישי, 27 במאי 2025 בשעה 8:35

כמישהי עם בעיות ברכיים מילדות, ומידת נעליים לא קטנה, תמיד היה לי קשה למצוא נעליים יפות שהן גם נוחות. 

פעם כשהייתי הולכת למסיבות בדסם, אני הייתי מנסה ללכת בהתחלה עם נעלי עקב, אבל זה מן הסתם כאב, היה לא נוח, ובכנות הרגיש כמו התעללות בעצמי. 

היום אני יודעת שכשאחזור מתישהו ללכת (כשלימודים ירגעו וגם ארגיש במקרה באותו היום בטוחה בעצמי וביכולת שלי לחקור בלי לעשות דברים שאני לא מרגישה בנוח איתם) אז אולי אנסה ללכת עם זוג מגפי עקב ספציפיים שיש לי, שהוא פשוט די יפיפה למרות שיש לו עקבים ופלטפורמה. המסיבה הזאת זה המקום היחיד שאני יכולה ללבוש אותן אליו בערך מאז התואר השני במקום בו יש קוד לבוש לא כתוב, והעבודה בבריאות הנפש בה יש קוד לבוש מאוד כתוב. ואני יודעת שאני אלך עם העקבים האלו למקסימום שעה, ואז אחליף למגפיים נורמליים או נעליים אחרות נורמליות שלא עושות לי כאבים ממש לא נעימים (קורה לאחרונה בברכיים). 

מכל מקום, זה גרם לי למחשבה על כך שכשלבשתי עקבים אז, הרגשתי ממש מוחפצת, ושגם היום כל פעם (וקרה יותר מידי) סאבים (כותבת סאבים כי לא קרה לי עם סאביות, אתן מקסימות ואני אוהבת אתכן, מוזמנות לכתוב) כותבים לי בלי רשות וכמעט בלי תקשורת, פנטזיות עלי בעקבים.
וזה גרם לי שוב להבין שאני חושבת שזו עוד החפצה של נשים דומיות שנעשית על ידי גברים סאבים. לא העניין של קינק רגליים, אלא העניין של לראות את הרגליים האלו בנעליים שהן גיהנום למי שלובשת אותן רוב הזמן.
פשוט, וואט דה פאק קצת. למה הסאב רוצה שיכאב לי ללכת, ולקנות לדומית את הנעליים הכי לא נוחות עם העקבים הכי גבוהים שהוא יכול למצוא? 
אני ממש אבל ממש לא חושבת שזה מודע, אבל אני פשוט חושבת שזה עוד משהו שהחברה פשוט דפקה בו נשים, ועיצבה בגברים את האהבה לאישה בעקב לא נוח בשיט. הדרך להיראות סקסית זה ללבוש משהו לא נוח בעליל וזה יוצר מצב בו גם כשאת שולטת את עדיין נשלטת על ידי סקסיזם, ועדיין תחשבי סקסית בעיני המון המון סאבים אם את שמה את עצמך בנעל שאקטיבית פוגעת בבריאות שלך. 

יש כמובן דומיות שממש ממש אוהבות את העניין, ואוהבות עקבים ואת הפנטזיות וכל היוצא בזה, וזה מעולה ממש בעיני, אני שמחה בשביל כל מי שפריט לבוש מסוים עושה לה טוב וכיף.

הכעס שלי הוא על כל פעם שאני נתקלת בסאב שהפנטזיות שעולות לו בראש הן על דומית בעקבים שאני יודעת שלא נוחים בעליל רוב הזמן, ולקנות לה מלא עקבים כאלו. זה מרגיש לי מחפיץ, כי הסאבים עם הקינק הספציפי הזה הרבה פעמים באמת לא חושבים או שואלים את עצמם על הנוחות של הדומית ממה שאני ראיתי בהתנהגות. הם פשוט אומרים "פאק זה יהיה ממש ממש סקסי היא תיראה סקסית ממש דורכת עלי עם העקבים האלו, אני אתאר את עצמי קונה לה ארון מלא בעקבים", ובאמת לא נראה שלחצי שנייה חושבים "ויכול להיות שהיא לא אוהבת עקבים, ואני בעצם רוצה שיהיה לה כואב כל יום".

מכל מקום, זה בלוג כן? פשוט המחשבות שלי. 

(אם מישהו קורא את זה ולא מזדהה עם זה, סבבה, אני אכליל ותוציא את עצמך מההכללה כי אתה כנראה לא חלק ממנה)

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י