Walk like Egyptian

בפעם הראשונה שראיתי את כרמלה גרוס וגנר, הייתה באחת ההופעות הראשונות שלהם ב "רוקסאן"

ערן צור היה לבוש שחור כולו בגולף, כמו נראה בחליפת צלילה, ואני התלהבתי מהמוסיקה והמילים, וקניתי את הדיסק מ "האוזן השלישית" בשינקין, ביום הראשון שיצא.

חרשתי את הדיסק המעולה, וזה אחד השירים שהכי אהבתי

נח לו במרכז החדר,

עלבון גדול,

קשה

עלבון 
כרמלה גרוס ואגנר 
מילים ולחן: ערן צור

הוא מחבק אותה 
והיא נלחצת 
הוא מנשק אותה 
היא קמה והולכת 

רציתי שתדע 
אני גדולה ממך 
חשוב לי שתדע 
שחזקה ממך 

עכשיו אני ילד קטן 
חושב שאת האמא שלי 
זה אמצע הרחוב 
אל תעזבי אותי לבד 

והנה, באור היום העולה 
נח לו במרכז החדר 
עלבון גדול, קשה. 

אחד השירים הכי יפים שנכתבו פהא

אדבר איתך 
חוה אלברשטיין 
מילים: רחל שפירא
לחן: אלונה טוראל

כשאתה חיוור מצער 
מתחפר בשתיקתך 
תן לי לדבר אליך 
וללכת בין צלליך 
להיות איתך 

לא אשאל אותך מדוע 
לא אחריד את בדידותך 
זהירה, כמו מהססת 
באותות חיבה וחסד 
אדבר איתך. 

יש בי כח, יש בי כח, 
אל תחוס עלי 
אל תפריע לקוצים שלך 
לשרוט את רגלי. 

כשאתה עייף עד מוות 
לא נרדם בחשכה 
בשעה שסיוטיך 
מרדפים חלומותיך 
אשאר איתך 

על ידך אני נודדת 
בין שנתך ליקיצתך 
המילים שלי שבירות הן 
וכפות ידי קטנות הן 
אך הן לצידך. 

כשאראה, או כשתאמר לי 
חרש, חרישי 
כי מתיך מתקבצים 
גם אני ארכין ראשי 

לא אשאל אותך מדוע...

מיתר

אביתר בנאי

היא חיכתה לי
הורידה את משקפי השמש ואמרה
כמה אני שומעת אותך
רציתי להגיד לה
שפתיים יבשות שורפות
אבל רק הסתכלתי כמו כלב רעב
והמשכתי ללכת

מיתר אחד,
רוח נעימה,
ועצומה
אבן יקרה, יחידה,
אני מבטיח למהר

קניתי לחם, הוסיפה עוגה מתנה וחייכה,
רציתי להגיד לה,
לבדידות באביב את מים,
את מים
רציתי להגיד לה,
לבדידות באביב את מים..

מיתר אחד,
רוח נעימה,
ועצומה
אבן יקרה, יחידה,
אני מבטיח למהר

תקראו סיפור מדהים!

בשנת 1986, ירון דייביס היה בחופשה בקניה לאחר שסיים את התואר הראשון שלו בטכניון.
באחד מהטיולים הרגליים שלו הוא נתקל בפיל אפריקאי צעיר אשר עמד עם רגל אחת מורמת באוויר. הפיל לטענת ירון נראה בצרה והוא ניגש אליו בזהירות רבה מאוד.
הוא ירד על ברך אחת , בדק את כף רגלו של הפיל ומצא חתיכת עץ גדולה תקועה עמוד בתוך רגלו.
בזהירות רבה ועדינות , ירון החל לעבוד על החתיכת עץ עם הסכין שלו עד שהעץ יצא לגמרי - וממש לאחר מכן הפיל הוריד את רגלו !

הפיל הסתובב והסתכל על ירון במבט די סקרן , ובמשך כמה רגעים מלחיצים פשוט בהה בו. ירון עמד קפוא למראה הפיל הענק והדבר היחיד שעלה לו בראש זה שהפיל הולך לרמוס אותו.
בסופו של דבר הפיל פשוט חצרץ בקול רם , הסתובב והלך! ירון לעולם לא שכח את הפיל הזה או את האירוע.

כ20 שנה אח"כ, ירון היה בספארי בר"ג עם הבן הקטן שלו. הם טיילו שם וכשהוא עבר ליד המתחם של הפילים הוא ראה שפיל אחד מסתובב לכיוונו ומתקרב אל הגדר דווקא אליו. הפיל הענק התבונן בירון, בהה בו כמה שניות ואז הרים את הרגל והניח אותה, הרים את הרגל והניח אותה ככה כמה פעמים. בכל הזמן הזה הוא המשיך להסתכל ישירות על ירון!!

נזכר באירוע מ 1986, ירון לא יכל לתהות שאולי מדובר באותו פיל צעיר ! אז הוא אזר את האומץ שלו וטיפס לתוך המתחם של הפילים עד שהוא הגיע אל הפיל הזה, הוא ניגש אל הפיל והתבונן בו בחזרה. הפיל חצרץ עם החדק בחוזקה שוב .. כרך את החדק שלו מסביב לרגליים של ירון... והעיף אותו בחוזקה לתוך החומה . הרג אותו במיידי.

כנראה שזה לא היה אותו פיל מזדיין..

זה בשביל כל האנשים ששולחים לי את הסיפורים מחממי הלב המזוייפים שלהם בפייסבוק ובוואטצאפ.

Hironimus Bosch 1490 - 1510

The garden of Earthly Delights 

אחד האמנים האהובים עליי ביותר,

הרונימוס בוש ההולנדי

ובמיוחד העבודהנהמדהימה על הגן בעל התענוגות

האינסופיים.

לא יכול להעלות לפה את התמונה

חפשו בגוגל

מֵת בְּאִטִּיּוּת /פבלו נרודה

תרגום לעברית אריה קומיי 

מֵת בְּאִטִּיּוּת

מִי שֶׁלֹּא זָז מִמְּקוֹמוֹ

מִי שֶׁלֹּא מִתְעַנְיֵן.

מֵת בְּאִטִּיּוּת

מִי שֶׁפּוֹגֵעַ בִּכְבוֹדוֹ הָעַצְמִי

מִי שֶׁלֹּא נוֹתֵן שֶׁיַּעַזְרוּ לוֹ.

מֵת בְּאִטִּיּוּת

מִי שֶׁהָיָה שָׁבוּי בְּהֵרְגֵּלָיו

וְחוֹזֵר יוֹם יוֹם לְאוֹתָן הַמֻּסְכָּמוֹת.

שֶׁלֹּא מַחֲלִיף מוּתָג

שֶׁלֹּא מֵעֵז לְשַׁנּוֹת גּוֹנֵי לְבוּשׁוֹ

שֶֹּׁלא מְשׂוֹחֵחַ עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר.

מֵת בְּאִטִּיּוּת מִי שֶׁמּוֹנֵעַ מֵעַצְמוֹ תְּשוּקוֹת

וּמְעַרְבּוֹלוֹת הָרְגָּשׁוֹת שֶׁהֵם יוֹצְרִים, דַּוְקָא אֵלֶּה

מַחְזִירִים נִיצוֹצוֹת לָעֵינַיִם וּמְשִׁיבִים לַחַיִּים

לְבָבוֹת שְׁבוּרִים.

מֵת בְּאִטִּיּוּת

מִי שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה כִּוּוּן כְּשֶׁהוּא מַרְגִּיש

אֻמְלָל בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ, אוֹ עִם אֲהוּבָתוֹ,

מִי שֶׁלֹּא מְרַעֲנֵן הַיָּדוּעַ וְהַבִּלְתִּי יָדוּעַ

כְּדֵי לְהִתְעַלּוֹת בַּחֲלוֹמוֹתָיו,

מִי שֶׁלֹּא מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ, וְלוּ פַּעַם אַחַת בַּחַיִּים

לְהִתְרַחֵק מֵעֵצוֹת נְבוֹנוֹת.

תִּחְיֶה הַיּוֹם,

סַכֵּן הַיּוֹם

עֲשֵׂה זֹאת עַכְשָׁו.