|
|
|
השגרה ממשיכה,
ואיתה הגעגוע.
לא אליו ממש,
אלא להרגשה שיש איתי מישהו,
שתמיד שומע,מרגש,מחבק ודואג.
פשוט נמצא שם.
וזה חוסר שמרגישים אותו במיוחד במיטה, לפני השינה.
אבל זה בסדר,
הקרקע הייתה מוכנה לזה,
זה רק אני שלא שמתי לב .
ככה אני,
מפספסת את הפרטים הקטנים. 😷
יש דברים שצריכים להאמר.
כמו שיש דברים שצריכים להעשות.
בסופו של דבר,
-אנחנו המילים והמעשים של עצמנו-
אז..
או שתשחרר לי את הלב,
או שתחזיק אותו חזק,
ותתאמץ
כדי שהוא יישאר שלך.
אבל,
תאמר ותעשה.
אל תשאיר את זה ככה.
אתה מדבר איתי כאן,
אבל מדבר איתה שם.
אתה חושב עליי כאן,
אבל חושב עליה שם.
אתה דואג לי כאן,
אבל דואג לה שם.
אתה מלטף אותי כאן,
אבל מלטף אותה שם.
אתה מזיין אותי כאן,
אבל מזיין אותה שם.
כאן?
אני כמעט בטוחה שאתה אוהב אותי,
וזה מספיק לי.
אבל,היי את-
תצאי לו מהראש,
גם המקום הקטן שאת תופסת הוא יותר מידי.
אבל זה ביננו, אז אל תספרו.
הביצים שלו- זה החולשה שלי.
אני אוהבת
למצוץ
ללקק
לבלוע
לשאוב אותם אליי, כמו ששותים אחרי צמא אמיתי.
לראות אותו מתפתל
לשמוע אותו נאנק
עד שהוא לא יכול לשאת את זה, ומבקש שאפסיק.
ואני?
יום אחד,
אקשור לו את הידיים, הרגליים.
כך שהוא לא יוכל להתנגד.
רק ככה זה ישתחרר
אולי יש עוד דרך? 🤔
את הזין שלו,
בתוך הכוס שלי.
מזיין אותי הכי חזק שהוא יכול.
כי רק ככה הוא מבטא את הרגש שלו
אליי
בצורה הכי טובה שיש.
ואני אומרת לעצמי:
״תרגעי,
זה יקרה,
רק עוד כמה שעות שזזות כמו נצח. ״
אתה לא תהיה שלי
ואני לא אהיה שלך
פשוט נהיה
כי אי אפשר לבד.
