לפני 4 שנים. 7 בספטמבר 2020 בשעה 10:56
הפרידה הלכה ונהייתה צפויה, אך הכעס עלה על הכאב.
כל הרבה השקעת אנרגיה בלנסות שיהיה טוב, להכיל, לקבל, הלקאה עצמית שאני הבעיה או לפחות חלק, הירדמות מתוך תקווה שהמחר יהיה טוב יותר,
התקשורת תחילה הייתה פלאים, ההתמסרות לאחת ולזוגיות העצימה ופתחה עולמות מופלאים, אך כשצצו להם הריבים צפו להם המחסומים, אט אט צף עד שלאט לאט נגמר האוויר במיכל.
כששאגתי מהבטן בטיפת האוויר האחרונה שנותרה בי שדיייי אני חייב את הלבד,
היא לא דמיינה על לשחרר או לוותר,
לך תסביר לה שהאהבה זה המון אבל לא הכל.
אנחנו לא באמת שולטים, אנו כמהים לשלוט בחיינו, ברגשות, בנפש ובגוף,
אך עם קבלת ה״אני״ מתחילה העבודה האמיתית והסזיפית
והשליטה?!? לך תמצא אותה ?
קראתם/ן ואהבתם/ן ספרו לי, בכל זאת פעם ראשונה שאני כותב ?