אחד העם כותב

אליי נקייה

מסובנת 

רחוצה בניקיון כפייך

בואי אליי

מזוככת 

על גופך מור וקינמון 

בואי אליי 

במבט נוגה

חולמני

מצפה

בואי אליי 

לוח חלקה 

חפה

טאבולה רסה 

אבן שאינה הפוכה

ואין לה הופכין 

בואי אליי כך

באחר צהריים 

של שמש חורפית 

אל תוך מערתי 

בואי אליי

אל תוך האפלה 

קרני שמש קלות חודרות 

האפלה לאט לאט 

כובשת את גופך

וידיי החומדות באיבחה

יונחו על גופך 

כמקהלת נחשים 

ינועו סביב 

ירתקו ויקחו 

הזכות תיטמא

הרכות תימס בידיים גסות 

נשמתך תיעתק

וגופך לא ינוע

באת 

והגעת

ועכשיו

הזמן לשחרר יקירה

אני אקח את זה מפה

לעיתים הערכתם של דברים גוברת

כשהגישה אליהם מוגבלת

והנעקדת 

והמזבח.

רגליה פרושות לרווחה

הכי פסוקות שיכולות להיות

הכי פתוחות

הכי מקבלות

הכי נעקדות

מוחה כבר מזמן ויתר

גופה הוא רק אספקט

שכרגע נמעך על ידיו

שאוחזים בכוח

מרתקים את מפרקי ידיה

אל הסדין הרך והנקי

שמעליו הזוהמה מפלחת את חוריה

עיניו מביטות עמוק בעיניה

נוהם הוא כחיה ביער

כלוחם בשדה הקרב

נהמות של טינופת

נהמות של זימה 

נהמות של הבל הפה אל מול הבל היופי שלה

זכרותו הקשה והמעוקלת 

מתפתלת בתוכה

מפלחת אותה

פורמת אותה

תוקעת יתד באדמתה הרכה

היא בוהה בו מעליה רוקד

והיא ככלי בידיו

על מלאכתו הוא שוקד

ברמ״ח איבריו

היא על המוקד

נתונה למאוויו, 

ואותה,

הוא עוקד.

הסבך שבחזה מאפיר וזה נחמד

הראש כבר קירח וזה נחמד

הזקן מעלה שיבה קלה וזה נחמד

אני אבא וזה נחמד

אני חושב יותר וזה נחמד

אני שותה יותר יין וזה נחמד 

הולך יותר לסינמטק וזה נחמד

מבשל יותר וזה נחמד

בועל, לא סתם מזיין וזה נחמד

מיוחם יותר מיום ליום וזה נחמד

הוויסקי יותר מעושן וזה נחמד

הלגיטימציה להיקרא דאדי גבוהה יותר וזה נחמד

שם לב יותר לפרטים וזה נחמד 

לא ממהר לשום מקום וזה נחמד

יודע מה אני רוצה וזה נחמד

יודע להעריך את מה שאני מביא אל השולחן וזה נחמד

שטוף זימה יותר וזה נחמד

בסהכ נחמד לי 

נחמד זה מספיק לי וזה נחמד

איפשהו בין 3 ל5 לפנות בוקר

כשהעולם נם את שנתו 

בדירה קטנה

בעיר הומה

עמדה בחורה תמירה, בהירה

ושאפה לריאות 

שאפה סיפורים

שאפה גחמות

שאפה זימה 

שאפה זוהמה

שאפה ונשאפה ונשאבה

ונשבעה

שלא תחזור עוד לעולם 

אל ההוא בבירה הגרמנית 

או אל ההוא שהיה מבוגר ממנה ב30 שנה

וממנו חתכה ממש לאחרונה

היא מספרת ואני מאזין

שכוב על הספה, מביט בצמחים

האוס ברקע

ויין זול 

היא בתקופה של מעברים

זוגיות

דירות

קריירה

תקופה של בריחות 

תקופה שבה היא איננה מרפה

תקופה שהיא גחמה

וכבר מגיע השלב שבו היא מתחננת

לטעום זכרות מאוזנת

חגורה סביב צווארה

מרותקת אל הקיר

בתנועות בעילה

מבתק את לשונה

הזוהמה נשפכת מחלציי

וחודרת אל תוך נשמתה

והנה מגיע הרגע 

החור הבא כבר מוכן 

ובהחלטה של רגע אומר אני

״no at this time"

חמודה

הלם קל

האובר בדרך 

הציפורים מצייצים

ומלאה היא במיצים

של זימה

גחמה 

ותדהמה

אני גבר מיוחם. 

וכשאני אומר את זה אני מתכוון לתחושה הכי בסיסית שבי. 

זה הרבה יותר מליבידו גבוה <מאוד>, 

זוהי תחושה של חיבור עמוק לבסיס המיניות שלי. 

זהו החום המפעפע בקו המחבר בין מוחי לחלציי, 

שני האיברים הכי פעילים בגופי. 

זוהי התשוקה, הצמא, הרעב, שאינו כפשוטו בא מחוסר,

אלא מטבעי - גבר רעב, כמעט תמיד. 

עד כדי חוסר מנוח. 

זהו החיכוך הקל של תחתוניי מעל איברי, 

העקצוץ הקל שבאשכיי, בהם נוצרים תמצית נשמתי. 

התמצית שאותו הייחום יפלוט החוצה, כשיגיע לעת מצוא. 

כי הייחום מטרתו לקחת את התמצית ולהטביעה ביעד נחשק, 

להלעיט, לסמן, להרביע.

מיוחם במילים,

מיוחם במגע, 

מיוחם במבט, 

מיוחם בתחושה.

מיוחם בעיר, 

מיוחם בכפר, 

במטוס, בעבודה ובבריכה. 

אוכל כמיוחם, 

שוחה כמיוחם, 

שותה כמיוחם, 

בועל כמיוחם,

נוהר, דוהר, חומד, טורף, 

ברמח איבריי ושסה גידיי - 

מיוחם. 

היא נכנסת לחדר מבטה מושפל
פוקד עליה את הדלת לסגור היטב
שלא ישמעו
מהרגע שנשלחה לה ההודעה אמש
את עיניה לא הצליחה לעצום
קול דממה
מביט בה, מבט חתום
עטתה על עצמה בגדי חג
האם היא מבינה מה הולך לקרות?
ועוד יש לה בעל בבית, וילדים
לא שלא חשבתי על כך 
זה מוסיף להכל מימד אחר ומורכב
דקת גו, מתוחה וזקופה תמיד 
אך אל מולי נראה שמפתחת גיבנת קלה
מנסה להישיר מבט
החשמל הניתך מעיניי מכבה אותו 
מאחוריה ניבט נוף ים מהחלון
השמש לפתע מגיחה מבין העננים
קרניה חודרים לחדר 
ונשברים על גבה

מכחכח בגרוני
מהדק מבטי
קורא בשמה
מרימה את עיניה
"אני מצטער אך את מפוטרת"
מהנהנת קלות
מסתובבת ויוצאת
השמש שבה אל נרתיקה
ואני לעיסוקיי. 

נוהג ברכב ולצידי אישה

אינה בת הארץ 

אינה צופה אדוקה בערוץ הכנסת 

עוצר ג׳יפ לידנו 

מביטה היא אל הנהגת ואומרת לי

״מעולם לא ראיתי אישה שכך נובחת אל הטלפון״ 

מישיר אני מבט אל אותו הג׳יפ

רואה את הקורבן, קרי הסמארטפון השעון על הדאשבורד

ואז מבטי עובר אל הנובחת 

והנה הפלא הפלא

נבחנית מוכרת זו

גלית דיסטל שואסמו

ותוהה אני 

אלו הנובחים מעל במות 

ואל טלפונים סלולריים בנסיעות בצהריי אוגוסט

האם בחדרי חדרים הם דווקא 

ננבחים? 

או שמא נבוכים 

ובוכים

בעודם מוצלפים

השורש האהוב עליי. 

ולא מהסיבות הרגילות,  אני דווקא מרגיש שהמילה הזו עברה תהליך של ווניליזציה, הנה הניח הוא לה טבעת והפך לבעלה, האם עדכון של ספח בתעודת הזהות, שבירת כוס לקול תשואות או ביקור בעירייה קפריסאית ממוצעת הפכו אותו לבעלה? לא, לשותפה לחיים? כן

סקס? זיון? לא לא יקיריי.. בעילה. 

"בעילה" הפכה בעלת קונוטציות שליליות מידיי (תודות לבעילת קטינה), למרות שלדעתי זו המילה שמשקפת בצורה המדויקת ביותר את אותו האקט המיני.

במילה בעילה טמונות כל המשמעויות של חדירה של שולט אל תוך זו שמולו:

ידיים חזקות המהדקות ידיים רכות אל המיטה

מבט עמוק בעיניה

חסר האונים שבצד שלה אל מול העוצמה שאצלו

זכריותו הכבדה המפלחת אט אט את נשמתה, גופה וחוריה 

זהו אינו זיון סתמי, אינו סקס של בוקר שישי,

זוהי בעילה. 

היא נבעלת 

הוא בועלה

היא מעט בהולה

מיוסרת, מתחננת, נחדרת. 

בעולה, הו, בעולה.

סוג של גאולה.

מצויה

בדבר הסמוי מן העין 

משמע 

שמצויה היא

בתאוות העמוקות שבנו

לא תמיד בעיניי 

ברכה זו הייתה

ההבנה המחלחלת

שאתה 

שונה

מהמקובל 

שונה 

מהנורמליזם המציף את סביבתך הקרובה

שונה

בהשקפותיך הפנימיות 

בתאוותיך

מאוויך 

שונה עד כדי חלחלה

שונה עד כדי קללה

ואז גדלתי

ולמדתי להעריך 

ובחרתי

להיות שלם עם תאוותיי

שלם זה אנדרסטייטמנט

להיות גאה בהם

בכל אחת ואחד מהם 

בכל סטייה קשה

או פטיש קל

וכמו הורה גאה

תחושת חום ממלאת אותך 

כשהיצירה שלך 

היצרים שלך 

ממלאים אותך 

בחרתי 

ובורכתי

סמוי מן העין ומבורך.