א ו ר פ ר א

וזכרון פניך
השלווים
בזמן שאני
נוגעת.
מטביעה בתוכך.
את חום כפות ידיי.

באהבה.
בהרכנת
ראש ואגו
שלמדו במקומות
אחרים יפה מאוד
להזדקף.
אני איתך.
כי אתה כל כך.
יודע איך אני.
צריכה.

לכי למקומך אתה אומר לי.
זוחלת עירומה קולר על צווארי.
ממתינה.
ככה יאה לשפחה לכלבה שלי
במשתנה התורכית הזו
לשרת את אדונה.
עכשיו פיתחי את הפה.
את הולכת לקבל את זה.

כשאתה
אומר לי:
אני לוקח
אותך איתי!
אני בחרתי בך!
אני נמסה.

אחרי לילה שכזה...
הולך להיות יום נהדר.

תמיד.
אני אומרת
אור.
אפשר לספור.
כוח.
אפשר לכמת.
ואתה שאומר לי
שחיבוקיך ברזל.
שורט ומגלף
בי סוג אחר
של.
אהבה.

קונפטי של
זמן שמסתנן
לתוך הבדידות.
ולרגע היא.
מתנודדת כשיכורה
כשאתה שואל בחיוך :
- מה שלום שיפחתי?

לכו לראות בתלת - מימד.
לא תרצו להתעורר! 😄

הולך
ומתרחב.
וזה
נעים.
נורא.

כבר 5 שנים כאן.
בכלוב. (8 בפברואר 2005)
חייבת למקום הרבה.
חברים יקרים.
מסיבות.
מפגשים.
אהבה. (סקס.. טפי)
ובעיקר את בירבור
הבלוג הזה..
הגעתי
לבידיאסאם אחרת
ולאט לאט הבנתי.
את מהות הריגוש
ואיתו גם התיקון
אותם אני מחפשת.

ועוד תהיה קטנה לא קשורה
כשכלובי כותב שכל שירותי האתר פתוחים בחינם..
מה זה אומר לנו..אלו שבצהוב העולה..:)

דיר בלק ! 😄