א ו ר פ ר א

כבר ביום שישי
הגיעה אל ההר
קרירות מהים.
חשתי
שהסתיו כבר כאן.

אני מתמלאת
בפרפרי בטן
חידושים עוד
יתהוו.
ימים של תקווה.

יכאב לך. התכונני.
את תממשי את עונשך.
תצטרכי להוכיח.
להכיל. לספוג.
להצחיק. לשכנע.
ולצרוח ולבכות
את מחילתך.
ואז
כשייעודך
כה ברור
כמו דמעות
נשמתך
שתוצף גם
בזרמי תאוותי.
אשקול בקשתך.

פרשת כי תבוא.
בחיי:)

שיהיה סופ"ש הכי ענוג ונעימי !!!

זה הולך?

אני שרה
כי יודעת
איך תבוא.
אני ממלמלת
כי הצחוק שלך
כמו טיפות מים
על שפתותיי.
אני עוצמת עיני
כי עכשיו זה הזמן.

מ...מ...
מדונה הערב...?

כשזה לא בראש שלי..
זה קורה.

אהה
ושלום כתה א' ! :-)

הפוך
אותי במילה.
במבט.
כמו שאתה יודע.
לאחרת
שעצורה בי.
שחרר את החיה.
עשה שתפרוץ
ולעולם
לא תחזור.

כשהמחוג הגדול יהיה על השש והקטן גם.
ואני אהפך ל?

חיוך דובדבן.
ועינייך שנדמו
לשועל
שמבקש להשאר
בכרם.
ושדייך הצחורים
שכמעט התפקעו
בתוך כפות ידיו.
שעוררו מחדש
את הצריבה.
של כל מה
שלא היה.