שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מאחורי המסכה- סאבית בעולם שכולו וניל

דמיינו בראשכם דמות, בחורה צעירה, אינטליגנטית, חייכנית, מאוד סגורה בפני העולם. מאוד ביישנית, משום מה. דמיינו אותה עובדת לאורך היום, הולכת במורד הרחוב, מפנה מבט בכעס כאשר שורקים או צופרים לה.
דמיינו את הדמות הזאת. דמיינו אותה חוזרת הביתה בערב להחליף בגדים, דמיינו אותה יוצאת שוב בשקט, על קצות האצבעות, כדי שההורים לא ישמעו. דמיינו אותה עולה על מונית, שולחת חיוך מתוק מידי, מהחשש שישפוט אותה על פי בגדיה החדשים. דמיינו אותה יוצאת מהמונית ושולפת מסכת בד מתיקה הקטן, חיוך מתפשט על פניה, הקמט בין הגבות משתחרר, והיא נעמדת בתור למועדון ביחד עם עשרות האחרים, ומשהו בה נרגע- כי היא יודעת שללילה אחד היא יכולה פשוט להיכנע.
אני כאן כדי לספר לכם קצת עליה.
לפני 5 חודשים. 30 בדצמ׳ 2019, 23:05

לפעמים אני בוהה
באישה שבמראה
ומתפעלת

איך היא הולכת
על עקב בלי לכאוב
איך חיוכה
רך ונוצץ
ואיך היא דומה לי

 

לפעמים אני בוהה
באישה שבמראה
היא מהממת

איך היא חושפת 
באיטיות את גופה
איך תנועותיה
ממיסות כל מכשול
ואיך היא דומה לי

 

לפעמים אני בוהה
באישה שבמראה
היא מפחדת

איך נאבקת
להרים את ראשה
איך דמעותיה אילמות
איך היא נואשת לצאת
ואיך היא דומה לי

Lucy

לפני 5 חודשים. 6 בדצמ׳ 2019, 22:18

לפעמים אני רוצה לשתות אותך. 

כמו אלכוהוליסטית בתחילת הגמילה,

אתה מתגנב למחשבות שלי, התרופה שתשים סוף

לכל הצרות, כל הכאבים

ואני לא יכולה לקחת. 

 

מסתכל לשבת לידך בחדר מלא.

לראות אותך צוחק ושולח מבט,

מתסכל לראות אותך נסוג.

 

ואז מגיעה לה דקה ועוצרת

ואנחנו שוקעים לתוכה

ואני רוצה לשתות אותך, ומי יידע? רק אני,

רק אתה. 

 

ואני יושבת קפואה,

ובוערת,

ולא אומרת מילה. 

Lucy

לפני 6 חודשים. 26 בנוב׳ 2019, 2:46

בעולם שאין בו דבר מלבד מה שקורה,

החושים גוברים על ההיגיון,

ואני הופכת חיה.

לפני 7 חודשים. 29 באוק׳ 2019, 0:59

אחרי שלושה חודשים של פעילות מינית תוססת, תקופת יובש של חודשיים מרגישה כמו נצח קטן ומחניק. כלא שאין איך לצאת ממנו. 

החלק העצוב באמת הוא שבמהלך החודשיים האלה, כביכול תקופת היובש, הייתי עם אנשים, הייתי, נגעתי, ליקקתי, נשכתי, נחדרתי. כביכול, עשיתי הכל. 

אז למה אני עדיין באמצע היובש? 

אחרי התמסרות לקשר שליטה אמתי, בסיסי ככל שיהיה, קשרים ונילים פשוט לא עושים לי את זה. אם לבחור אין סקס אפיל של שולט, מבחינתי כנראה אין לו סקס אפיל בכלל. 

זה מצחיק, אני רודפת אחרי הזנב של עצמי כבר שנים בניסיון להבין מה אני רוצה ועכשיו הבנתי. מצאתי מה שאני רוצה ורדפתי אחריו צעד אחד יותר מידי, אשכרה הצלחתי להבריח מישהו. זה קורה לי בפעמים הנדירות שאני מוצאת אדם שאני נמשכת אליו באמת. אבל זו לא הייתה רק המשיכה. הייתי משהו אחר לידו. חיה רעבה ונואשת שמוכנה לוותר על הכל, על העקרונות שלה, על הכבוד שלה, בשביל להרגיש נאהבת ממנו, בשביל לעבור עוד לילה אחד עם הידיים שלו עלי. 

זה לא נשמע בריא, כי זה לא היה. הקשר הזה היה הרסני וממכר, ואני מתפללת בכל הזדמנות שיש לי שיחזור אלי. שמה שגיליתי שאני רוצה ואבד לי, יהיה שלי שוב. 

זה אולי הקטע הכי אינטימי שכתבתי פה, בוודאות עם הכי הרבה כנות וישירות, ועם לא מעט דברים להתבייש בהם. 

אני מצטערת כמעט על כל בחירה שעשיתי מאז יוני, ובכל זאת אני יודעת שהחיים שלי נראים אחרת בזכות ההצצה הזו למה שיכול להיות. 

אני אדם דפוק. מבחינה מינית, יש מעט מאוד מקרים שבהם הגוף שלי מתעורר. עד יוני האחרון לא ידעתי שהוא באמת מסוגל לזה. השלמתי עם המחשבה שזה בסדר, שזו ההנאה שהגוף שלי מסוגל להפיק ובעיה שלי אם אני לא מצליחה להרגיש אותה כמו שצריך, כי אני עושה הכל נכון אז זה מה שיש. עכשיו אני יודעת כמה יש באמת, וכמו החיה הרעבה שאני, אין שום סיכוי שאני הולכת להפסיק לרדוף את זה. 

אין לי מושג עם מי עוד אני יכולה להרגיש ככה. זה לא משהו שאפשר לגלות דרך אתרים או אפליקציות או סקס מזדמן במסיבה. אבל אני אחכה, ואני אתבונן, ואני אזנק בהזדמנות המתאימה כי אני מתנצלת, אבל התעוררתי.

בכנות, לא בטוחה אם לרחם או לקנא בקורבן הבא. נגלה.

Lucy

לפני 9 חודשים. 15 באוג׳ 2019, 17:50

זה לא העולם רועד, אלא אני ואתה 

חסרי שיווי משקל, מהססים, מפוחדים. 

האדמה תחתינו לא זזה,

הרצפה לא מתפרקת, 

למעשה העולם עומד קפוא כולו

מחכה 

 

שנפסיק לגמגם בדיבור 

שנאהב, שנכעס, יציב וברור 

שניגע עד הסוף 

עד

עד שיגמר לנו האוויר

 

או עד שניפול. 

 

Lucy 

לפני 10 חודשים. 5 באוג׳ 2019, 20:13

אנחנו נשכבים לראות סרט, זוג זרועות נשלחות לעטוף אותי ולפתע אני שם. 

לפעמים יש לי הרגשה כזאת, כאילו אם לא מחזיקים אותי בכוח במקום אני יכולה להתאדות למקום אחר. אני לא יציבה כשאני לבד, העיניים מזדגגות והמוח שוקע בכל העולם האחר מהכאן והעכשיו. ״זוג רגליים על הקרקע״ או ״ראש על הכתפיים״, אנשים קוראים לזה לפעמים, אלה בדיוק הדברים שאין לי. לפעמים זה נדמה כאילו אני בכל מקום ובכל זמן מלבד המציאות. 

כשהוא מחזיק אותי, הוא מחזיק אותי חזק. לפעמים חזק מספיק בשביל להכאיב. בדרך כלל, פשוט חזק מספיק בשביל שלא אוכל שלא להרגיש בו. במובנים מסוימים הוא מה שמחבר אותי לאדמה ואוזק אותי למציאות. לפחות כשהוא שם כדי לעשות זאת. 

סקס זה מצב רוח, אבל המגע הוא סוג של תקשורת. רצף נוסף של שפה לא מילולית שעובר כל הזמן מעלינו, נחלש ומתגבר יחד הקשר שלנו, לפעמים מחבר אותנו ולפעמים מרחיק עוד יותר.

כשאני קוראת אותו, אני קוראת את העיניים שלו. את התנועות הקלות בשרירים שמתחת לשפתיים, את קצב הלב שלו כשאני עושה פעולה ״נכונה״ מסוימת, פעולה שמושכת אותו אלי. אני לא קוראת את המילים שלו בדרך כלל, זו לא השפה שאנחנו מדברים בה. לעומת המגע, גופו והבעות פניו, התקשורת המילולית שלנו ריקה כמעט לחלוטין. משיחות הוואצאפ שלנו ניתן להסיק שאנחנו ידידים קרובים לכל היותר, מהשיחות בעל פה יהיה אפשר להסיק אפילו פחות. 

אז אני קוראת אותו, בשקט ולעצמי, שותה אותו באיטיות שמתקשרת אצלי ללגימה מכוס קוניאק שצורבת את דרכה מטה. ממיסה אותי לתוכה. אני קוראת אותו בעיניים גדולות ובדממה מלאה, ואני לומדת. מה כן ומה לא, לאן מותר ולאן אסור. ואני מניחה לו לקרוא אותי. 

הוא מקבל ממני עזרה. קשה להבין אותי, במיוחד כשמדובר בגבולות המיניים שלי, ואני לא אוכל לצפות ממנו להסיק הכל לבד. ברגע שנתחיל לשחק באמת, זה גם יהיה מסוכן. 

לא. הוא מקבל ממני עזרה. חיוך, חיכוך, קרבה, כל פעולה שתגיד לו בבירור ״כן, בבקשה. את זה? להמשיך.״ ולפעמים, כשזה חשוב באמת, אני אפילו מהנהנת. אך בדרך כלל אעדיף לתת לו לקרוא אותי באותה השפה שאני קוראת אותו. בשקט חייתי, מעט פראי אפילו, באנחות קטנות וגניחות של הנאה. במילה ללא מילה, בשפה ללא שפה. התקשורת המילולית שלנו מלאה ביותר מידי שכבות של מסכות. בתוך הדממה הזו שוכנת כנות טהורה ונקייה. 

ובתוך הדממה הזו אני שוכבת, קצת יותר שם בכל רגע שעובר. קצת פחות בורחת לכל מקום אחר. פשוט שם, בין סדין לשמיכה לזוג זרועות גדולות וחמות, לחזה רחב עם לב פועם, לזקפה קטנה, ולחיוך.

Lucy 

לפני 10 חודשים. 29 ביולי 2019, 0:08

תן לי רעש ורגש

תן לי אש אלימה

עשה בי אסון

זרע בי זוהמה

תן קצת יותר,

את אומרת,

יותר מאותך. 

 

והוא שקט.

 

Lucy

לפני 10 חודשים. 27 ביולי 2019, 17:44

את יודעת כי הדברים הקטנים מתחילים לצעוק לך.

אם ידיד פוקד עליך לא לזוז וכל הגוף שלך בוער אבל הוא בסך הכל בא להוריד ממך ריס.

אם את יושבת ברכב ומושיטה יד למפתח שנפל ומתענגת הרבה יותר מידי לתחושה של החגורה נתקעת במקום, מצמידה אותך לכיסא.

אם את מוצאת את האינטימי גם כשהוא לא קיים ומדמיינת את המיני מאחורי כל מילה.

אם את שוכבת לילות ארוכים במיטה, חושבת וחושבת על מה שאין אבל אולי יכול להיות.

אם את עומדת מול המראה אחרי המקלחת ותוהה בחיוך היכן יהיו הסימנים.

אם את מצמידה מפרקי ידיים כשאת לבד, פשוט לכיף.

אם את שוקעת במחשבות ולא יוצאת.

אם את נוגעת ונוגעת ונוגעת ולעולם לא יודעת שובע.

אם את שלך, אבל רוצה להיות שלו.

אם את מחליפה תחתונים שלוש פעמים ביום.

אם את יוצאת מהבית עם טישירט וג׳ינס אבל לובשת מתחת חוטיני ותחרה, כי חשוב להרגיש יפה. 

את יודעת, את מכירה את הסימנים.

 

ואני שואלת,

מתי די?

Lucy 

לפני 10 חודשים. 8 ביולי 2019, 21:19

כשהוא אומר לי שאני יפה

אני רוצה לצאת לרחובות בחוטיני וחזייה

ולרקוד על כל עמוד תאורה

שאני רואה

ולהתנפל על כל גבר עד שישכב,

מתנשף על המדרכה

מבוהל, מבולבל

מטורף תאווה.

אני רוצה להטריף את כולם כשהוא אומר לי שאני יפה.

 

אבל בעיקר

אותו.

Lucy

לפני 11 חודשים. 5 ביולי 2019, 22:45

היי, 

מה נשמע? 

אז ככה, רק רציתי לשאול

אם תוכל

רק אם זה מסתדר 

לדחוף את הזין שלך לכוס שלי? 

אני יודעת שאתה עסוק

גם אני, תקופת מבחנים, עבודה, 

חברות

אבל בכל זאת

אם אתה מוצא איזה ערב פנוי 

לזיין לי את הצורה

אני אעריך את זה מאוד. 

מה אומר? 

 

Lucy