ביאליק ...... על ארבע!

לפני מספר ימים, אחד מהעובדים בעבודה החליט להתנשא מעלי, התנהג כאילו השמש זורחת לו ממקום מאוד מסויים בגוף (לא מבין איך לא שורף לו בתחת אם השמש זורחת לו משם..), אז במקום להתעצבן ולקלל אותו סיפרתי לו בניחותא סיפור שסיפרתי בעבר ואמרתי לו שאת מוסר ההשכל הוא יבין בסוף.

היה היה כלב זאב שנמאס לו להיות כלב וחשקה נפשו להפוך לזאב, ניגש הוא אל מלך הזאבים בבקשה להפוך לזאב.

אמר לו מלך הזאבים: בשמחה כלבון, אך ישנה בעיה קטנטנה, אצלכם הכלבים מרחרחים בתחת ואילו אצלנו הזאבים מרחרחים באף.

ענה הכלב: נו, אז מה הבעיה? ארחרח באף כמוכם ואף זאב לא יידע כי כלבלב אני.

חלפו שנתיים ואף אחד לא ידע. יום אחד נצרך הכלב למשהו מן המלך והגיע לארמונו של מלך הזאבים, השתחווה בכבוד ורחרח את המלך באפו...

אמר לו המלך: עזוב, אני יודע מי אתה באמת, אתה יכול לרחרח לי בתחת!

אמרתי לעובד: זהו מוסר ההשכל לגביך, "אני יודע מי אתה באמת, אתה יכול לרחרח לי בתחת! והלכתי חחחח

קרה לכם שראיתם מסביבכם כאלו שזכו בלוטו ושאלתם את עצמכם מתי כבר זה יקרה לי?

קרה לי אותו הדבר, ובסוף הגיעו גם המזל והזכיה שלי, רק שלא אראלה התקשרה אלא אלילה אלוהית מושלמת ועוצרת נשימה. המלכה Domperignon החליטה בטובה הגדול לקחת אותי תחת חסותה ואין כלבלב מאושר ממני. 

אראלה, את כבר לא חייבת להתקשר...

להרגיש שכמה שאתה אפס מושפל, עדיין יש בך תועלת ועוד למלכה מושלמת כמו מלכתי Domperignon. האפשרות לדאוג לה ולהקל עליה נותן סיבה לקום בבוקר. מחכה. בקוצר רוח לפעם הבאה.

כשאתה מגיע לגן עדן עוד בחייך, כשאתה מרגיש שוב את הטעם הממכר החושני של כפות רגלי האלילה Domreignon על הפרצוף, על לשוני העלובה ועמוק בגרון. באותו הרגע כל העולם מת, גם אלו שמתבוננים מסביב. אני מתחיל להבין למה נולדתי.

היה היתה אלילה שמתחילה את הבוקר עם אספרסו וקפה, מלכה מדהימה שלא סופרת אף כלבלב גם אם מבראד פיט הוא יפה, אך למזלו של כלבלב אחד שעדיין מצפה, אוהבת האלילה לאכול כנאפה

כה שמח ומאושר היה הכלבלב, לרגליה החושניות נבח הב הב, את הלק האדום הבוהק בלשונו שאב ואת הטעם בפיו שמר כמו זהב. 

חפץ היה לאיהפך לכלבלבון הקבוע, כזה שמשרת אותה לאורך כל השבוע, להרגיש שייך לה בנפשו זה טבוע, שטוסיקו הזנותי באדום יהיה צבוע.

מתחנן הוא אליה בוקר וערב, לחוש שלה בבטנו עמוק בקרב,  לתת ללשונו להחליף את מקום הגרב, ולחוש בקולה הבוקע בו כמו חרב.

כשאני פוגש אלילה כמו המלכה האלה האלוהית Domperignon ומבין בבת אחת כמה גרגר אבק אני לעומתה, כשהיופי המושלם שלה משאיר אותי ללא נשימה, כשכפות רגליה הקדושות נעות משגלות לי את הגרון, כשהרגל שלה עמוק בפה שלי זזה על הלשון העלובה שלי, כשהלק האדום הבוהק שלה מסנוור את חושיי, אני מבין טוב טוב את הייעוד שלי. 

מלכת אנגליה.... תארזי!