שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מעלייך תמיד

לפני 17 שנים. 7 במאי 2007 בשעה 10:25

הזמן עובר וגם המרחק ממנה . זה משכיח? זה עוזר?
נזכר בה . במבט שלה . בריח שלה . ברצון שלה לשרת אותי.
לאן זה נעלם? ואיפה אני יכול למצוא את זה שוב?
תמיד אנחנו טועים ורוצים להחזיר את הגלגל אחורה ולתקן . אבל מישהו יכול לספר לי איך עושים את זה? יש איזה קסם?

לפני 17 שנים. 26 באפריל 2007 בשעה 21:27

טוב זה שבועיים אחרי שנפרדנו ....פחות או יותר ....את הטעות אני עשיתי ולמרות היותי דום אני שילמתי.
רציתי כמה ימים לחשוב אמרתי לה וקיבלתי קצת יותר....
נתתי לה לחשוב ..והיא חשבה יותר מידי ...
היא הגיעה למסקנה שאנחנו לא מתאימים . ואני הגעתי למסקנה הפוכה ועוך איך.
לא אשכח אותה לעולם . לא אשכח את הרגעים שהיו לי איתה .
למדתי לקח שגם דום צריך לדעת להתנהג ואולי בעצם צריך להיות בהרבה יותר רגיש מגבר במערכת זוגית רגילה . כי הרי אנחנו מתעסקים ברבדים הכי עמוקים שלנו והכי חשוכים שלנו.
לדעתי? צריך להקים בית ספר להסמכת דומים/דומיות . ורק לאחר קבלת תעודה מוסמכת להתחיל קשר מסוג כזה . כי הרי אנחנו אמורים להיות חצי פסיכולוגים ולא בגרוש.
שפחתי / כלבתי האהובה . אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם וזה אמיתי מכל הלב . ותזכרי ממני את הקצפת ולא את המר...
אוהב אותך תמיד.
אדונך. ( לשעבר)

לפני 17 שנים. 10 בינואר 2007 בשעה 13:38

לא ברור לי מה מצבי בשלב זה .
הכרנו כדי שתשרת אותי כדי שאוכל להבהיר לה את מקומה בעולמי אבל האם זה נעלם?
האם פננו לעולם ונילי? הלו לא זה מה שאני צריך ורוצה ואוהב .
רוצה אותה כנועה רוצה אותה כלבה רוצה אותה שפחה .
היא כל כך מסורה וכל כך כנועה .
אבל האם קשה לי להעניש אותה? האם ירד לי החשק להתעלל בה?
זה מה שאהבתי בה בהתחלה . ולשם כך הכרנו.
איך אני אוהב אותה והכאיב לה ביחד?
היא לא רוצה את זה?

לפני 17 שנים. 23 בדצמבר 2006 בשעה 23:13

היא חושבת שאני לא שם לב אבל אני כן .
אני מרגיש כל פעימת לב שלה .
שהיא צוחקת, בוכה , כואבת ( מההצלפות).
היא זקוקה לי. היא נתמכת בי.
כמו חתולה שמבקשת להתפנק . אבל היא יודעת שהיא כלבה.
ושהמקום שלה הוא שם למטה .....אבל הלב שלה ...
שם למעלה.

לפני 17 שנים. 5 בדצמבר 2006 בשעה 17:52

היום השפחה שלי עשתה משהו למעני....

והאמת זה לא עניין של מה בכך היא עשתה משהו....

באמת מיוחד!

אני מתנדנד בין הרצון להכאיב לה להשפיל אותה לחנך אותה לבין....

הרצון להתאהב בה. רגע זה לא אותו דבר?

לפני 17 שנים. 2 בדצמבר 2006 בשעה 20:38

טוב, האמת קצת מוזר לי ....אני לא טיפוס וירטואלי. את מה שאני חושב אני משאיר איתי ...
אבל בכל זאת השפחה שלי גירתה אותי לכתוב....
אז היא נותנת לי חשק ...לקום...לישון....לאכול.....לצאת....ולזיין..(גם את השכל)
אבל עוד קצת ...כן עוד קצת, וזה יהיה מושלם.