Mad mad world

אומרים לי שאני כותבת יפה. 

ואני מתגעגעת להתרגשות 

כשעת נוגעת בי 

ורטט עובר לי בחוט השדרה 

ואצבעות הרגליים מתכווצות

את שמגיע לי

עוד אקבל

בדמות של מלאךשד

מלא אותי 

עמוק בלילה, אני מצוטטת לעצי התמר שעל אי התנועה.
אצבעות הסנסנים מרפות אחיזתן ושומטות תמרים אל הכביש,
אל מכלול האיברים הממונעים של תנועת הבוקר.
דממת פגיעת הפרי באספלט פועלת עליי כמו תרופת הרגעה, שמעולם לא לקחתי.
וברגעים אלו
מה שאינו דורש באור
ממשיך להתקיים.