בסטיות או לא להיות טייק2
נעלולה איתי מכיתה א' והיו לנו עליות ומורדות.
שחר איתי תאכלס מי"ב, אבל אנחנו מכירות עוד הרבה מלפני.
שוחי גדלה בשכונה אחרת בעיר ולכן גם הייתה בביהס יסודי אחר. לא מנע מאיתנו להכיר חבר'ה מהיסודי שלה בצופים ואחכ בקאנטרי העירוני. מספיק אפילו כדי שבטעות אהיה מוזמנת לבת המצווה שלה שבמקרה גם חגגה איפה שאני חגגתי.
הקטע הזה שהייתי בבת מצווה שלה בלי להיות חברה שלה זה קטע אדיר. איך ההורים שלי נתנו לי ללכת לבת מצווה של בנות שהם לא מכירים???
אח"כ בחטיבת הביניים כל חמשת היסודיים החילוניים מתחלקים לשני בתי ספר, שוחה ואני באותה שכבה - היא בז'1 ואני בז'3. רוב החברות שלי שהלכו לז'1 התחברו עם החבר'ה שלה ככה שיצא מצב שכבר ידענו יותר אחת על השנייה אבל לא ממש חברות.
בתיכון. שם הייתה נקודת המפנה. איפה שהוא בסוף י"א או אולי י"ב היא עוברת עם חברה שלה לשורה האחורית בצמוד לשולחן שלי - השורה האחורית הזו הייתה אגדה תאמינו לי. אנחנו כבר סה"כ חברות רחוקות בזכות מגמת המוזיקה וההרכבים הרבים בה אני ביסבסתי 🎸 והיא חיללה 🪈. 15 שעות לימודים בשבוע שאנחנו רק במגמה ואחכ עוד כיתות ושיעורים - חוץ ממתמטיקה ואנגלית, היא הייתה 5 מתמטיקה ו4 אנגלית, אני הייתי 5 אנגלית ו3 מתמטיקה.
תבינו, שוחה היא הנשמה התאומה ההפוכה שלי. המקום בו הרגשתי תמיד הכי בנוח להיות אני. המקום בו יש רק פרגון מלא ועצום, גם אם זה ממש שונה ממה שאת חושבת והעיקר שתמשיכי להגשים את עצמך.
באחת ההפסקות בתחילת י"ב שוחה באה אליי וביקשה שיחה בצד - לא ממש הבנתי מה היא רוצה כי לא היינו כ"כ קרובות אז, אבל למה לא? ישבנו על האבנים בחורשה מול כיתת המתמטיקה של ג'ניה והכיתה היחידה עם מזגן על 16 מעלות, גם בחורף.
"אני יכולה לספר לך משהו?"
"ברור, עופי על עצמך"
"את יודעת שיש לי קטע לפירסינגים.. " ומראה שוב את הערימה המכובדת שיש על האוזניים שלה
"כן, עשית משהו חדש? 🤩"
"כן.. את מכירה כריסטינה?"
באותה תקופה התחלתי לגלות את העולם שבחוץ. עד סוף י"א הייתי מאוד תמימה וחנונית מול אנשים. לא יצאתי למסיבות, לא שתיתי, לא עישנתי, הלכתי לישון מוקדם, הייתי צופיפיניקית מושבעת שזה כל מה שעניין אותה, צופים ומוזיקה.
"לא.. מה זה?"
שוחי מתקרבת לאוזן שלי ומספרת לי, אח"כ מתרחקת עם חיוך
"עשיתי לפני שבוע בסוף החופש🙈"
מי שלא יודע מה זה עגיל כריסטינה, מוזמן ללכת לגגל.
העיניים נפתחו לי, החיוך התפשט על הפנים - איזו בחורה אדירה!!!! ואיזה אומץ!!! הייתי בשגעת שהיא גם בחרה לספר לי!!! אניייי?? מי אני? חחחחח
התלהבתי איתה ופרגנתי לה בכמויות אדירות, שאלתי כמה עלה כי ישראל ורק המשכתי לפרגן כי איך אפשר שלא? איזו אדירה.
"יאו איזה כיף שאת מגיבה ככה! את יודעת שחברות שלי לא פרגנו ככה?"
ליבי נחמץ.. הבנתי למה היא סיפרה לי... היא כיוותה לקבל את התגובה שקיבלה ממני סוף סוף אחרי שעשתה משהו שכ"כ רצתה ולא ממש מתיישר עם החברה החנונית והשמרנית שלנו..
אז את י"ב התחלנו קרובות יותר, בשורה האחורית וכשאני לאט לאט מתרחקת מכל מי שהייתה חברה שלי עד אותם שנים.
התגובה הזו של שחר לתגובה שלי.. הכרתי אותה מקרוב, עברתי טיפולים פסיכולוגיים על זה ושיחות ארוכות עם הדודה ואמא והאחים ומי לא - חברים אמורים להרים אותך, לא להוריד אותך במסווה של צחוקים. ואת זה למדתי עם שח.
בחצי השני של י"ב מצאתי עבודה באולם האירועים במטבח ושחר הייתה הרנרית שם. העיקר החברות שלנו התבססה על הטרמפים שקיבלה ממני כל אירוע כי תמיד היינו צריכות להגיע מוקדם יותר מהמלצרים. אמנם לימי הולדת 18 של כל אחת לא חגגנו יחד, אבל את סיום י"ב והגיוס (שלא ברור איך אבל יצא לנו בדיוק לאותו יום ובדיוק לאותו תפקיד!!) חגגנו במסיבות מטורפות ומפרגנות.
בצבא רק הגיוס היה זהה, היא הלכה לפלוגה ב' בעוד שאני הלכתי לג'. היא הייתה במחלקה 2 וכיתה 3 כשאני הייתה במחלקה 1 כיתה 1. שבתות הפוכות כל הטירונות והקורס - רק שבת אחת סגרנו יחד כשהיא בטעות שברה שמירה וסגרה שבת איתנו. כולם בבסיס ידעו ששחר ושחר סוגרות סוף סוף יחד. לא מעיין בית דין, אנחנו נעביר את הלילה עם קולה ובוטנים סבבה ונצחק ונאכל ויהיה לנו כיף - וכך היה.. היה כיף לא נורמאלי.
שוחה ונילית. ו נ י ל י ת. לא מתחברת בכלללל לעולם שלנו, והיא שמעה ממני הרבה. כ"כ הרבה שאני כבר לא מדברת איתה על זה 😂 אין איזו בושה והיא תמיד שואלת אותי שאלות לפני אקטים קצת יותר מהקונבציונאלי.
שוחה היא הנשמה התאומה ההפוכה שלי. לפעמים אני חושבת שהיא אני ביקום מקביל.
היא לא מעשנת ולא ממש מקללת. נסעה לדרום אמריקה אחרי השירות וחיה חיים מאושרים עם הבעלולי. מעלה תמונות לאינסטה וסטוריז ותמונות של אוכל ונופים ומלונות וטיוחים והיי אנד..
זה קטע לאן הראש שלי הולך בזמן כתיבה על נושא.. חשבתי בכלל לכתוב על התחושה הזו להיות אני.. והקישור ל.. מה זה משנה? שוחה שווה את הכתיבה.
אגב, לאף אחת מאיתנו לא קוראים שחר, אבל זה הכינוי שלנו אחת לשנייה - שח, שוחה, שוחי, שחר. איזה ליל סופ"ש אחד לקראת סיום י"ב, שוחה ושוחה ישבו במיצובישי לאנסר לבנה שעברה כבר כ"כ הרבה קילומטראז' בחנייה של היילו של העיר. למה ביילו? כי זה מה שהיה פתוח בשביל איזה במבה ומיץ.
לא ברור לי איך זה קרה, אבל הרכב נפתח ונכנסו ארבעה או חמישה גברים. אחד יושב עליה במושב הנוסע, אני במושב הנהג וארבעה מאחורה (אולי שלושה) נדחסו להם. חברה שלי מיד שאלה מיהם וכל אחד בתורו הציג את עצמו כשחר
"היי אני שחר! 🫲🏻" ככה איזה חמש פעמים.
נקרעות מצחוק והם שואלים לשמנו, ענינו גם
"היי אני שחר🫲🏻" ומאז אנחנו שחר😉
אגב רק לשניים מתחכם אשכרה קראו שחר אבל השלישי זרם ומי היה מאמין שזה נשאר עד היום.