אז חלמתי עליו, שוב. חלום די ונילי, למרות שלא ראיתי אותו אולי 10 שנים.
הוא לא השתנה, רק התבגר טיפה, באופי, אותו חוש הומור., אותו צ'ארם, אותו שיגעון, אותו אחד שהייתי דלוקה עליו רצח (אולי טיפה מאוהבת) ולא מצליחה לשכוח איך הוא תקע לי סכין בגב, איך הוא גרם לי לאהוב אותו ופשוט הלך, עזב, בלי הסבר.
ובחלום, כל חלום, הוא מתנצל וחוזר על 4 כמו כלב לבקש סליחה, הוא אולי לא יודע שמזמן סלחתי לו אבל לא שכחתי, איך אפשר לשכוח כזה דבר, איך אפשר לשכוח אותו.
ואחרי שאני מתעוררת, מביטה בקיר ומפנטזת איך אני משפילה אותו, השפלה פיזית ומנטאלית, איך הוא מתחנן שאסלח לו, מתחנן שאחזור לאהוב אותו כמו פעם, מתחנן שארצה אותו ומוכן לזה אפילו שזה כואב.
הוא לא יודע שתמיד תהיה לו פינה חמה אצלי בלב, אפילו שפגע, הוא מיוחד והוא אהבת הנעורים, האהבה הראשונה והמיוחדת שאי אפשר לשכוח אותה אף פעם, הוא לא יודע שגם אם נהיה בני 70, אני מדמיינת את עצמי מחזיקה בשוט ומצליפה בו עד שהתותבות נופלות לו מהפה. 🤷🏻♀️
