לפני 4 שנים. 5 בספטמבר 2020 בשעה 8:18
אני לרוב לא צבועה, כל רגש או תסכול יוצא ממני בטבעיות. מי שאני כועסת עליו מודע, מי שאני מחבבת אותו מודע, מי שאני לא סובלת אותו, מודע.
כזאת אני.
פתאום, אני צריכה לשחק אותה שמחה כשאני לא, לצחוק כשלא מתחשק לי והצחוק יוצא מתאמץ מידי מבחינתי, אך מבחינת הצד שני הוא רגיל, אמיתי, כי אני שחקנית.
אני יודעת לתמרן אנשים, אני יודעת להיות מניפולטיבית, ואני יודעת לגרום לאנשים להאמין לחיוך שלי אפילו כשהוא לא באמת שם.
כזאת אני.
אני מוצאת את עצמי משתדלת להתנהג כרגיל כשזה ברור לי שהמצב לא רגיל, וזה קשה, מאוד.
להשאיר את הרגש הזה של "שנאה וגועל" בצד, לשים מסכה עם חיוך על הפנים ולהתנהג רגיל, להתנהג כאישה למופת, להתנהג הפוך ממה שאני מרגישה.
וכשאני לבד, לתת לכל הרגשות לצאת.
