את מלווה אותי מאז ומתמיד.
תמיד הלכנו ביחד יד ביד ולא עזבנו אחת את השנייה, היית שם בשבילי כשהחיים גרמו לי להתבגר מהר בלת ברירה וככה נוצרת.
אני מרגישה שאת מחזיקה אותי כשאני מפוחדת כשאני שמחה או סתם מוצפת ובחרדה, את שם בשביל לשמור עליי ולהראות לי שלא הכל שחור ולבן בעולם הזה, שזה בסדר להתבלט לפעמים ולהיות במרכז ולבחור בחיים.
אני אוהבת את התחושה שאת מעודדת אותי לעמוד וללכת הקצה של המזרקה או החומה ולהרגיש חופשייה, אני אוהבת את הבדיחות וכמה את מצחיקה עם ההתנהגות הטיפשית שלך, אני אוהבת את האכפתיות והתמימות שלך כי את דוחפת אותי להיות אדם טוב יותר בעולם הזה.
הרבה לא מבינים אותך וחושבים שאנחנו מוזרות, הם לא מבינים שזה מנגנון ההגנה שלנו וההתמודדות היום יומית שלנו יחד, הם בטח חושבים להם ״למה היא כזאת שקטה״ ״למה היא פשוט עומדת ולא יושבת כמו כולנו״ ״למה כשהיא מדברת היא כל כך מעצבנת״ אבל אני לא חושבת כמוהם, אני מבינה אותנו.
אני מדברת עלייך ואני רוצה לבכות כי לפעמים אני כועסת עלייך, לפעמים אני פשוט עצובה שלא הייתה לנו ברירה אלא להתפצל ולהיפגש כשכבר אנחנו לא מסונכרנות, אבל את חזרת בשביל שיהיה לי טוב וחזרת כי מגיע לי לפעמים להתנתק מהעולם שכל כך מכביד עליי לפעמים.
אנחנו יחד ולא ניפרד כי אני כבר לא יכולה לחיות בלעדייך, אני צריכה את הביטחון שאת משרה עליי כשאני מרגישה לבד, אני לא סומכת על הרבה אנשים כי החיים גרמו לי להבין שלא מגיע לי טוב ומגיע לי לסבול אבל בזכותך אני מסוגלת עדיין להתקרב לאנשים האלו כי את תמיד מכניסה לי צבע לעולם ונותנת לי להבין שמה זה משנה מה אחרים חושבים.
את מלאת אופטימיות וחן, מלאה באהבה אינסופית ויופי, אהבה לעצמך ובעיקר לסביבה.
אני לא רוצה שאף אחד יתקרב אלייך בשביל שלא יחללו אותך, את לא צריכה להרגיש את מה שאני מרגישה מהסביבה, ההשלכות למי שאנחנו וההשלכות של להיות במציאות הזאת.
את ילדה שכולה טוהר, אני שמחה שאנחנו יחד ושאת צצה לך לפעמים ולוקחת את המושכות ומשחררת אותי מהחבלים שחונקים אותי, גם אם זה רק לקצת.
הרי אם זה יהיה להרבה את תפקחי את העיניים ותראי שאין לך מקום בעולם הזה כבר כי פספסת את התחנה, אין מקום לילדים בעולם המבוגרים, אבל אני לא מוכנה לשחרר אותך אף פעם.
אנחנו יחד עד הסוף, מבטיחה לקנות לך גלידה אחרי העבודה במשמרת הקרובה כי זה מגיע לך וחשוב לי שתדעי.
אוהבת אותך ❤️