|
|
|
כמו חיה פצועה בצידי הדרך,
המלקקת את פצעיה,
פעם אחר פעם.
ממתינה לאוויר לנשימה להפוגה, אוויר לנשימה מטלטלות החיים.
וגם עכשיו, כמו אז, ארים עצמי בכוחותי האחרונים ואמשיך בצעידה זקופה לעבר האופק .
גם אם אמעד ואפצע שוב, אמשיך לצעוד למרות הכאב, זקופה ומתה בפנים.
עד שאפול ולא אוכל עוד להמשיך לצעוד.
לכאוב ולברוח, למצוא צוק ולצרוח.
לכאוב לאוויר, אל הריק, אין לי כבר כוח.
אז מצאתי לי צוק, ובמקום לצרוח, הוא גורם לי לגנוח.
ולרגע התחיל להרגיש שיש יותר מוח.
אך גם הוא התפורר לרגלי, וקבר אותי תחתיו, ושוב כואב ושוב באה לי לצרוח.
אבל אין כבר צורך לברוח ורוצה קצת פחות כבר לצרוח.
רוצה רק לגנוח.
ליצן שמעמיד פנים בתוך קרקס צוהל של אנשים.
מתה, בתוך הרחם של עצמי, ילדי קורא לי להתאבל על חוסר קיומו.
חיי אינם עוד.
תקרע אותי לגזרים. כופרת באדום, זונה בתוך בגדי כלה.
כמו אלמנה שחורה לנצח לבדה.
אני ואתה, אני ואתה ששברנו שגרה.
ברחנו לשלווה, לשקט.
מהמילים... מהחיים.
מהמולת היום יום... לקחנו לעצמינו רגע,
רק רגע אחד... לנשום.
לקחת שאיפה מהחיים...
וככה.. שוכבים לנו קרוב, קרוב מספיק שאוכל לשמוע את הדופק. מספיק קרוב כדי להרגיש בחיים.
קיימים לנו שם ברגע, מתמוגגים לצלילים.
רעש גחלים רוחשים ממדורה דועכת, ריחשושי נחל עדינים, כמו מנגינה שמתנגנת באוזני ברקע, כמו שיר ערש ישן ומנחם.
אני ואתה, נמוגים ברגע, שוכבים ומביטים לשמיים.
למרחב האין סופי הזה, לשמיכת היופי הזאת הפרושה לעינינו כאילו מנסה לשאוב אותנו לתוכה.
אור הכוכבים החזק שמאיר ישר לתוך הנשמה שלנו בלי הפרעה.
ופתאום, ברגע, נקטע השלווה, הסטתי את המבט רק לרגע, כאילו מדמיינת.
יצור קטן וקסום עשה את דרכו על רשת האוהל, נראה כמו כוכב קטן שירד מהשמיים להקניט אותי...
מה זה שאלתי בתמימות....
זאת גחלילת, אתה עונה בקול מנחם ושקט, כאילו בפשטות שכזאת, לא מתרגשת.
גחלילית!!!! קפצתי ממקומי כמו קפיץ צועקת בפליאה והתרגשות של ילד שמקבל ממתק אהוב.
תראה לי!
אני קוראת בהתרגשות מוגזמת ומתחילה להרגיש את הדופק וההתרגשות עולה וממלאת את כול גופי.
לפני שהספקתי לסיים את המשפט או להוציא אוויר, ידיך הגדולות, המנחמות והעדינות, חפנו את היצור המדהים, מעתיקות אותו ממקומו בעדינות, כאילו אתה מרים בועת סבון שברירית...
אתה מקרב אותן אלי... את ידיך הקמוצות, כאילו מחזיקות סוד כמוס.
אתה מקרב אותן אל פני, ובתנוע של גילוי קסם אתה אומר לי... תראי...
ובתנועה קסומה, עדינה ולא מתאמצת, פתחתה את ידיך כמו מתוך ספר ילדים, כמו מתוך אגדה קסומה.
היצור הקסום החליט להתנחם בכף ידך רק לרגע, רק לשבריר של רגע, המספיק רק כדי שאוכל לראות אותו !
ובאותה נשימה פרש את כנפיו והשתחרר מהכלוב הרגעי שלו חזרה לחופשי. בתנועה של שרביט קסם, ראיתי אותו עולה השמיימה, והופך לחלק משמיכת הכוכבים כלא היה, חזר חזרה למקומו.
ביושבי שם.... עם דמעות בעיניים מכמות הרגש שהציפה אותי. יושבת עם חיוך טהור, ואתה לצידי כמו מלאך שומר, לוחש... זאת היתה גחלילית....
.... זה או גחליליות בחיים או לא....
לעשן ולשכוח לעשן ולברוח
לשתות ולצעוק,לשתות ולצרוח
השדים נלחמים על מקומם בראשי
השדים ממלאים את גופי
צריכה מקום לברוח צריכה מקום לשכוח.
צריכה להפסיק לצעוק, צריכה להפסיק לצרוח
צריכה להפסיק לשכוח.
זונת צמרת על כס מלכות
או בתולה בסחבות
נרמסת לאפר תחת רגלי השפיות
כמו פיניקס, אשרף לעפר,
כשאקום מי אהיה?
עד לפעם הבאה
כמו עלה נסחף ברוח,
במערבולות של החיים.
מוצפת בכיאוס מסביבי,
נחנקת.
רוצה לסגור עיניים, לנשום,
רוצה להרפות ולהרגע.
כמו אדם טובע שמנסה לשחות למעלה לנשום אוויר,
למלא ריאותיו בשלווה והשקט
מעצמי, מכולם...
רוצה פורקן כאב
רוצה לסגור עיניים ולהעלם.
נסחפת עוד ועוד במערבולת מנסה למצוא נקודת אחיזה ,של מציאות או שפיות.
לעשן ולשכוח, לרגע נעים.
לרגע שוכחת,זה לא מספיק.
לנשום... לנשום....
הכאב שוב מציף....
הנה הדמעות.
כמו עלה נסחף ברוח
במערבולות של החיים
מוצפת בכיאוס מסביבי
המתנגן בהרמוניה מוחלטת
נתתי הכול, כול מה שיש לי
נתתי הכול, גם כשלא רציתי.
הוא לקח הכול, לקח ולא החזיר.
לקח, לקח גם כשלא רצה, רצה רק לקחת.
ועכשיו כשנשארתי בלי כלום,
לא נותר שום דבר....
עדיין לוקח גם כשאין מה לתת.
לרוץ, לברוח,
לנשום.
לברוח.....
מתגעגעת למגע הקר.
הוא קר מספיק כדי להרגיש.
מספיק רק. רק כדי להכאיב.
הוא משתיק.
הוא ברור .....
מתגעגעת למגע שמרגיש..
לנשום...
לנשום...
מתגעגעת לא להרגיש....
לנשום...
לנשום...
לרוץ...
לברוח...
לברוח...
לקבל החלטות, להשלים עם בחירות.
ללמוד לא לכאוב מכל רגש
לנשום...
לנשום...
להעלם.....
