ממוחו של נשלט

פעם הייתי בורח ממנה כמו מאש.

לא היה מסתדר לי הרגש הזה עם הדמות שבניתי לעצמי.

עם האופי הנותן והמפרגן, עם האכפתיות לאחר, עם גישת הנונשאלנט שלי ו"אחי הכל בסדר".

 

זה קורה לי עם עוד רגשות שליליים, אבל עם הקנאה אני הכי שם לב לזה.

 

תמיד שם אותה באיזה ארגז סגור ונעול בפינה של החדר המטאפורי במוח ששמור לרגשות.

 

תמיד מנסה לברוח ממנה דווקא אל הפרגון ואל השמחה בשביל האחר.

גם לעצמי וגם לאחרים, תמיד הייתי מנסה לשמור על האופטימיות האופיינית לי.

 

גם כשאני מדבר עם עצמי וגם כשנותן טיפים לחבר.

תמיד מנסה לראות בכח את החצי הכוס המלאה.

גם אם צריך לפעמים למלא אותה בקצת אשליות.

 

והאופטימיות הזו...היא נותנת לי ולסביבה המון כוחות.

אבל היא גם מתישה וגונבת אנרגיות ממקומות אחרים.

לפעמים הייתה מובילה גם לתסכול פנימי, להתבודדות וגובה ממני מחיר.

הגעתי למצב שאני מרגיש שאם אני לא אופטימי קופצני וחייכני אני לא רוצה בכלל לצאת מהבית ולא מסוגל לתקשר ולדבר עם אנשים קרובים.

 

 

לאחרונה אני עובר תהליך מאוד מעניין עם עצמי.

מתחבר גם לרגשות השליליים האלה.

מרשה לעצמי לחוות ולהנכיח אותם.

 

פחות אסקפיזם ברגעים קשים.

בלי סיגריה לברוח אליה באירוע חברתי.

פחות לרוץ אחרי עוד סטלה מסיחת דעת או לברוח לתרגילים המנטליים שלי שמוציאים החוצה בכח מצג שווא של שמחה בכל מחיר.

 

זה מאוד מאתגר אבל גם משתלם, ונותן לי המון תחושות של נחת וחיבור כשאני כן מצליח.

 

ולעניינו, זה קורה לי לאחרונה גם עם הקנאה.

פתאום אני מוצא את עצמי מרשה לעצמי לצלול לתוכה.

 

גם אם זה לא נעים בהתחלה, גם אם אני מרגיש שההתעסקות הזאת בכיינית ולא אופיינית לי.

גם אם הגוף צועק עליי להעביר נושא והמחשבות על הסחת הדעת הקרובה לביתי תמיד צצות להן ברקע.

 

לפני כמה ימים חוויתי עוד פרץ כזה.

שכבתי לבד במיטה בלילה וקרה משהו שהיה טריגר לחוות קנאה.

 

בתור אחד שלא רגיל לחוות אותה היא זרמה לי בכל הגוף כשהרשיתי לה.

 

גלים מהבטן המכווצת, חשמל בקצות האצבעות.

מוח שרץ על 2000 בניוטרל.

 

נשמתי עמוק והרשיתי לעצמי לחוות את הגל הזה.

בהתחלה הרגיש לי קצת כמו עצבים, אבל תוך כדי זה השתנה והתגלגל לו.

 

פתאום החום הזה בבטן הרגיש נחמד, הגירודים באצבעות הפכו לסוג של חוויה.

המוח השתחרר ועבר שוב לחשוב על דברים שמחים יותר, אבל מחוברים ואותנטיים לרגש ולטריגר שחוויתי באותו רגע.

 

וכשהגל הזה עבר לא הרגשתי שוב את הפקק הזה שיש לי בבטן ובחזה כל פעם שאני מדחיק משהו מהסוג הזה.

 

הרגשתי....הקלה.

 

 

 

ולכל מי ששרד עד לפה, הנה כמה תמונות מהפליי של שבוע שעבר.

מפרגן לכם גם להתחבר לקנאה כמוני 😁😉

 

 

פצצה כזאת עוד לא ראיתם 

 

אז בשישי, יום אחרי הערב הקסום הזה, אירחתי אצלי בבית את הstreetplay.

 

קבענו את התאריך יותר מחודש לפני, מודעים לבעייתיות הקלה של לארגן כזה אירוע יום אחרי מסיבה.

אבל סמכנו על עצמנו ועל הנסיון המצטבר לתקתק את זה בקלות יחסית.

 

אז אחרי שישי בוקר מרוח גררתי את עצמי להתחיל לנקות ולסדר את הבית בעצלתיים.

חיכיתי לה שתבוא ונתחיל לארגן אותו כמו שצריך.

 

היא באה ומיד התחלנו לעבוד.

היא שטפה את הרצפה, אני עומל במטבח. שרים מזרחית בקולי קולות כי אין מוזיקה אחרת לנקות איתה.

 

תכונה שאני מאוד אוהב בה זה איך היא לוקחת דברים לידיים.

בלי גינונים ריקים של מלכה וציפיות שיעשו בשבילה.

 

רצתה פליי, חלמה חלום, ועובדת ב2 ידיים להגשים אותו.

בין אם זה בקניות מתוקתקות על המיליגרם של הגבינה, רשימות המוזמנים המדויקות לכל אירוע, ועד לעובדה שהיא בשניה עולה על קוקו וטסה על הרצפה עם הספונג'ה.

 

הספקנו מה שצריך והאורחים התחילו להגיע,

תוך כדי שאנחנו סוגרים פינות אחרונות.

 

מינגלינג קצר, ארוחה משובחת ומדויקת, קוקטייל הבית והגענו לאירוע המרכזי של הערב.

 

טיפול הספא שלשמו התכנסנו. 

גיגיות מים מולאו ומגוון חומרים נמרחו על מגוון רגליים סקסיות בבית.

 

הנשלטים החמודים עמלו ביחד כדי שלשולטות יהיה נעים.

מגשימים לה את החלום לערב בדסמי קצת שונה מהנוף הרגיל.

 

בלי אימפאקט ושלל אקטים שאמנם מספקים שולטות, אבל מתרכזים בנשלט.

רק מסאזים, טיפול, שירות ופינוק לשולטות תוך כדי שאנחנו מכבים את הראש, שמים את האגו בצד ודואגים שיהיה להן נעים ונוח.

 

היה בזה משהו מאוד מספק.

 

בשלב הזה עוד ניסיתי להיות חלק פעיל בערב,

כאילו הייתי אורח.

אבל מהר מאוד הבית קרא לי, היה זקוק לקצת אהבה וטיפול גם הוא כדי להכיל את הערב הזה.

 

פה מים שנשפכו, שם שולחן מבולגן שצריך סידור.

מילוי כוסות, ארגון נשנושים, סידור מטבח.

 

שם קצת איבדתי קשב לכמה רגעים.

נקרע בין הרצון להשתתף לבין הרצון שהערב יהיה מושלם בשבילה.

מהר מאוד הבנתי שעם המוח המעורפל שלי ביום שאחרי מסיבה - עדיף שאתרכז במטלה אחת.

 

בהתחלה טיפה התבאסתי, אבל מהר מאוד הצלחתי לשנות דיסקט.

 

החלטתי שאחרי הלילה הנדיר שהיא העניקה לי אתמול, עכשיו תורה לכבות את הראש ושידאגו לה.

 

עמלתי, סידרתי, ניקיתי, ניגבתי, הבאתי, לקחתי.

לקחתי על עצמי מעין תפקיד של באטלר מארח, מנסה בכל כוחי המבולגן לתקתק את הערב בסטנדרט הגבוה שלה.

 

היו כמה פאלטות, היו כמה קשיים. 

אבל במקום להתעצבן לקחתי את זה בצורה הכי חיובית שיש.

מתמודד עם כל מיני תקלות קטנות, משתדל לא להטריד אותה בדברים שלא קשורים אליה.

 

מדי פעם עובר בין האורחים ורואה שכולם בטוב, שואב מזה אנרגיה.

משיר לה מבט ורואה שהיא מרוצה, שואב מכך סיפוק.

תופס נשלט פנוי וחמוד שיעזור לי מעט ומנסה למצוא קצת "כח פיקודי" עליהם כדי שיעזרו לי לדאוג מאחורי הקלעים לאווירה.

 

הספקתי בסוף לקחת חלק בטיפול הרגליים שלה, מעיין פרס על העבודה הקשה.

 

גם לקחתי חלק קטן מאוד בחידון של אחרי תוך כדי ארגון וחלוקת קינוחים.

 

מסתכל עליה מתמוגגת כשהנשלטים מנסים לתרגם בפנטומימה את המשפטים ההזויים שהיא כתבה.

 

מקלל אותה בקטנה כשעוד משפט מסובך ובלתי ניתן לתרגום יוצא.

רואה אותה מחייכת בזדוניות הסקסית האופיינית לה.

 

כשנגמר הערב הייתי עייף מאוד.

למזלי, האורחים שהזמנו היו מקסימים וכל אחד נתן יד בהחזרת הבית למצב תקין וראוי למחיה.

 

נשפכתי על המיטה ובעבעתי קצת מנטלית עד שנכנסתי לשינה מתוקה. 

כבר חופר לה בדרך נקודות לשיפור ושימור שיהיה לה לקרוא מחר.

 

זה היה ערב מאתגר, קשוח לפרקים, מספק ולא סטנדרטי.

אמנם לא היה מושלם ובדיוק איך שחשבתי, אבל הוציא אותי מאוד מסופק ושמח דרכה.

וגם עם עוד ידע ומסקנות לפעם הבאה, על איך להביא את החזון שלה במציאות במצב עוד יותר מדויק.

 

במוצש בילינו לנו ערב אפטר קייר מתוק, וככה נסגר לו סופ"ש הרפתקני וממלא במיוחד.

אחד שאני עוד באנרגיות טובות ממנו עד עכשיו.

 

 

 

 

 

 

כאמור, נזירה חוטאת ואלילה רומית סקסית משחקים בנרות קדושים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

של אלה רומית סקסית ונזירה חוטאת משחקים בנרות קדושים.

 

היו פה אם הייתם עושים לי מנוי.

 

בנתיים יכולים לקרוא חפירה שלי למטה על המסיבה😁

 

אז בחמישי יצאנו שוב לקימברלי סיקרט. 

לבלות לנו, לחגוג לי יום הולדת גם עם החברים הבדסמיים.

אני והשולטת הנחמדה והחביבה שכבר חפרתי עליה לה לא מעט.

או להלן - המטורללת 😁

 

הייתה מסיבה קרובה למושלמת, ברמה שלקח לי כמה ימים לעכל ולהבין בדיוק איך, למה ומה עשה אותה לכזו.

 

זה התחיל במינגלינג הרגיל, ואחר כך כמה לוזים של המסיבה.

תחרות תחפושות חמודה שאני שפטתי, מכירת עבדים שתוקתקה על הבמה למופת על ידי קימברלי, והחגיגה שקימברלי ארגנה לי מכל הלב.

 

אז עליתי על הבמה כשקראו לי, נופפתי לקהל כשבירכו אותי והשתדלתי לא להסמיק.

תוך כדי המטורללת מחשמלת לי את הביצים מרחוק.

 

השתדלתי לא לתת לזה להסיח את דעתי אבל מדי פעם רקעתי ונאנחתי מהחשמל כשהיא מגבירה את התדירות ואני תוהה מי שם לב.

יוצר איתה קשר עין כשאני מתוסכל והיא מחייכת בזדוניות מהפנטת.

 

קימברלי פינקה אותי ב2 הצפלות חדות ומקצועיות באישור המטורללת. שמה עליי חותמת כמו שהיא נוהגת לאמר.

 

חברה העלתה את העוגה לבמה ואז הפילה אותה, מה שנגמר בצחוק גדול. 

ומשם נגמר הלו"ז והתחלנו את השלב המעניין של הערב.

 

אני אף פעם לא יודע למה לצפות ממנה במסיבות האלה. 

אבל הפעם קיבלתי המון מעבר למצופה ופשוט צללנו ביחד לחוויה אינטימית שהתחלקה להמון מיני סשנים קטנים במהלך הערב.

 

מייצרים לנו בועות קטנות וגדולות של אינטימיות מוקפים בשלל חברים ומבלים.

 

זה התחיל בסשן שעווה כשהידיים שלי מלופפות בניילון לסורגים של הכלוב בכניסה.

עוד לא התחממנו והייתי בראש שובב. 

 

כשהיא התחילה לבחון ולהתעסק עם הניילון אמרתי לה בצחוק שהיא לא מכירה עדיין את הפטיש הודיני שלי.

היא נתנה לי מבט של "מה ישלך יא מפגר" ולא התייחסה לאמירה.

 

וככה התחילה לטפטף ולשרוט אותי.

תוך כדי שאני מתחמם והגוף והמוח מתחילים להכנס לאווירה הסאבית, אני עסוק בלהשתחרר מהניילון.

 

כשסוף סוף התרתי אותו השארתי את הידיים במקומם, כי בכל זאת אני כלב טוב בסוף.

 

עד שהיא סיימה והתחילה ללטף אותי, ושם הפתעתי אותה והשחלתי את היד החוצה וליטפתי חזרה.

זה קצת הפתיע אותה וצחקנו.

 

הפוגה קלה לצילומי השעווה בחנות וקשקוש עם חברות וחזרנו לעוד סשן.

 

הפעם עם קצת אימפאקט. 

היא כופפה אותי על כסא בר והתאפקתי לא לחייך יותר מדי כשהיא שלפה את המקל עץ שהביאה.

 

זה קינק שלי שהיא בדרך לא מעניקה לי.

המטורללת החביבה הזו אוהבת מאוד שאני סובל ומתאמץ עד שמקבל משהו שאוהב, אז לקבל את זה ממנה הייתה מתנת יום הולדת מושלמת.

 

בין מלקות, ביסים ושריטות לקח לי כמה רגעים טובים להיפתח.

 

הרבה זמן לא התחברתי למאזוכיזם פיזי.

אבל אחרי התגרות קטנה מצידי על עוצמת הביסים שלה היא ננעצה בי ברעב פראי.

 

נשכתי שפה ולרגע התחרטתי על ההתגרות, אבל אז זה נפתח וצללתי.

הגוף נהיה שקט ורגוע וקיבלתי את הכאב ממנה תוך כדי ריחוף מתוק. 

כשהכאב מתערבב לי עם התמסרות זה הכי מטריף שיש ומאוד התגעגעתי לתחושה הזו, בעיקר ממנה.

 

בשלב הזה של הערב אנחנו יורדים למטה למבוך, בד"כ יותר בצ'יל ומפטפטים עם חברות וחברים כשאני על הברכיים.

 

אבל משהו באווירה המיוחדת בערב הזה גרמה לנו להמשיך לשחק עוד שם.

 

מוקפים בכל החבר'ה אבל משחקים לנו בתוך הבועה האינטימית שיצרנו.

 

זה קורה הרבה בגלל הסינון של קימברלי והאווירה המוקפדת שהיא תמיד דואגת לה.

האנשים מסביב רק מוסיפים דלק למדורה הפמדומית במקום להסיח דעת ולכבות אותה.

 

 

רגע משובח במיוחד היה כשהערצתי לה את הרגליים עם מסאז מפנק ולשון רעבה.

מתישהו היא פשוט התחילה להזיז את הרגל על הלשון שלי.

 

באותו רגע מיד קפאתי בלי לזוז. נותן לה להחפיץ אותי.

לכמה רגעים לא הייתי שום דבר חוץ מלשון שימושית בשבילה.

המוח נכבה מכל רעשי הסביבה וכל מה שהייתי זה חפץ יעיל ודומם בשימושה.

רגע טהור ומזוקק שלא יוצא לי מהראש כבר כמה ימים.

 

עוד קטע מרגש וכיפי היה כשקימברלי ירדה עם הנשלט שלה ופטפטה איתי ועם המטורללת.

מתישהו קימברלי הצביעה על מצבטי הפטמות של המשויך שלה, עם המילה slut משורשרת ביניהם.

שאלה את המטורללת אם אני גם סלאט ושרוצה לתת לי אחד כזה במתנה ליום הולדת.

 

קיבלתי את המתנה באהבה גדולה והתרגשתי ממש מהפינוק.

ואחרי סיבוב מבדר לחנות חזרנו למטה.

 

המטורללת מיד התחילה לבחון את השלל החדש. 

מתעללת לי בפטמות באריכות תוך כדי שאני ממשיך לשרת אותה.

 

וכשהפטמות כאבו ודאב, היא ברוב טוב ליבה אפשרה לי להוריד את המצבטים.

אבל במקום לרחם עליי - בדקה כל מקום אחר שהם יכולים להתחבר אליו עד שסיימתי איתם כעגילים כואבים.

 

וככה בין פוט מסאז לביס לנשיקה על המצח...

אני מתענג איתה, בשבילה ועליה, או ממטיר עליה קללות עסיסיות כשהיא מחשמלת אותי שוב.

 

הערב נמשך ונמשך עד שיצאנו החוצה לאכול בורקס.

הייתי באורות לגמרי ממנה ומהמסיבה ועד עכשיו אני באנרגיות מטורפות וטעון לגמרי מהערב הזה.

 

יכול לחפור על זה עוד שעות ולרדת לפרטי פרטים על כל אקט ורגע מחבר או מתסכל לעינוגה של המטורללת שהיה שם.

אבל אשמור כמה דברים ביני לבינה.

 

כבר צמא כלכך לפעם הבאה ואסיר תודה על כל הרגעים המענ(ג)ים, ולכל מי שהשתתף איתנו בחגיגה ותרם לאווירה ❤️

 

 

 

 

חוויתי סופ"ש מלא חוויות מסעירות, מרגשות, מאתגרות וממלאות.

אבל גם אחרי דברים טובים יכולה להגיע נפילה מנטלית.

בחמישי היינו בקימברלי ובשישי אירחנו פליי(פוסטים חופרים על החוויות יגיעו בהמשך 😁).

 

סיימנו את הפליי נורא מאוחר ולא נשארו אנרגיות לסיכום חוויה כמו שצריך.

למזלי ידעתי לתקשר את זה, כתבתי לה שזה היה חסר לי.

ובתגובה היא הייתה מקסימה והציעה להגיע במוצש שנשב לנו בנחת.

למזלנו זה התאפשר והורדנו את המתח ופירקנו את החוויה ביחד.

לא מובן מאליו וזה עשה לי (וגם לה) כל כך טוב על הלב.

 

 

חוץ מזה ובאותו נושא - עלה דיון ושאלה של שולטת בקבוצת טלגרם על אפטר קייר מרחוק.

איך עושים את זה כשהצורך עולה גם יום או יומיים אחרי ואין איך להיפגש?

מעתיק לפה את התשובה שלי כי זה נושא מאוד חשוב בעיניי.

 

 

 

אפטר קייר מרחוק זה טריקי נורא אבל יכול לקרות.

אני בעיקר צריך במצבים האלה אוזן קשבת.

שיחת טלפון יכולה לעשות פלאים.

 

אני גם כותב תמיד לשולטת על החוויה שלי, ותגובה שלה שמפרטת על החוויה מהצד שלה מאוד נעימה לי ומרגיעה.

 

דברים שמרימים לי במצבים האלה זה מחמאות, שהיא אומרת לי תודה על החוויה, לשמוע שהרמתי לה והייתי נחוץ לה כמו שהיא נחוצה לי, להכין ממים ולהוריד הילוך וקצת לצחוק על הדברים.

 

בסוף כל נשלט ומה שעושה לו טוב.

אבל אם יש איזשהו טיפ שאני יכול לתת לשולטות מהחוויה שלי, זה שאנחנו לא תמיד מדברים עד הסוף את מה שמפריע וקשה.

 

לפעמים קשה לעשות את הסוויץ בשיח ממקום מרצה למקום שמתעסק בעצמי ובצרכים שלי.

 

אז אם אתן יכולות תנסו לדובב את הנשלט כמה שיותר, להתעניין בחוויה שלו ולתקף את התחושות שלו.

 

גם אם יוצא לנו איזה משהו שנשמע כמו ביקורת עליכן נסו להבין קודם כל מאיפה זה מגיע ולהתרכז בנשלט ובחוויה שלו בלי להתחיל להסביר עליכן כי זה לפעמים סוגר אותנו.

 

בגדול מה שאני מנסה לאמר זה שבמצבים האלה, כשנשלט זקוק לאפטר קייר, זה המקום להתרכז בו ולהראות עניין בו וברגשות שלו.

לעודד שיח פתוח וגלוי ולהיות קשובות.

 

כמובן כשהכל עובר יחזור המקום שלכן להיות ה"אטרקציה המרכזית" וגם אם שמעתן משהו לא נעים תוך כדי האפטר קייר נסו לקבל את זה באותו רגע בהבנה, ולחזור עם הביקורת כלפי הנשלט כשהוא במקום יציב יותר.

 

וטיפ לנשלטים אם כבר...

גם האלילות החזקות האלה שאנחנו מעריצים יכולות לחוות דרופ אחרי.

 

אז אם היא לא מספיק זמינה וקשובה נסו לתמצת ולהכיל גם את זה. 

לתת לדברים לשקוע, ולדבר כשהיא גם במצב מכיל וקשוב אליכם.

 

 

לפעמים זה אסקפיזם טהור ומתוק, עוד מנוע בריחה וספק דופמין אמין וזמין.

 

לפעמים מרגיש כמו מטלה שצריך לטפל בה, כמו לשתות מים או לקפל כביסה.

 

לפעמים הוא מרגיש כמו הסחת דעת מנדנדת, גירוד כזה במאחורה של הגב שלא נותן לך לחשוב על שום דבר אחר חוץ ממנו.

 

אבל עכשיו, אחרי איזה חודש-חודשיים שהוא היה שקט, פתאום הוא שוב מתעורר ומרגיש אחרת.

 

אני הכי אוהב את עצמי אחרי תקופות כאלה של שקט וחוסר חשק.

זה מרגיש כמו לגלות את עצמי מחדש, את הכפתורים, את האונות.

 

את מה שעושה אותי אני.

 

מרגיש כמו צורך, פנימי כזה, כמוס, בוער.

כמו דלק סילוני שמניע את החיים קדימה.

כמו סופה בבקבוק שרק מחכה שיפתח הפקק.

 

אולי זו ההתחממות הכללית ותחושת הקיץ, אולי זה המצב רוח, אולי אני בכלל במחזור....

 

אבל גאדמיט כמה שהתגעגעתי להרגיש ככה בוער, מלא חשק, עירני, חם, סקסי.

 

הפרץ הזה מוקדש גם למיניות עצמה, הטהורה שדורשת סיפוק.

וגם לדברים האחרים, האפלים, הסוטים שרק מחפשים קרקע פוריה להתפלש בתוכה.

 

 

והכי טוב, שזה בא בדיוק בזמן לקראת האירועים של הסוף שבוע....

 

נשים לבושות

גברים ערומים

 

פטיש שלרוב הדעות הוא אבן פינה בפמדום.
לרוב הוא כלכך מובן מאליו לעוסקים במלאכה שהם אפילו לא מודעים שיש לו שם.
להרבה שולטות ונשלטים זה נראה פשוט טבעי והם לא חושבים על זה יותר מדי.

אצלי (אולי כמו בכל דבר) זה קצת אחרת.
משהו בפטיש הזה תמיד גרם לדם שלי לבעבע, ולאו דווקא (רק) מחרמנות.

ערום הדדי הוא עולם אחר.
כששני הצדדים ערומים המבוכה משותפת, החוויה אחידה.
יש בזה משהו נורא מקרב ואינטימי.
מעין גילוי הדדי, 2 צדדים שנותנים אחד לשני להסתכל ולהכנס פנימה, למקומות האינטימיים.

אבל כשזה חד צדדי, כשאני הצד הערום היחיד בחדר, זה מסבך את המצב.

העירום מודגש ומפואר.
החשיפה חד צדדית.
אני נפתח ומאפשר והיא נשארת סגורה עם הקלפים קרוב לחזה.

זה תמיד שם אותי במצב של מתח, במצב תמידי של איסוף וחשיבה.
מודעות עצמית גבוהה ואיזושהי אווירה של חרדה עוטפת אותי.

וזה לא רק העובדה שהגוף שלי בחוץ, שהזין חשוף והטוסיק מבצבץ.
זה הרבה יותר עמוק ומנטלי מזה.
כאילו מתחת לבגדים יכולתי להתחבא, יכולתי להסתיר ולנווט רגשות.

ופתאום, עם העירום הזה - כולי בחוץ.
המבוכה מתגברת ואני הופך לספר מבויש ופתוח.

לאמר לכם שזה לא מחרמן אותי? לא יכול.
אבל זו חרמנות אחרת.
זה לא טבעי וזורם ונינוח.
אני מרגיש כמו בקבוק קולה סגור עם חתיכת מנטוס בפנים.
מבעבע, גועש, נסער אבל עצור.

משהו בניגוד הזה, להסתכל עליה לבושה בעודי חשוף ומבויש.
זה מוציא ממני צדדים שאני לרוב משאיר במגירה.

לפעמים זה הדימוי גוף, לפעמים זו התחושה שאני במבחן.
שכל חלק וחלק חשוף למבדק וציון מבחינתה.

מחשבות שרצות בראש שלא נח לרגע.
פחדים וחוסר בטחון שצפים ללא מנוח.
העובדה שכל הפוקוס פתאום עליי ואין מפלט מהתשומת לב הזאת.

כלכך נוח לשרת, ללקק, לעשות, להביא, לספוג.
המוח נכבה אצלי תוך כדי אקטים ואני מקבל בוסט אסקפיסטי ומחרמן.
מצליח להתנתק מהאגו ולאסוף את עצמי למטרה אחרת.
אולי אפילו נעלם ומתחבא מעצמי תוך כדי עשיה.

וכבר היו לי מספר הרפתקאות מסמרות שיער והרבה יותר הארדקוריסטיות וקשוחות מכך.

ועדיין, אחד הדברים הכי מלחיצים מבחינתי - זה לעמוד מולה עם פיסוק רגליים וידיים מאחורי הגב.
ערום , חשוף, מבויש.
ליצור קשר עין.
ופשוט לתת לעצמי להיות שם בתוך הרגע, בלי אפשרות להתחבא או לברוח.

לפעמים אני רואה כמה היא רוצה דברים, כמה הם בוערים בה.

החיוך הזדוני וגלגלי המחשבה שכאילו מרחפים לה מעל התלתלים כמו בסרט מצויר.

 

היא אמנם נראית ונילית, אבל בפועל היא שד סוטה וחסר רחמים.

 

ואני? הולך כשבי אחריה ונדלק מכל מחשבה סוטה, חולם להיות קרקע פוריה ונרמסת לכל מאוויה המלוכלכים.

 

עד כאן נשמע כיף לא? מצא מין את מינו הקינקי והשובב.

אבל כמו בכל סיפור טוב תמיד יש טוויסט.

 

היא רוצה וגם אני רוצה, אז מה הבעיה?

שהיא רוצה את מה שאני לא רוצה.

העונג מגיע אצלה לא מהאקט, אלא מהסבל.

ואיך אוכל לסבול ממשהו שאני כלכך רוצה לתת?

ולכן היא מצאה את הסבל באי הנתינה.

 

וכאן מתחיל המשחק המרושע והמתסכל.

אני מציע והיא מחייכת ואומרת שלא צריך.

היא מתגרה וכשאני מודה ברצוני גם, היא מרגיעה ופתאום כבר לא בא לה.

 

תמיד על אש קטנה, תמיד ליד, תמיד מחר, תמיד כמעט.

 

ואני? יושב פה בתוך הכלום הזה. עושה שמיניות באוויר.

אולי אם אראה עוד טיפה רצון, עוד קצת מחויבות?

אולי אם אקפוץ יותר גבוה כשהיא נוקשת אצבע?

אולי בכלל אני לא רוצה מספיק וצריך לנסות יותר, לרדת יותר נמוך, לבקש יותר חזק?

 

לפעמים אני תוהה מתי ימאס לי. מתי יכולו כל הקיצים מההמתנה חסרת התכלית.

 

האם אהפוך לאחרון הגברים הנדחים ואקלל אותה בשפה עזה? אומר לה שלא אגע בה עם מקל אפילו אם תבקש?

 

האם אמרר בבכי ואספר לה כמה מסכן ועזוב אני, כמה רק באלי להרגיש את רגלה על פניי ואת הרוק שלה נוזל עליי בבוז אחרי יריקה?

 

האם אתרפס ואתחנן ללא די, עד שתעשה לי טובה ותרעיף עליי מעט יחס מרושע?

אולי עדיף לשחק אותה אדיש וזורם, לאמר לה שתקח מה שבא לה ולי לא אכפת.

 

או שבכלל אהפוך לתכסיסן ורמאי? אומר לה שבכלל אין לי עניין לבצע ולקחת חלק בכל המזימות הזדוניות שלה?

שזה בכלל גבול אצלי ואין שום סיכוי שבעולם שאקח בזה חלק.

אולי זה יגרום לה סוף סוף להדלק ולרצות לקחת את זה ממני בכוח.

 

 

ותמיד כמו שעון מכוון, בשיא התכנונים שלי. כשהתסכול מבעבע והשפה מקציפה.

או אז, היא תמיד יודעת מתי הרגע להגיע.

נותנת לי טעימה קטנה ומרעיבה ממה ששנינו רוצים.

 

סטירה, ליטוף, יריקה, מילה חמה.

תמיד מוצאת איך לגשת אל הכפתור הזה בראש שעושה להכל ריסטארט.

 

גורמת לי למצוא את עצמי שוכח את כל התסכול וההמתנה ולפתוח את עצמי מחדש.

אני שוב מוצא את עצמי משתוקק ובטוח שהנה נפרץ הסכר וכל משאלות ליבי הסוטה יתגשמו.

 

ושם, שם אני תמיד נשבר, התכניות הזדוניות מתפרקות. 

התסכול נעלם לכמה רגעים אופוריים שאין להם תחרות.

ושם, אני שוב מספר לה כמה הייתי רוצה לתת לה הכל מההתחלה....