בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Forgive me father for I have sinned

There's a bluebird in my heart that wants to get out
but I'm too tough for him,
I say, stay in there, I'm not going to let anybody see you.
Charles Bukowski
לפני 11 שעות. שני, 15 ביולי 2019, בשעה 19:52

 
לפעמים אני ערה עד ארבע בבוקר לפני שהשמש הולכת לשרוף לי את כל היום. בשעות שלפני עלות השחר השמים קרים אפילו ביולי - אוגוסט. אני נזכרת שבלונדון בקיץ של אותה שנה לא היו שמיים כחולים.


לפעמים אין מקום לכל הזעם שבפנים
אז אני מחפשת איך לשבור את הרגשות, איך לדמם מבין הפחדים , כי לפעמים זה חרא וסתם שורף בעניים ומתחיל לכאוב לי בכוס כשאני חושבת עלייך. 


באמת אל תכעס עלי שאני כזאת 
באמת שאני רוצה , אבל לפעמים בא לי לשבור לך את המפרקת. 
לשסות בך מילים שיקרעו לך את העור
ויפוצצו לך את הקרביים. 

לא כי אני רעה , סתם ילדה נרקיסיסטית ואתה בן זונה מושלם קר וסדיסט שבא לי להקיא. 
כל כך מושלם שהזין שלך יותר נקי מהפה שלי.

הייתי נכנסת לבית שלך כמו אליך, בחיל ורעדה שהחזיקו מעמד עשר דקות.

הכל תמיד במקום. מעומלן , מגוהץ .כמוך. 

איך הייתי אוהבת לעצבן אותך בדברים קטנים. להניח את כוס הקפה שהכנת לי בצד הלא נכון , לשפוך אותו, לאפר בטעות מכוונת על הריצפה, או על הספה החומה המזורגגת שלך מאיקאה. ואתה מכווץ את הפנים, מתאפק שלא לצרוח, ורק מביא סמרטוט ומנקה אחרי.  

לפעמים היית נותן לי את הסמרטוט ביד ואמרה את הבלאגן שאני משאירה אצלך.

אני ידעתי שזה מטאפורי, אבל העמדתי פני סתומה. לא רציתי לשמוע שוב למה אני מתנהגת כמו ילדה . 

ברגעים הזחוחים שלך שבהם היית מנתח את אישיותי  הייתי צריכה לעצור את עצמי שלא להעיף לך בעיטה עם המגף השחור שלי. ואז  בכוונה לא לענות על מה  שנשאלתי, להתווכח איתך שעות, להראות לך פרספקטיבה אחרת על הדעות המוצקות שלך.  בכלל תמיד להראות לך שאני יותר. קיוויתי שזה יצרב בתודעה שלך, ברגעים שאתה משחק לי בנפש .

באמת שאני אוהבת לעצבן אותך.

 
 

 


 
 

לפני 15 שעות. שני, 15 ביולי 2019, בשעה 15:41

 
לפעמים אני רוצה לקחת את כל המחשבות 
המסרסות
המדממות
האירוניות
הגרוטקסיות
אלו של שברי זכרונות
של רגעים מקוטעים,

לקשור אותן בשקית מטאפורית אטומה
שקופה,
שאוכל לראות אותן מפרפרות בשלבי גסיסה אחרונים,
ולהטיח אותה בקיר.
פעם, ועוד פעם, ועוד פעם
מהר, כמו פעימות הלב
עד שכולן יתערבבו לעיסה אחת דביקה 
עד שיינתז ממנה דם.

 


 

לפני יום. ראשון, 14 ביולי 2019, בשעה 22:06

 
לפעמים יש בגסות אלימות מעודנת.

ובאלימות המעודנת ממד של השפלה.

ובהשפלה ממד של עונג ממכר. 

 


הוא מעליב
הוא משפיל.
צועק לך תאהבי את עצמך
אבל לעזאזל את לא מפסיקה לבכות.
הוא מכה בתוכך עם הזין
כאילו יום הדין קרב.
לפעמים הוא צורח כמו משוגע
לפעמים הוא חודר חדירה פסיכולוגית.

מזיין לך את הראש
והגוף נכנע
בלי כבוד.

 


 

לפני יום. ראשון, 14 ביולי 2019, בשעה 09:52

 
רציתי שתראה אותי באמת.

מעבר למילים שאני פולטת

ואלו שצפנתי בתוכי .

לא רק דרך העיניים, המחשבות  והרגשות שלך.

גם דרך קירות אטומים,  משפטים סתומים, זעקות הכאב.
 
רציתי שתבוא אלי גם ברוח, גם בבשר.
תענה אותי ככל שתוכל, לא רק בידיים,

לא רק בגוף.

גם במבט, גם ברגש .
כשאני מלמטה ואתה מלמעלה, תמיד.

שתרגיש אותי לא רק כשאתה גוחן על הגב או הבטן שלי. לא רק כשאתה מפרק אותי בכל  תנוחה אפשרית.

רציתי שתקח את הכאב ותבודד אותו מהגוף, מהמקום הזה בחזה שמקשה עלי לנשום.
שלעולם לא ארגיש ממש. שלעולם לא אפגע.

 

רציתי שתמצא אותי, אל תפסיק לחפש.
אפילו שאתה לא יודע אם אני אתך באמת,
אל תוותר.
 
 

 

 

לפני יומיים. שבת, 13 ביולי 2019, בשעה 13:13

 
בא לי סשן בקאסר אל יהוד.

אתה תהיה יוחנן המטביל
אני אהיה ישו. 
אני אהיה ערומה 
רק שימלה לבנה לעוריי.


אתה תאחוז לי ביד ותכניס אותי למים
לאט לאט.
השימלה תידבק לעורי
הפיטמות יזדקקו
והערווה שלי תהיה גלויה לעולם.


כשהמים יכסו לי כמעט את הראש

אתה תאחוז בו בידייך ותדחוף לי אותו מתחת למים.
תטביל אותי 

פעם ועוד פעם ועוד פעם
עד שאני כמעט ואחנק.


תטהר אותי מכל הטינופת שבראש,
שבגוף.
מכל הגופות שהיו לפניך
מכל הזרעים ששטו לי ברחם.
תפשיט ממני 
בגדים
מסכות
פחדים.

וכשהגוף שלי יהיה לבן ונקי

תטנף אותי בתוך המים המטהרים.

 


 
 

לפני 3 ימים. שישי, 12 ביולי 2019, בשעה 13:04

 


לפעמים אני מקבלת תגובות
למה את לא כותבת רק בדסם.
בכל אופן אנחנו חרמנים, אז תעמידי לנו קצת את הזין.
מספיק עם זכרונות מהעבר, מההווה, מהבן זונה התורן. תחשפי קצת בשר, תראי לנו את הזונה שאת. תחזרי להיות כלבה נאצית, זאת שקשורה במרתף והקצין שואג עליה בגרמנית תוך כדי שהוא בוחן כל איבר בגוף שלה, מפוצץ לה את העור הלבן ומזיין לה את התחת על שולחן עץ רעוע. 


לפעמים אני מקבלת תגובות
למה את כזאת מטונפת, מאוננת על מילים.
תפסיקי לכתוב כוס, פות זו מילה יפה.
את באמת לא וולגרית רק ילדה קטנה שצריכה זין בפה, למצוץ אותו כמו מוצץ.
את רוצה שיקחו אותך ברצינות או להיות רק חור לקיבול זרע?!.
די עם הנאצים , כמרים שמזיינים אותך בתא וידוי, זיונים מקאבריים בבתי קברות על קברי שיש   (זה בכלל קו אדום חתיכת סוטה שכמותך), פנטזיית אונס ביער, או סתם מניאק שמתעלל בך במרתף. 

 


לפעמים הוא מגיב לי עם אינטואיציות של ינשוף, צד עם העיניים, ואני מרחרחת כמו כלבה.
אל תשקרי לי זונה, אני אוציא ממך ווידויים.
את כל הסודות, את כל הפחדים.
אני אשבור לך את המרפקים, זונה
שתבכי ותצרחי , שלא רק אני אשב כאן בחושך.
תפסיקי לברוח, תפסיקי לחייך, את באמת בחורה חמודה, תצאי קצת מהביבים, אולי תהיי קצת יותר סמרטוט, יותר זונה, יותר סוטה, יותר. 

אל תדברי , אל תכתבי, תהיי קצת פחות. 


 
 

לפני 3 ימים. שישי, 12 ביולי 2019, בשעה 10:08

זו הייתה שבת קיצית , היא הזמינה אותי אליה  שנעביר את החום ביחד, ואולי נצליח לקרר אחת את השניה.

נסעתי אליה לקרית האמנים בצפת, לספוג אוירה כך אמרה לי. להתנער מכל החול שדובק בי ולקבל את השבת ברוך ושלווה פסטורלית. 


הגעתי אליה סמוך לכניסת השבת. הבית קושט בלבן. הדלקנו נרות בצבע חלב וזהב, 
ואני עמדתי בצד והסתכלתי על הלהבה היפה הזאת שהעשן שלה התמזג עם עשן הסיגרייה שלי.


הלכנו לצוד גברים במניינים של העיר העתיקה, אלו שמקבלים את המלכה בחוץ לבושים לבן כאילו היו מלאכים. 
לבשתי שמלה ירוקה קצרה עם כפתורים לכל האורך, והיא התאימה עצמה לאווירה והתעטפה בפלטת צבעים בצבע שמנת בוהק. הצבע סינוור לי העניים, וכל אוירת הקדושה הזאת חנקה לי בגרון. 


חזרנו לבית שלה והיא קידשה על יין מתוק מתוק שהביא לי תחושת קבס. 
אחרי שירדנו על סלמון ארוך ארוך וגמרנו בקבוק של יין לבן, יצאנו למרפסת  הפרגולה שמשקיפה על ההרים, ושכבנו על הספה. הנוף הנשקף השקיט את המיית הלב וריכך את כל האיברים.


 אני עישנתי והיא הביטה בי בעניים מצועפות. באותו לילה החלטנו להתרחק מכל הגברים האלה שעושים לנו חרא בלב. 
אלו שאנו אורבות להם במיסתרים, נמשכות אליהם כמו זבוב לחרא, אוהבות אותם עד דמע, במקום לאהוב את עצמנו .


השקרנים אלו שמומחים בלפלרטט עם מילים, שהזיקפה שלהם ארספואטית, הזרעים שלהם מטאפורים, ואז מזיינים אותנו בתחת. 


הסדיסטים המנטאליים שבוחשים לנו  באברים הפנימיים, ומשאירים אותנו רעבות ומדממות. 
 
המשוררים המיוסרים שמזריעים אותנו במלנכוליה מורבידית, ואז מבקשים שנמצוץ להם בשביל להשכיח את הכאב של קיומם המיוסר.


הנורמאליים, אלו שטורחים להגיד לך כל הזמן שאת משוררת מוכת הזיות ותפסיקי לזיין את המח , ופאק מתי תהיי נורמאלית ותלמדי משהו פרודוקטיבי.


האמנים המשוגעים אלו שאף פעם לא פנויים רגשית וחייבים לצוד כוס אחרי כוס להגברת המוזה,  כי שלך לא מספיק.
 
כל הבני זונות, אלו שלוחשים לך באוזן הצהרת אמונים, שאת הכי מיוחדת, יפה , זונה, כלבה, שבסוף דופקים לך את הצורה, תרתי משמע, ואז נעלמים. 

 

 

 

 

 

לפני 4 ימים. חמישי, 11 ביולי 2019, בשעה 18:27

הילדה הצייתנית שהייתי נעלמה בקיץ שבין כיתה ז ל- ח.

מאז הפסקתי לעשות כל מה שרצו ממני כדי להאהב.

המורים, ההורים, החברים. 

לא התיישרתי יותר למול נורמות חברתיות

קראתי למהפכה בעולם הבורגני הקטן שהקיף אותי. 

 אמא הייתה שואלת איפה הילדה הצייתנית

והמורים חשבו  שזה המעבר המחורבן לחטיבה שבלבל לי את הנפש.

עם השנים הרצון להתעלל בסדר הטוב גבר בי. 

בית הספר היה מטיל עלי שיממון, ובשיחות הכפויות עם היועצת הייתי מצטטת לה מניטשה ופוקו, ואומרת לה שתפסיק לזיין לי את השכל.

בלאוו הכי הכל זה מספרים בגליון, וכל עוד הם עוברים את ה 9,תני לי לעשן בשקט.

הייתי פורעת שיער ומתרגשת כאשר המבוגרים  יצאו מעורם להחזיר אותי לתלם.

 

מאז שקראתי למהפכה מחקתי את המונכרמוטיות של החיים, צבעתי הכל באדום או שחור,

לא הסתרתי יותר את הקוצים הדוקרניים של הנפש. 

הייתי מתווכחת כמו מכונת ירייה בלי לראות בעניים, רק בשביל תחושת הניצחון.

אני זוכרת לילות בלי שינה, טרמפים ברחבי הארץ למעדונים חשוכים רוויי אלכוהול , בתקופה שהיו רוקדים פוגו, בשביל לשכח את הסערה שבלב.

פסטיבלים של רוחניות בשקל, של רוק ושל סמים, 

ופנטזיות שלא נגמרות על מעבר ללונדון האפרורית,  שם כמו סילבית פלאת אפגוש איזה טד יוז, רק בלי לסיים כשהראש שלי דחוף בתנור.

 האיפור הכבד, הפירסינג והעגילים לא היו קריאת מצוקה , בסך הכל הצהרת אופנה של נערה מתבגרת, של ילדה שנמאס לה לציית. 

 

 

 

 

 

 

לפני 4 ימים. חמישי, 11 ביולי 2019, בשעה 09:43

 
אף פעם לא בגדו לי בגוף
רק בנפש.


מה חשבת לעצמך כשהלכת אליו
הוא רצה לזיין לך רק את הגוף
להפוך אותך לצעצוע כמו תיבת נגינה עם ידית מסתובבת
בחיים לא ללטף לך את הנפש בפנים
רק כוס חם ונוטף
רק ישבן פעור
חור.
להפוך אותך לבובת מין, שחקנית פורנו
והוא בלחיצת כפתור 
 פותח וסוגר לך את הרגליים .
רק את הזין שלו הציע.


מה חשבת לעצמך כשהלכת אליו
הוא רצה לזיין לך רק את הנפש
ןלהשאיר זרעים מטאפוריים במח היצירתי שלך.
אורגזמה של מילים, של הבהרות
לא ראיתי כלום. לא שעיתי לנורות האזהרה.
 התמסרתי אליו בעיוורון
כאילו הוא עקר ממני את העניים
כאילו סירס לי את הגוף 
היה חובט לי בנפש עם הידיים היפות שלו
מצליף לי בתוך הקרביים 
משחרר עלי את מטחי הזעם הכבוש שלו
רק במילים מחורבנות
מרחיק את הזין היפה שלו מהגוף שלי.
מהשפתיים הצמאות. 
רק את המילים היה לו להציע.
 
 

 

 

 

לפני 5 ימים. רביעי, 10 ביולי 2019, בשעה 08:19

 
לפעמים אני רוצה שתחזור 
לא אלי, לא לחיים שבניתי בלעדייך
רק שתבוא לבלגן לי שוב את החיים.
 
אני נזכרת איך היית מתעצבן כשהייתי עונה תמיד, לא יודעת. לא יודעת, על כל שאלה שקשורה ברגש.


בפעם האחרונה שדברנו רגש
אמרת לי שאהבה לא מספיקה
כי הנה אתה אוהב , אבל אני לא מאושרת.
שאתה מנסה לקשור אותך אלי בחבל מטאפורי שמגיע עד ניו יורק, 
אבל הידיים הקטנות שלי פורמות את כל החבלים. 


הבית היה קטן מדי בשביל שנינו, 
ולך בכלל לא היה מקום. 
הייתי בונה מחילות תת קרקעיות בתוך הראש שלךו, ואתה היית קורא לי מכשפה ממכרת.

תמיד רצית, תמיד בקשת
שאעשה אתך סקס אלים.

שאדבר אליך מלוכלך ואגנח בזרעותיך

זה הכי קרוב לגבר שהיית.
אבל הבקשות המנומסות שלך הביאו לי חשק לשאוג כמו זונה ברחוב.
פאק, הייתי אומרת. תפסיק לשאול אותי כבר.


רק כשאת על שש גונחת ואני מזיין לך את הצורה מאחור אני מרגיש קצת בעלות. מהיום שאמרת את זה לא סבלתי אנאלי.  למה חייב לדחוף פירושים פסיכולוגיים לכל דבר, פשוט תזיין ותסתום אמרתי. 

אבל אתה היית נעלב. רצית להרגיש גבר וגם אני רציתי להרגיש רכוש קטן שלך, ולא רק שהזרעים שלך מחליקים לי מהתחת לוייג'ינה. 
באמת שאי אפשר לבסס היררכיה רק על סמך התחת שלי. 


לפעמים הייתי מתמסרת.

לפעמים הייתי מתנזרת.

ואתה היית מנסה לפענח למה אני חמה, למה אני קרה. 
לקראת הסוף שלנו יצאת בהצהרות פסאדו- מדעיות על מורכבותה של הנפש שלי
וההבניה החברתית של ערש ילדותי, פערים שלא ניתן לגשר,
של בהמה ישראלית עם ג'נטלמן אמריקאי.

איך אהבת לקשור לך כתרים שהממשות רחוקה מהם, רק בשביל לכפר על תסביך הנחיתות שלך מולי.

בהמה אינטלקטואלית
שגומרת ממילים
כזאת שכל היום יושבת קוראת וכותבת
חושבת שכל התארים ימחקו את החיה שבה.
את צריכה ערס בבון שיפרק לך את הצורה.
לא עדין כמוני.
הייתי אמורה להעלב, אבל במקום זה הייתי פורצת בצחוק מתגלגל, נו בהמה. מפזרת עליך את העשן של הסיגרייה שכל כך שנאת, ממנו התנזרתי שנים בשבילך.

אני צריכה גבר אמרתי. לא רק כשאני על שש, לא רק כשאני כורעת על ארבע, לא רק כשהזין שלו בתור החור של הישבן שלי.
גבר, לא ילד בן זונה מניו יורק.
 
 

 

 

 




דווחי על תוכן לא הולם