|
|
|
אירוניה קווים לדמותה
מספר ימים לפני היום מקבל הודעת sms על תרגיל מילואים שאמור להקיים מספר ימים אחרי יום ההולדת שלי.
ואני אני בכלל קשיש בשביל זה , אבל כן תורם , או כמו שהסברתי למפקד שלי , כל עוד אני על 2 רגלים המוח מתפקד ואני יכול לתרום אז למה לא.
מספר חברים אבדו בדרך לפני שנים בכל מיני לחימות ואני אני רצתי לזכרם היום.
13 חיילי שייטת איבדו את חייהם לפני מספר שנים ומחר מחר צלילה לזכרם.
אני אני עוד יכול והם כבר לא.
ימים נוראים
10 ימי תשובה
פעמים בשנה אני ״חוגג״ 10 ימי תשובה פעם אחת בתקופה שבין ראש השנה ליום כיפור, הימים הנוראים.
הימים הם ימים של חשבון נפש בין אדם לאדם ובין אדם למקום.
וכפולני לפחות ככה סיפרו לי ,אבי ברח מפולין ממש לפני שהתחילה ההשמדה ,ומצד אימי רוב המשפחה הושמדה , תחילת ״החגיגה״ השניה.
החגיגה מתחילה לפני יום השואה יום שבו נזכרים במה שהיה לנו עוד טרם הפכנו לעם ,ממה התחילה להבנות המדינה והמשך ביום הזכרון , חוויה עוצמתית בפני עצמה.
אותו אחד שהצבא לא רצה לגייס כי הייתי מופרע לא קטן , סיים את הסדיר בתור מפקד וחייל מצטיין שקבר כמה עשרות חברים באסון המסוקים , המשך בהשתתפות ב2 סבבי לחימה רישמית ועוד כמה שעוד לא הוכרו כמלחמה.
קברתי חברים קרובים גם לאחר השחרור, בלבנון השניה בתור חייל מילואים , בעצם שחושבים על זה חיינו כתושבי מדינת ישראל נשענים על הרג , הרס וחורבן.
מה למדנו מכל זה?
מקשיב בימים האחרונים לחדשות בתור מתנדב קשיש במילואים ומבין שלא למדנו כלום ב75 שנה שאנו קיימים כעם , עכשיו נשאלת השאלה מתי יגיע הסוף , אולי סוג של המבול הגדול , תיבת נוח , ותחילה של תקופה בתולית חדשה.
יצאתי לרוץ היום , ריצה קלילה אורבנית עם ריח של אביב , ריח של הדרים ומהרהר האם בשביל השנאה הזו נהרגו ויהרגו עוד?
סוג של אירוניה לא ברור
מחשבות מאמש.
לא יודע ממה הייתי חרמן יותר אתמול ילדה שלי.
אני אחרי מסכמת 36 לקראת מרתון ירושלים , או להסתכל על התחת שלך שאת ליד המנגל מכינה לי לאכול.
צריך לבדוק שוב את הנושא לקראת האתגר הבא
בכבוד רב אבא
שאני יוצא מהמיטה , הגוף זז, בקושי מניע , אבל המוח , הראש , אין כוח להתעורר.
בא לי לנשוך לך את הפטמות ולחזור לישון.
sunday bloody sunday
יום המשפחה.
יום שבו הכנסת שלנו איבדה את עצמה.
בימים האלה , בשבוע הזה בייבי יצאתי לשמור עליך ילדה שלי.
מרפי החליט שדווקא בשבוע הזה אצא למילואים , כמה מצחיק זה.
כמו שאת יודעת ילדה שלי , אני שומר עליך ועליהם.
שומר על המעט שנשאר לי מהמדינה שלי ששנים נלחמנו לשמור עליה.
כמו שהבטחתי לך גורה שלי , התפקיד שלך לשמור עליהם , התפקיד שלי לשמור על כולם.
יש משהו מחרמן מעמיד את הזין לראות מטוס קרב ממריא.
אבל מחרמן ומעמיד יותר את הזין זה הילדה שלי עם חצאית קצרה ובלי כלום מתחת.
ולנטיין היה סתם אנטישמי 😄 .
וברצינות לא צריך יום אחד שפציצי כדי לאהוב אותך ילדה שלי.
צריך לאהוב אותך כל יום כל היום .
אז יום אנטישמי שמח לנו .
ילדה שלי.
רמת החרמנות שלי אליך רק גוברת.
אני לא יודע אם זו הריצה שהיתה , או אולי המילואים שקרבים או בכלל המחשבות עלינו בים.
פשוט חרמן על הצורה שלך.
בואי לפה , קרוב וצמוד , על הברכים עם ראש למעלה כדי שאגמור לך בפה שאת מסתכלת איך הזין שלי משפריץ עליך.
יאללה , נגמר עוד מרוץ ואיתו החרמנות החלה
מחר ארוכה של שבת ואני מדמיין איך אני נמרח עליך כולי מזיע אחרי הריצה של שבת ואז מזיין לך את הצורה
אין דבר יותר מחרמן מאשר לסיים תחרות ריצה כולי מזיע והילדה שלי מחכה לי בסוף התחרות עם שמלה וגרביון רשת בסוף
יאללה לתחרות הבאה ילדה שלי
