שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

זעם טהור

לא נולדנו כועסים. אלו נסיבות העבר הכואבות שהביאו אותנו למצב הנוכחי.
הזעם שלנו כיום, הוא בסך הכל תגובה אוטומטית ולא מודעת למצבים שמזכירים לנו את העבר הכואב
לפני 10 שעות. שישי, 19 באפריל 2019, בשעה 23:16

בפסיכואנליזה, השלכה (פרויקציה) היא מנגנון הגנה אישי שבו משליך האדם את הצדדים השליליים באישיותו אל עבר העולם שמחוצה לו, ומייחס אותם לאנשים אחרים, ובכך יכול להתעלם מראיית תכונותיו ודחפיו השליליים. הפסיכולוג אריק אריקסון טען כי אף שההשלכה בדרך כלל מעוותת ומלאה איבה ופחד, יש בה גרעין של משמעות עמוקה, שלא במקרה האדם המשליך מייחסה לאובייקט המושלך.

פסיכולוגים פיתחו מספר שיטות של איבחון ההשלכה באמצעות הצגת גירוי רב משמעי שעל הנבחן להציג לו פירוש, כאשר ההנחה היא שהפירוש ישקף דבר מה על נותן הפירוש. רוב מבחני ההשלכה מבוססים על הפסיכולוגיה הפסיכואנליטית. הם מורכבים מגירויים מעורפלים, המאפשרים לאדם מרחב תגובה גדול. הנחת היסוד במבחנים אלה גורסת כי רגשותיו של האדם, יצריו, עמדותיו, משאלותיו וצרכיו, מושלכים על הגירויים העמומים ותגובותיו הן לפיכך ביטוי לעולמו הפנימי והלא מודע.

בתרפיה התבנית מבית מדרשו של פרידריך פרלס, החלום מוצג כתהליך של השלכה, שבה דמויות בחלום מסמלות צדדים שונים באישיותו של האדם. פרלס איננו רואה בחלום מבחן אישיות אלא מנצל אותו כנקודת מוצא להגברת המודעות העצמית של האדם. פרופ' יצחק לוין טוען כי אפשר לראות בחלום, מבחן השלכה אידיאלי, מכיוון שהחולם מספק הן את הגירוי והן את תגובתו לגירוי.

תפיסה זו של מנגנון ההשלכה, מוזכרת אצל חז"לבתלמוד, "כל הפוסל – במומו פוסל", לפי כלל זה נקבע שמי שקורא לאחרים עבדים קיים חשש שהוא בעצמו עבד.

אוסוואלד שפנגלר ובעקבותיו אריק אריקסון סברו כי תופעת האנטישמיות היא בעיקרה עניין של השלכה. אנשים שיש להם חלומות של כיבוש העולם ושליטה בו מאחורי מסווה של עליונות אינטלקטואלית, כמו הגרמנים הנאציונל-סוציאליסטים והרוסיים הבולשביקים, משליכים תפיסה זו על היהודים.
 

יש כנראה משהו בדברייך.

מוכן לשוחח איתך בנושא ולבדוק אפשרויות...איתך ורק איתך.

לפני 15 שעות. שישי, 19 באפריל 2019, בשעה 18:03

את חוגגת?

יש לך מה לחגוג?

את הבדידות שתיארת לי?

אז היום תשבי לצד אנשים שאת לא מעוניינת להיות לצידם, כל אחד מאיתנו עורג לשני, חולם להעביר את הסדר בסדר שלנו, בנחשולי גמירות שידעתי להוציא ממך כשהאגרוף שלי תקוע בך, באהבה גופנית כמו שרק אני ואת ידענו להפיק, לתרגם את רחשי הלב לתנועה גופנית מפותלת.

כל כך רוצה להיות איתך, לחבק ולנשק, להוריד אותך למרגלות רגליי וללטף את שיערך, ללמוד אותך מחדש כאישה, כשפחה, כנשלטת, ומעל לכל כליידי אמיתית כפי שאת יודעת להיות ולא הביצ'ית שתפסה את מקומה לאחרונה.

רוצה שתלמדי אותי, את כל כך טועה לגביי, את חדורת שנאה שאת לא מוכנה להקשיב, ללמוד אותי, להאמין, להבין, 

גם כשאני מציב הוכחות ברורות לנגד עינייך את מעיפה אותן מעל לשולחן, מפיצה אותם לכל עבר ומתכחשת לאמת הברורה.

אני לא רואה את הסוף כמוך, אני לא החלטי כמוך, תמיד אהיה בשבילך, וכמו שאני צופה ימים קשים נכונים לך, הבדידות תכריע ותשבור אותך, כשיירגעו הגלים בינינו תיזכרי בטוב שהיה ואז תשובי לדבר איתי, אולי גם אני זקוק לשקט הזה, אבל זה שקט רועש, שקט תעשייתי, למראית עין, 

כל מערכת יחסים אחרת שלי או שלך תהיה בחזקת חיקוי זול למה שהיה בינינו, האהבה שלנו יחודית ומיוחדת, כל דבר אחר יהיה בחזקת מייד אין צ'יינה, מתכלה ונזרק לפח, האהבה שלנו היא חסרת מימד גשמי, חסרת מימד זמן.

אני יודע שאת אוהבת, אני מבין שאת מפחדת מלעשות את הצעד הנכון בשל סיבותייך האישיות, אני מבין.

אני סבלני.

הדלת תמיד תהיה פתוחה, לעולם לא אסגור בפנייך אפשרות לקשר כפי שאת עושה לי, תמיד תמצאי אצלי אוזן קשבת (ומילות תוכחה כשצריך, מראה תמיד אציב לפניך, אני לעולם לא אחביא את רגשותיי ותחושותיי מפנייך, זה את לימדת אותי), 

 

חג שמח אהבה שלי.

אואנכ"ה.

למרות הכל אאאימפ"מ.

לפני יום. שישי, 19 באפריל 2019, בשעה 01:07

זיינתי את הממערכת! יצאתי לחמשו"ש שני ברצף למרות שהייתי אמור להישאר מפקד תורן בחג, יצא טוב שמפקד היחידה נשאר במקומי מכיוון שקודקודים אמורים להגיע לארוחת חג והוא "מחוייב" למעמד.

עולה על האופנוע ודוהר את דרך הערבה במהירות וחושב עלייך בנסיעה, היסח הדעת לשניונת בעיקולי הדרך בואכה ערד עלולה לזרוק אותי לתהום הפרושה לצידי, אני חוכך זאת בדעתי, אולי כך אפטר אחת ולתמיד מעול המחשבות מעונשך, מהסתלקותך, מעזיבתך, 

ואם רק אפצע? הפציעה קרוב לוודאי תהיה קשה, החלמה ארוכה, זאת לא תהייה תאונת האופנוע הראשונה שלי, אחת מהן כבר השכיבה אותי נטול יכולת תזוזה למשך חודשים ארוכים, ועולה בי המחשבה, האם תופיעי בבית החולים לבקרני? האם פציעתי תחזיר אותך לחיקי? אני מטה את האופנוע על צידו, מרגיש את האספלט חורך את מדיי, אני משחק משחק של חיים ומוות עם חיי, נהנה מההרגשה ומהאדרנלין.

פתע עולות דמותם של הוריי לנגד עיניי, אני מיישר את הגוף והאופנוע בעקבותיו, אני סוגר מעט מצערת, בולם קלות ועומד בצד הדרך.

אני ממרר בבכי בתוך הקסדה, הדמעות לא מאפשרות לי להמשיך את הנסיעה, 

זו שנה שניה שאני "חוגג" בלעדייך את חג הפסח, חג המסמל יציאה מעבדות לחירות, האם באמת יצאת לחירות בשנתיים הללו? את מרגישה חופשיה?

והרי את כלואה בבדידותך, בביתך, ממאנת לברוח מהקיים למרות שלא טוב לך, מה היה לך כל כך רע איתי, עוד טיפה מאמץ והיית מקבלת מוצר מוגמר, אדם שעיצבת, שבנית מחדש, שקילפת אותו ממניירות, מאגו, ממשחקים משקרים, לאט לאט נחשפתי בפנייך, העזתי לגלות ולהתגלות בפנייך.

אני בטוח שאת קוראת למרות שהצהרת שאת לא, בבקשה, תני לנו הזדמנות, לאהבה שלנו שאין סיכוי שבעולם שנמחקה לה כך סתם ברוח, לא היינו זוג נורמטיבי באהבתינו, לא אני ולא את קפצנו ראש באף קשר לפנינו, אף פעם לא השקענו את מלוא מאת האחוזים בקשר עם אף אחד אחר/ת, ולמרות הפרידה אנחנו לא מסוגלים להתנתק אחד מהשני, 

תני לנו הזדמנות.

אני אוהב אותך

אהבת אמת יפה שלי.

לפני יום. חמישי, 18 באפריל 2019, בשעה 17:38

קורא את חילופי הדברים שנכתבו בינינו אתמול, מקשיב לקולך בשיחה המוקלטת.

את מנסה להבהיר לי נקודות מסויימות, אני מנסה להתנער, זוקף את רגליי הקדמיות ומנער אותך ממני בחמת כעס, נגעת בעצב חשוף, אמרתי וכתבתי דברים כואבים, לא נכונים, מוטעים, פוגעניים ופוגעים.

מישהו אחר לעולם לא היה מעז לומר את שאמרת, אחר מעולם לא נחשף לעולמי, לפנים שלי כפי שאת, אחר היה מותיר אותי כך כפי שאני, ואת, רק את, למרות שעזבת, מנסה להבין, מקשיבה, דוחפת קדימה לגלות, לקלף, להשיל, להסיר, לחשוף.

אני מנסה בחיי שאני מנסה להביא לפניך את כל ההוכחות, אבל את כל כך באנטי שזה לדבר עם קיר, אטומה, מסרבת לקבל את העובדות, החשדנות שלך כל כך טמועה בך שאין כל דרך להוכיח אחרת.

כל כך ברור לי לכשזה יקרה, זה יקרה רק איתך, רק לך אתן להתקרב כך, רק לפניך אני יכול לפתוח את המורסה, רק איתך הלב ייפתח, רק את מבינה אותי ויודעת מי אני הלכה למעשה.

מצטער על המילים הקשות, בטח ובטח המשפטים האחרונים, שם באמת הרגשתי כמו אצל רופא שיניים כשהוא קודח בשן הכואבת ללא הרדמה, רציתי שתפסיקי את הכאב, רציתי שתעצרי מעט, שתלטפי, גם רופא שיניים נותן לי מדבקת "אמיץ" מידי פעם שאני פותח פה גדול, למה את לא נותנת לי מדבקות מידי פעם שאני פוער את חלל בית החזה שלי ונותן לך לקדוח בליבי? במוחי? בנפשי?

וכן, אני רוצה, רוצה את עזרתך בנקיון האורוות היסודי שהתחלת בו, רוצה להגיע לטוהר איתך, מולך, בשבילך, עבורך, עוד טיפה מאמץ והשתדלות, עוד טיפה איפוק ואנחנו שם, יחד.

 

בבקשה, אל תתני לי לחכות הרבה זמן עד שאשמע אותך שוב.

 

אואנכ"ה

אאהימפ"מ

 

 

 

ממש לא בת זונה

אהבה אמיתית שלי שבלב

 

לפני יום. חמישי, 18 באפריל 2019, בשעה 12:25

די! פשוט די!

מספיק עם משחקי האגו המטופשים האלו.

מספיק עם ההעלבויות בשקל, אם אמרתי משהו פוגע זה בגלל שהכעסת, בגלל שנגעת במילים שלך בעצב חשוף.

שחררי, 

אני זקוק לך בדיוק כמו שאת זקוקה לי.

סוף סוף שיחה נורמלית וקלקלנו את סופה.

יכול היה להיות מדהים.

תקלילי, תזרמי, מספיק לחשוב ולסבך כל דבר.

Kiss - keep it simple (and) stupid

 

 

 

אוהב אותך

בת זונה

לפני יומיים. חמישי, 18 באפריל 2019, בשעה 01:13

יש אנשים שגם אם אלוהים יירד ויישבע בפניהם שהדבר נכון, גם לו הם לא יאמינו.

קטני אמונה.

 

 

 

 

 

 

כמה שאת מעצבנת.

בת זונה

לפני יומיים. חמישי, 18 באפריל 2019, בשעה 00:06

חמש שעות פיניתי מהלו"ז עבורה, לא שלא היו פ"ע חשובות, לא שהייתי זקוק לזמן עבורי, אבל היא מעל לכל.

אז פיניתי.

הגעתי, עזרתי, סחבתי, ניקיתי, (אתם קוראים כאן לאחד כזה נשלט לא?)

במילה אחת היא מרימה לי את המצב רוח שבא לי לתפוס מטפחת ראש אדומה ולהתחיל לקפץ בדבקה דרוזית מיטבית, ושעות לאחר מכן, על כוס קפה ברוגע, היא שופכת עליי קיטונות,  מעמידה מולי מראה כמה אני חרא של בנאדם,

ואני מולה, נבוך, מצטדק, מנסה להציל את שארית כבודי האבוד, משפיל מבט למול משפטי התוכחה (הנכונים במרביתם דרך אגב), וסופג וסופג וסופג.

ובמשפט תשובה קטן אני מעלה את חמתה לרקיע, היא מתעצבנת, מבקשת ממני לצאת וללכת, טורקת את הדלת אחריי ולא מאפשרת לי לענות.

אשה.

אשה הריונית.

 

 

 

 

 

בת זונה.

לפני יומיים. רביעי, 17 באפריל 2019, בשעה 20:49

אם יש מילה שאני שונא זאת המילה אבל.

היא מילה מבטלת.

היית נהדר, מעולם לא XXXX ככה, אבל,

הביצוע היה מדהים, אבל, 

הרעיון נהדר, אבל,

 

אני הכי שונא שאת משלבת את המילה הזו עם המילה "אוהבת".

אני אוהבת אותך, אבל!

 

 

 

בת זונה

לפני יומיים. רביעי, 17 באפריל 2019, בשעה 18:22

והיא ממשיכה לנצל כפי שרק היא יודעת.

והיא ממשיכה לנצל כי היא יודעת שתמיד אהיה לצידה, בשבילה, עבורה.

קשה לי עם כל הניקיונות והקניות והסחיבות וההריון מסרבל, חבל שאתה לא פנוי לעזור לי מעט,

מת להגיד לה לכי כוסרבאק תבקשי עזרה מאחד החברים החדשים שלך

וכמו ילד טמבל יוצא לי: אני בדרך אלייך, מה את צריכה שאביא על הדרך?

 

 

 

 

בת זונה