סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיומנה של בתולת BDSM

לפני 3 שנים. 20 בספטמבר 2020 בשעה 15:30

אז היא שוב תפסה אותי

והפעם יותר חזק מתמיד

החיה הזאת

שרוצה יותר

 

אני לא מבינה אותה

ואת הרצונות שלה

לפעמים כל זה נראה לא הגיוני

לפעמים מצטייר כחולני

 

אולי כי זה מה שלימדו אותי שנים

להתבייש בחלק הזה שבי

"אישה מינית היא זולה"

ושחס וחלילה לעולם לא מאחורה

 

שנים של דיכוי מיני של נשים

 

ועכשיו כבר אי אפשר להתעלם

היא חזקה ממני

מורדת,עוצמתית,תשוקתית,מינית..כל כך מינית

 

והיא רוצה את החופש לבחור

מה מגדיר אותה ומה מענג אותה

לא מוכנה להתפשר על פחות

פחות ממה שמגיע לה 

 

והדמיון הופך למציאות.

אני חיה

לפני 4 שנים. 23 בפברואר 2020 בשעה 15:44

רגע כזה ערב, אני במיטה

נאנחת אנחת רווחה מהיום שעבר עלי 

זו רק אני והקסומה שאני יחד

זמן איכות, יאיי! :)

"מגיע לך פינוק" חשבתי לעצמי

ועוד איזה פינוק! מאשרת לעצמי ;) 

אז אני מתחילה ללטף את הבטן בעדינות והרחם מתחילה להתרגש

בתנועות סיבוביות עדינות ואיטיות והיד השניה עוברת לחפון את השדיים הכל כך רכים

אחחחח

היד הראשונה ממשיכה ללטף,חופנת את הירך,הזרוע ולאט לאט גולשת ממש ליד הדגדגן

הרי אי אפשר לגשת ישר ולעניין בלי גירוי מגרה לפני ;)

עוצמת עיניים ומדמיינת אותו

הגבר החסון והסקסי שנוגע בי ומענג אותי

והנה הגברבר משחק בדגדגן ,מלקק אותו בהנאה ומתענג מלשמוע אותי גונחת 

הוא קורא את שפת הגוף שלי ולאט לאט הוא מכניס אצבעות בקצב שלי והגניחות רק מתגברות ומתעצמות

אאאאאאאהההההה אאאאאאאאאאאאאההההההההההה

אני כבר לא יכולה לשלוט עליהן והשכנים שומעים הכול...... אבל למי אכפת!

זה רק אני ואתה כאן ברגע הזה וכל העולם יכול להתפוצץאאאאאאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההה 

אוי כן גברבר חסון שכמותך כן כנס לתוכי! 

אאאאאהההההההה

אאאאאאאאאאאהההההההההההה

אאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההההה

ההההההההההה

פוקחת עיניים

או, הנה הדובי שלי 😱 *מקבל ממני חיבוק דב*

לפני 4 שנים. 19 בפברואר 2020 בשעה 14:24

אני לא יודעת אם אני מספיק אמיצה.

אני רק יודעת שיש לי חשקים.

אני לא יודעת אם זה יעשה לי טוב.

אני רק יודעת שזה חוגג אצלי בדמיונות.

אני לא יודעת אם יש מישהו שמספיק אכפת לו.

אני רק יודעת שלי יותר מידי אכפת.

אני לא יודעת מה יהיה אחרי זה ואיך זה יגרום לי להרגיש.

אני רק יודעת שאני מפחדת ורוצה בו זמנית.

 

ואם אפרוש כנפיים , מי מבטיח שלא אפול?

כנראה שאף אחד.

אבל במקום הבטוח אין כזו תשוקה.

יש רק כמיהה להרגיש שוב חיה.

 

אני לא יודעת כלום.

אני רק יודעת שמשהו צריך להשתנות.

לפני 5 שנים. 15 באפריל 2019 בשעה 7:01

כל חיי מאז שאני ילדה פינטזתי על זה.

רגשות אשם עזים הציפו את עולמי בכל פעם שהייתי מדמיינת וחושקת בזה.

לא הבנתי למה אני מחפשת את זה לעצמי?! השתגעתי??

 

אז לפני כשבועיים התחיל איתי בחור בפאב והזכיר את העולם הזה.

הוא אמר לי שאני שייכת לעולם הזה , זה שברחתי ממנו כמו מאש ומעולם לא נכנסתי אליו.

מהדקה הראשונה הסכמתי איתו בלב, כי יש דברים שאני לא יכולה להתכחש אליהם.

 

ומאז כבר שבוע אני כאן.

מנסה להבין וללמוד דרך התכתבויות.

קוראת בלוגים ופרופילים.

חלקם מאוד אנושיים וחלקם עם כוונה ברורה.

 

והמסקנה היא שזה מקום שמאפשר חופש ופתיחות שלא הכרתי.

 

נחמד פה סך הכל.