בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אם תדגדגונו, הלא נצחק?

מעניין למה שייקספיר בחר דווקא במשפט הזה להסביר שכל בני האדם דומים.
לפני חודשיים. 11 בפברואר 2024 בשעה 9:42

כשהייתי צעיר יותר העבודה בחדר כושר חירמנה אותי.

אני לא מתכוון לבחורות בחדר כושר. אלא עצם העבודה. ההפעלה של השרירים, התחושה הזו בסוף אימון שהם רוצים לגדול ולפרוץ את העור שלי.

הייתי חוזר הבייתה מאימונים כשעומד לי כל הדרך.

עם השנים והגיל התופעה הזו התמתנה, והאימונים היו פשוט אימונים למרות שעדיין נהניתי מהם ומהתוצאות שהביאו.

למה אני מספר לכם את כל זה?

כי בזמן האחרון יש קצת התעוררות בפטיש. סשנים שקרו וסשנים בתכנון, התכתבויות מעניינות, כיוונים חדשים מעניינים ומפתיעים.

ובמקביל גם הגברתי את האימונים, פשוט כי הרגשתי דרייב חזק לזה. 4 אימונים בשבוע, מאד אינטנסיבים, ועוד אחד פונקציונלי אינטנסיבי במיוחד עם מאמן אישי. הוספתי תרגילים בחדר כושר, ואחרי תקופה מסויימת של פלאטו עליתי במשקלים בחלק מהם. העליתי גם את מינון האירובי.

לא יכול להיות שזה סתם צירוף מקרים.

לפני 3 חודשים. 4 בפברואר 2024 בשעה 14:32

כמו תמיד אחרי סשן, כמדגדג או מדוגדג, אני מרגיש נפלא.

אני מרגיש לגמרי חד. העולם כאילו בהילוך איטי ואני קולט מסביבי דברים שבדרך כלל עוברים לידי. אני כמו ווסלי ב"Wanted". אבל בלי הקטע של להרוג אנשים, פני לשלום.

אני מרגיש סופר בכושר. כמה שסשן דגדוגים דורש כושר פיזי, אני יוצא ממנו כאילו אני יכול לרוץ עכשיו עשרות קילומטר, להרים את הברזלים הכי כבדים בחדר כושר. יודעים מה? את זה אני גם באמת אעשה הערב...

אני מרגיש רגוע ומסופק עד לעמקי לב מרכז הווייתי.

בחיים לא הייתי מוותר על הפטיש הזה. אני כל כך מודה על זה שנולדתי איתו.

לפני 3 חודשים. 1 בפברואר 2024 בשעה 7:59

כך אני רוצה לדגדג אותך.

לגלות את הסודות בסיורים של אצבעות הידיים, ללמוד את השטח בעצמי ללא ידיעה מוקדמת, ולתעד הכל יומן הזכרונות שיישארו איתי לתמיד.

איפה אמצא את המקומות הרגישים ביותר? אלה שיפיקו את הצחוק הפרוע ביותר, את התנועות החדות ביותר, את התגובות החריפות ביותר?

במדבריות הלוהטות, או בקטבים הקפואים, או במעיינות החמים?

בהרים הגבוהים או בעמקים העמוקים?

באגמים השלווים או דווקא במפלים השוצפים?

ואולי דווקא בצורת נוף בלתי מוכרת, שיד אדם לא דגדגה מעולם, יימצא גן העדן?

לפני 3 חודשים. 27 בינואר 2024 בשעה 12:48

לא קל להיות פטישיסט דגדוגים.

לא קל בכלל להיות פטישיסט בפטיש נדיר.

ודגדוגים זה פטיש נדיר. ובישראל עוד יותר.

הרבה תסכולים יש בדרך לפטישיסט דגדוגים. צריך לסבול גם תקופות בצורת, וקל להישבר ולוותר. עברתי תקופות פוריות, ועברתי גם בצורות ארוכות.

סשן דגדוגים זה מעשה אמנות, צריך לעבוד קשה בשבילו. לא פשוט לתפור אותו, וחוט אחד שנקרע או נפרם - פורם הכל.

אני לא אשבר. לא אוותר על זה אף פעם. כי כשזה כן מתממש... זה שווה הכל. אלה חווייות שנחרטות עמוק בנשמה, כל אחת ואחת, כל חלק וחלק בהן. כל תנועה, כל מגע, כל קול של צחוק ושל גמירה.

לא אשבר. אף פעם.

Well I know what's right
I got just one life
In a world that keeps on pushin' me around
But I'll stand my ground
And I won't back down.

 

https://www.youtube.com/watch?v=nvlTJrNJ5lA

 

לפני 4 חודשים. 29 בדצמבר 2023 בשעה 16:12

איזה באסה להיות מושבת מהצטננות קטלנית דווקא ביום שבו קבעת סשן דגדוגים עם פרטנרית מדהימה.

לפני 4 חודשים. 13 בדצמבר 2023 בשעה 22:02

עברתי השבוע סשן דגדוגים מקיף וממצה. דווקא כמדוגדג הפעם.

יצאתי מסופק עם התחושה המופלאה של ערבוב בין סערה מושלמת ורוגע עמוק, ובעיקר מרגיש מאד בכושר.

כמעט שכחתי איזה כושר עושה לך סשן דגדוגים. זה תנועה מתמדת, משיכות נגד התנגדות, קרדיו-וסקולר בלתי פוסק. הייתי כל כך חד ומרוכז כל היום.

אין דרך יותר נפלאה לשפר את הכושר.

(אבל בכל זאת הלכתי גם להרים ברזלים יום אחרי)

לפני 4 חודשים. 9 בדצמבר 2023 בשעה 18:36

רק רציתי להדגיש שוב כמה זה קטלני!

גם כשאני עושה את זה למישהי

וגם כשמישהי עושה את זה לי.

מתחשק לך לקפוץ מהעור שלך ולברוח, רק שזה יפסיק...

ואז זה הכי נפלא.

לפני 4 חודשים. 7 בדצמבר 2023 בשעה 11:16

למרות שאני מדגדג בנשמתי, מדי פעם צריך גם לבחון את הצד השני שלי כדי להשלים את החווייה שלי בעולם הזה, זה גם הופך אותי לדעתי למדגדג יותר טוב ואת החווייה של לדגדג ליותר שלמה, אחרי שהרגשתי אותה על בשרי המאד מאד רגיש...

אז אני מחפש שולטת שתרצה לדגדג אותי, קשור וחסר אונים, איפה שתרצה וכמה שתרצה. ואני באמת מאד רגיש, רק מלחשוב על זה אני מצטמרר... אבל חווייה זו חווייה.

שולטת שאוהבת לדגדג, או שולטת שסקרנית גם היא לבחון את העולם הזה ואת עצמה.

שוב, כל עוד מדובר בדגדוגים - חופש מוחלט, אין מעצורים! איפה שתרצי וכמה שתרצי! כמו שאני אוהב לדגדג, ככה אני גם רוצה להרגיש.

אז מי תרצה?...

לפני 6 חודשים. 31 באוקטובר 2023 בשעה 11:32

דגדוגים זה פטיש נדיר. 

בישראל הוא ממש נדיר.

זה לא סוד, ולא פעם ראשונה שאני אומר את זה.

אז למה אני אומר את זה שוב?

בגלל הבלוג הזה, שעוסק בפטיש הזה. ותופעה קצת מוזרה שאני מזהה בו.

פעם בכמה ימים הבלוג מקבל כמות אדירה של צפיות. פי כמה עשרות מיום רגיל. ליום אחד, ואז חוזר הטראפיק הרגיל.

כל אותם צופים לא משאירים שום עקבות. שום לייקים, שום תגובות, שום יצירת קשר. באים כאילו בבת אחת ונעלמים בבת אחת.

אני יכול רק להסיק... שמדובר בבוטים. אחרת התבנית הזו לא מובנת.

מה עושים בוטים בבלוג על דגדוגים?

בפראפראזה על מה ששואל פיליפ ק. דיק - האם בוטים חולמים על דגדוגים חשמליים?

 

** ואם אתם בכל זאת אנשים אמיתיים - אל תתביישו. כל קשר עם שותף או שותפה לפטיש הנדיר הזה מתקבל בברכה.

לפני 7 חודשים. 2 באוקטובר 2023 בשעה 14:36

מה שאני רוצה זה...

להפשיט אותך ולקשור אותך בצורת X לארבע פינות המיטה, כשכל המקומות הכי סקסיים והכי רגישים פתוחים וחשופים.

לדגדג את בתי השחי והמותניים והבטן וכפות הרגליים והפטמות הסקסיות שלך.

לחפש ולמצוא בגוף שלך את המקומות הרגישים שלא ידעתי עליהם, שאת לא ידעת עליהם, שהם רק שלך... ולראות את ההפתעה מתערבבת בצחוק ובחצי בכי.

לדגדג לך את המוח במילים, להתגרות בך, לראות איך המילים שלי מוסיפות לטירוף שלך...

לדגדג אותך עוד ועוד, לראות אותך רוקדת, לשמוע אותך צוחקת בלי שליטה, מתחננת, לראות את הפנים היפות סובלות ונהנות ביחד...

לאכול אותך ולפוצץ אותך באורגזמות דגדוגים עד שלא תוכלי יותר...

 

ואז להמשיך...