לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

נאמנות ותשוקה

משתף אתכם במחשבות שלי, ברגשות, בתשוקות...
לפני 15 שעות. ראשון, 20 באוקטובר 2019, בשעה 10:49

בהמשך לפוסט  מלפני כמה ימים

 

 

 

 

לפני 21 שעות. ראשון, 20 באוקטובר 2019, בשעה 05:37

היית רוצה להיות זכר אלפא, רב שגל

 

 

אבל אתה לא...  אתה תחליף לדילדו ומלקק כוס 

אתה יודע את מקומך

 

 

 

לפני יום. שבת, 19 באוקטובר 2019, בשעה 10:19

יש ים בסוף המדבר

 

 

 

 

המדבר תמיד עושה לי טוב על הנשמה

לצאת קצת מהעיר ולהתחבר לטבע בתולי

טבע נקי מהצד הרע חסר ההתחשבות של האדם

להרגיש קטן מול איתני הטבע

חיבור לעבר האישי ולהיסטוריה 

לצוף בים של כוכבים שנעלמים בשגרת העיר

אני אוהב את המנימליזם הזה

אבל כשמביטים טוב טוב, מוצאים עושר חסר גבולות

אבל עם כל היופי הזה והעושר/אושר, אין כמו בבית

 

לפני יום. שבת, 19 באוקטובר 2019, בשעה 04:58

אני רוצה לעצור הכל

להשתיק את הכל

ולהיות שלך ורק שלך

לא רוצה לחשוב על כלום מלבדך

לא רוצה כלום מלבד להתמסר אליך

להתמסר לגוף שלך, להתמסר לנשמה שלך

מתחשק לי שתשפילי אותי עד שאפרוץ בבכי

מתחשק לי להרגיש נמוך מים המלח

 

אני רוצה לעצור הכל

ולרדת אל בין רגליך, אל בין ישבניך

ללקק אותך בתאווה חסרת מעצורים

לטעום אותך, להריח אותך, להגמיר אותך

אני רוצה את המיצים שלך על פניי

אני רוצה את הריח שלך עליי

כמו חיה שסימנה טריטוריה

ואני הטריטוריה שלך, אני שלך וזה הכל

 

אני רוצה לעצור הכל

לצאת מהדמות הגברית, האבהית

להיות המאהבת שלך, האישה שלך

מתחשק לי להתלבש כמו אישה

מתחשק לי ללכת כמו אישה

מתחשק לי להידפק כמו אישה

 

אני רוצה לעצור הכל

ולתת לך אותי, את כולי

גוף, נפש, שמחה, עצב, עוצמה, חולשה

אני רוצה שאת תחליטי איך אגיע לפורקן

בתחת, מתחשק לי חזק בתחת

אולי תגמירי אותי על עצמי ותמרחי את כולי בפליטת תשוקותי

אולי בכלל תסכימי שאגמור בתוכך, אק ורק אם אלקק הכל ממך

אולי בכלל תשבי על הכורסא ותראי אותי מאונן לרגליך או עליך

מתחשק לי לגמור לפי פקודתך.

 

 

 

 

* היום חוזרים הביתה... אני איש של בית, למרות הנוף המרהיב סביבי ותחושת אושר ועושר מכל היופי הזה והתרגשות מכל צעד ומכל נשימה של אוויר אחר. למרות כל זה, אני קצת מתגעגע הביתה... *

לפני יומיים. שישי, 18 באוקטובר 2019, בשעה 07:34

 

 

 

 

לפני 3 ימים. חמישי, 17 באוקטובר 2019, בשעה 15:30

 

 

לפני 3 ימים. חמישי, 17 באוקטובר 2019, בשעה 06:37

ישאר עם כאב ביצים עד "מוצאי שבת"...

 

ימים ארוכים עברו עלינו, ימים שהגוף והנפש היו עסוקים בדברים אחרים, רחוקים מכל תשוקה ומחשבה על סקס. לרגע אחד, נראה שהגענו לנקודה שבה הכל יחזור לקדמותו בהתפצצות אחת גדולה. 

היא יצאה מהמקלחת ומלאה את החדר בריחות נעימים ואני רק חיכיתי לה שתדרוש את הפינוק שמגיע לה, את תשומת הלב של העבד הכנוע שלה שכבר ימים מחכה נואשות לקצת יחס אבל הדרישה לא הגיעה ונאלצתי לראות אותה מורחת את עצמה בקרם גוף ושוב, אני נעלב כמו איזה ילד קטן אבל במקום לקחת את מה שאני רוצה, אני שותק כמו בול עץ ורק מביט בה וזועם בשקט.

היא שוכבת לצידי, עירומה... ימים שלא ראיתי את גופה חשוף והוא מולי, במלוא הדרו, מחכה רק לי... קח מה שתרצה, רק תעשה כבר משהו והראש עובד שעות נוספות בשאלות מטופשות, רק כדי לא לעשות מעשה, רק כדי שתהייה לי סיבה להרגיש כזה אפס נחות ועלוב.

מפה לשם מתחילה שיחה על ענייני יומיום ובסופה אני מוצא את עצמי נעלב מאיזו שטות ושוקע עמוק יותר לתוך עצמי וכמו אותו ילד קטן וחסר ביטחון, אני מסתובב ומתקפל הכי קטן שאני מצליח, אולי אצליח להסוות את עצמי... "אתה לא אומר לי לילה טוב?", היא שואלת בטון נעלב, כאילו שאת לא מבינה, אני אומר לעצמי בלב, את לא מבינה שזה שנמצא בצד השני של המיטה, זקוק לקצת יחס? אז מה עם היית חולה... את לא מבינה שכל מה שאני צריך בעולם זה שתגידי לי לרדת בין הרגללים שלך וללקק אותך, זה הכל.. כלכך פשוט, לא ביקשתי הרבה (אולי הרבה מדי, בעצם).

אני מנסה להוציא את עצמי מהתסבוכת שהכנסתי את עצמי בטפשות ומסתובב אליה, מחבק, שם את הראש עליה, מתחת לשדיה שאני משתוקק ללטף, ללוש, ללקק אבל אני מביט בפטמה המיותמת ולא עושה כלום. היא מלטפת לי את הראש ואני מרגיש כמו איזה חיית מחמד עלובה שלא מסוגלת לעשות שום דבר טוב. היד שלי מלטפת את הבטן שלה וזה נראה לי הגיוני לרדת אל בין רגליה.. הרי מגע קל והיא תרצה עוד ולא תוכל להפסיק לרצות אותך בתוכה או שאולי פינוק שדיים שהיא כלכך אוהבת יביא את הבשורה ושוב השטן שיושב על הכתף, מנצח את המלאך ומציף אותי במחשבות עלובות ומונעות כל תגובה ומעשה.

היא נרדמת ואני מרגיש עלוב מתמיד, מרגיש שלא נותרה בי טיפה של גבריות, טיפה של יכולת, בא לי לבכות אבל אני גוף בטון כרגע, היד מגששת בין רגליי ונוגעת באיבר העלוב הזה שאולי פעם היה בו "משהו"..  רך, מצומק וחסר יכולת, אני נגעל אפילו מלגעת בעצמי ונרדם.

בבוקר אני מתעורר לפני כולם, בשעה שהפכה לקבועה, לאחרונה. יש משהו מרגיע להקשיב לשקט הזה, לרוגע הזה ברגעים אחרונים של חושך, לפני שיום חדש יתחיל באופן רשמי. הייתי רוצה להעיר אותה כשהלשון שלי מלקקת ומרטיבה אותה, "לשון מעוררת", כתב כאן איש יקר, לפני כמה ימים... זה בדיוק מה שהייתי רוצה להיות עכשיו. פעם הייתי מעיר אותה עם זקפת בוקר מרשימה ומזיין אותה כמו חיה מיוחמת, היום אני יותר כמו חיה מסורסת, אז אסתפק בללקק אותה.

ושוב אותו סיפור, בראש יש מחשבות על מה אני רוצה וצריך לעשות. יש תכנית פעולה מושלמת, איפה לגעת, איפה ללקק, מתי לנגוס, מתי להחדיר אצבע ולאן, מתי להוסיף את השניה והגוף קפוא, עצור, מאובן, אין תגובה או מעשה. בלי לשים לב כבר אור בחוץ וצריך לקום, להתארגן ליציאה והיא מתעוררת עם חיוך על הפנים ואני לא מבין בכלל איזו סיבה יש לה לחייך כשיש לה כזה "בעל"... היא מחייכת את החיוך הזה שממיס לי את הלב ומנשקת כאילו זו הנשיקה הראשונה, בחניון של הרכבת לפני מיליון שנה. מחבק אותה והיד בין שדיה מגששת והיא עוצרת. "אין זמן עכשיו", היא אומרת בסוג של התנצלות, "אבל אתה יכול לגמור", היא מוסיפה ומציעה, אולי סתם מתוך נימוס או רחמים. אני משפיל מבט ומתבייש בעצמי. היא מנסה לעודד ולשכנע אבל אני כבר לבוש ובדרך לארגן את הכל לפני שיוצאים לדרך... אולי ביום אחר

לפני 4 ימים. רביעי, 16 באוקטובר 2019, בשעה 17:27

 

 

לפני 4 ימים. רביעי, 16 באוקטובר 2019, בשעה 15:06

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 5 ימים. שלישי, 15 באוקטובר 2019, בשעה 16:13

עם כל הכבוד והחיבה לקיץ, דיייייייייי, נמאס

אני רוצה להפסיק להזיע, אני רוצה חורף, תותים, גשם

יאללה המבול בדרך

 

 

"הנני מביא את המבול מים על הארץ, לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת לשמיים, כל אשר בארץ יגוע,  ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה"

 

May the lord eternal save his troubled child
As he passes through rain and storm
Behind the walls of this hallowed ark of wood
Our prophets found a revelation, which they understood
Onto the lands of fearful heaven comes a flood erasing all
Landing as if a ruthless bird of prey to crush all human souls

 

The lightning colors of the sky with flames of light
Hell shines above us and the fires bright
Erasing the works of the common man, all we hold dear is set alight

 

"ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבא
 ערובות השמיים נפתחו
 ומי המבול היו על הארץ"

 

Shattered glass reflects this shattered world, barren in the landscape here
Thunder roars as a lion caged, heat that comes like waves of fear
Oceans rise and rage as we watch the world powers fall
Redeeming their sinful ways with their souls
May the truth fill their hearts, let them see the light, when they embrace their gods

 

"והנה חרבו פני האדמה
שופך דם האדם, באדם דמו ישפך"

 

Seas cover the works of timeless art
That once brought joy to human hearts
In halls of infamy this day shall live
Like burning of Rome and betrayal of Eve
Like the fire raised at the witches' stakes

 

Return all earthly possessions
As ashes you return to earth, child of God to face the divine lord who sits upon the throne - eyes sad
Go in peace and find thy faith
Evolve thy self and lose all hate
So a heaven you may create

 

In this world of sorrowful ways
None shall live to see the light of day
Some may survive to tell this tale
If their belief shall conquer this gale
Damnations the punishment bestowed
El Norra Alila the vengeful God

 

 

 

* אורפנד לנד היא הלהקה הכי טובה בעולם !.

מי שלא מכיר (וחבל), מדובר בלהקה ישראלית שקמה בתחילת שנות התשעים ומשלבת מוזיקה מזרחית (אמיתית) עם מטאל. בכל אלבום משתתפים מלא נגנים, כלים אוריינטליים, מקהלות... הלהקה הזאת עושה שירות מדהים למדינת ישראל ויש לה עשרות אלפי מעריצים במדינות ערב !! פרס נובל לשלום, אם אתם שואלים אותי, מגיע לאנשים המופלאים האלה *