שירים ואיברים

במחשבותיי

עבר שבוע מאז גמר האירוויזיון ועדיין לא נרגעתי.

מזל שאפשר להיזכר באחד השירים הכי הזויים ששלחנו אי פעם

לפופיק

מסתבר שחלפו בדיוק 4 שנים מאז נכנסתי לפה לקרוא פוסט של החברה הכי טובה שלי דאז. שלחה לי קישור בלי הסבר ומאז שפזלתי ימינה ושמאלה אני סקרן חדש.

היא כבר לא בכלוב ואני מסכם 4 שנים.

תודה לקוראים ולצופות ולחברותיי המעטות מכאן.

לשנה הבאה בירושלים

כדאי לעמוד קצת

מחר יילך לחדשה שנפתחה ברוטשילד פינת אלנבי.

קרא שיש שם דוכן עם צור ארול ושהלימונדה טעימה.

שנים שהוא כבר לא מגיע בשביל הטעם או החברה.

לרוב נוסע לבדו, חונה, אוכל ומשלם.

לפעמים גם לא מסיים.

העיקר - להוסיף את העטיפה של ההמבורגר לאוסף שלו.

עוד בגיל 6 נשבע שלא יפסיק עד שיאסוף עטיפות מכל ההמבורגרים של כל המסעדות בעיר 

עובד בסייבר אז כסף לא חסר. הכולסטרול לא בשמיים ברוך השם.

כרגע זו העטיפה היחידה שחסרה לו ממיפוי שעשה.

וכמובן שיש מלא מקומות שנסגרו, רובם אחרי פחות משנה. חלקם נסגרו לפני שהספיק. ועוד שלושה מקומות שבטוח נפתחים החודש. ועוד כמה שעדיין לא ברור.

חשב לכתוב על זה סיפור כשיהיה לו זמן וכוח.

לא צריך בגדים

אני רוצה לנוח שבוע

אני רוצה לטייל עם חברים

אני רוצה לאכול יותר

אני רוצה שלום

אני רוצה להתחיל במשימות מוגדרות

אני רוצה לעשות כיף בסופי שבוע

אני רוצה לאהוב בדרכים שונות ומתחדשות

אני רוצה לדעת להכאיב ולרפא

אני רוצה כר התפתחות לי ולכולם

אני רוצה שלווה ונחמה

אני רוצה רעש בלתי פוסק

אני רוצה משפחה

אני רוצה את העולם שמבעד ללכלוך

אני רוצה אותך.

משעמם לבד בבית

אשר ברא ששון ושמחה

פחדים חרדות בחירה ובריחה

גזרים ומקלות

פצעים ונשיקות

ומבול מדי פעם את הזוהמה לנקות

רובים ושושנים

שבעת המינים

מה רבים מעשיך אלוהים

ועל מה בעצם חשבת

מלך מלכי המלכים

כשבראת את היתושים