לפני 17 שנים. 24 באוקטובר 2007 בשעה 22:11
תהייה לילית שתקפה אותי-
האם כשסולחים למישהו קרוב
כיצד הסליחה מפורשת? כאות חולשה מצד הסולח?
כאילו הסליחה היא מובן מאילו?
או שמא הוא מוקיר תודה על כך שהאדם סלח לו?
Quis Separabit
שבתי מן הכפור...לפני 17 שנים. 7 באוקטובר 2007 בשעה 11:08
זה הרגע (לפני שעתיים בערך) חזרתי עייף ומותש מקו מילואים אי שם בשטחים (מוחזקים/כבושים/משוחררים - הקף את המתאים)
מה אומר ומה אספר?
קו... היחס של החטמ"ר אלינו היה מחפיר, התנאים הנתונים היו גרועים מאד, אבל כמו מילואימניקים טובים עשינו את העבודה.
מה שמחזיק חייל מילואים תשוש בקו, הוא הידיעה שיחכו לו בזרועות פתוחות בבית, שמוקירים את חשיבות העבודה שהוא עושה, וסתם, געגועים קלים הביתה
לי מחכים רק מבחנים, עוד מבחנים וכל מיני צרות שנגררות עוד מלפני המילואים.
היה נחמד לשבת עם החבר'ה במילואים לנקות את הראש, אבל צריך לחזור לשגרה - למרתון לימודים וצרות אחרות...
נ.ב
מצורפת תמונה מהקו 😄
http://www.thecage.co.il/coppermine/displayimage.php?album=1016&pos=0
לפני 17 שנים. 28 באוגוסט 2007 בשעה 12:16
זה עתה סיימתי את לקרוא את הספר "מאו - הסיפור הבלתי נודע"
(כן, זה מה שאני עושה במקום ללמוד לבחינות הקרבות)
הספר גרם לי לחשוב. לא, לא על הסבל שעבר העם הסיני תחת משטרו של העריץ, אלא על התלונות הרבות שמפיקות בנות חווה החברות בכלוב, על הודעות החיזור חסרות החן והמקוריות שהגבר הכלובי מוצא לנכון לשגר לנשים.
הנה, מוצגת לפניכן הודעת החיזור החדשה לכלוביסט המצוי:
שלום לחברה/יושבת הראש/המזכירה כללית_________ קראתי את הפרופיל המרתק שלך בשקיקה.
אין ספק שאת המרקסיסטית הלניניסטית הגדולה של ימינו – התובנות שלך בנושאי השליטה, הגבולות והחדשות – גרמו לי לרצות להעתיק את ציטוטיך השונים (מהפרופיל או מהבלוג) לספרון אדום, להגות בהם בשעות העבודה ומיותר לציין, לנפנף בו בכל אפשרות שתינתן לי.
אני משתוקק לשאת אותך על כסא אפריון ולצעוד איתך ל"מסע הארוך" בנבכי השליטה והבדס"מ.
אשמח לעשות לעצמי "ביקורת עצמית" בנוכחותך וחברותייך כמובן, ולאחר מכן להישלח ללגלות ולעבודת פרך
בתודה מראש
החבר ______
משמרות האדומים
לפני 18 שנים. 29 בינואר 2006 בשעה 10:32
727 😄
זהו... הוצאתי את זה ממני...
עכשיו אפשר לחזור להיות צנוע ;)