|
|
|
אתמול מתעוררת אחרי לילה (מתוח מדי) לתוך הודעה על יתרת חשבון הבנק שלי. אחרי שעה מתברר שזה בט-עות, תכל'ס, חוץ מהצחוקים, הרגשתי כמה לא משנה עוד מיליון, פחות מיליון.
היום ארזתי מלא שאריות לבחור אחד שבחצי משפט הרחיב לי ת'לב, הרבה יותר ממיליונים.
מחר אשן כמה שאני רוצה בבוקר.
ומחרתיים אתכנן מטבח.
אני סחוטה עד מותשת, דוחה ומבריחה, ואז מחליטה שבמקום לתקלח ולישון הגיע זמן הקניידעלך. קניתי קופסאות מדליקות להעברת המרק מעיר לעיר, הוצאתי מהארון את המתכון של-סבתו-של-הגרוש, שמתי ברקע את שלמה ועפתי על העשיה בשעת ערב כה מאוחרת. הם ממוענים לארוחת ליל סדר שתתקיים בצהרי שבת, עם משפחה שאינה שלי, ובכל זאת אני עושה אותם אחד אחד ומייעדת לאורחים.
רק לידיעתך,
אחרי הליכה וסלט תיקני לחלוטין וקפה בכוס שנשארה במקום שאינו הכיור, הגעתי הביתה ומרוב געגועים טעמתי לי דובדבנים.
"הי, את!
אביב הגיע"
"שמתי לב"
(אפילו התחשק לי זין אתמול)
מרוכזת בשתיה איכותית (כמו שבמציצה שגרתית, שלי) עד שהצחוקים שלה כמעט גומרים אותי, כולל השפרצה.
נופל לה אסימון ו
היא אומרת לי בתחילת ההופעה
את פשוט צריכה לזמן לך
גבר
גבר
שיאהב לפחות כמוך
ללכת להופעות.
כן. אני עונה.
ויהי יום
סרט חובה.
גם לא בפוקוס, גם נרקב. גם תוסס. גם יכול להיות מרהיב בעיני המתבונן.
כמוני.
לבחורה (!) עם נטיה להתמכרויות מביאים אפונות טריות?
תענוג.
קופצת לעיר הגדולה אל מול עירי הקטנה, אך לא זערורית. אוכלת טעים, מלא מלא ביצים, משלימה חוויות שחיכיתי לשמוע, וזוממת תכניות לכיוון פיליון ואראכובה. בין לבין מתרגלת תעוזה.
