חלקי מילים

לסיכום: שנה כבדה. שנה לא מאוזנת. 

במטרות שהן גם משימות השבוע התפנקתי בקריאת ספר שלם והתעכבתי ברשימת נקודות לבן הזוג הנחשק בעיני. זה כי אין לי חשקים? כי מפחדת למנות דברים חשובים? כי הגיע הזמן לעשות סדר ולהציפ רצונות? חוזרת לקרוא ומצטיינת במה שמצטיינת.

עגילים שוחררו ושוחזרו, כמה מילים השתחררו לתוך שביל מאובק, כל אחד חושב את מה שהוא חושב, כמה מפתיע, ועל מחשבות שלא יוצאות ומתאווררות - משלמים וסופר עם רק-בשר שנהיה עגלה מלאה והנה מרפסת מול ים ולכאורה שלווה. שבת שהחליפה בוקר שישי. אני חייבת לי מקלחת והכנת שיעורי הבית ואז צביעת סולם מגיע הוא עד השמיים. אולי אפילו שניים.

איים איים קצרים קצרים לרגעים הכל ברור ושניה אחר כך כלום גחמות וטעויות ומרחק שמחויבת לקחת ואחר לקצר

צילום מושלם, לא שלי

ישנה במקטעים רבים מדי חולמת חלומות מפורטים וסוערים ויש לי תקצירן שקולע בול ואני אוהבת ובתמונה מצאתי שקית עם קצת בגדי-עבר והכביסה רישרשה ומה שיצא בטח יחליד

ח-לומות של אתמול ואז יום חופש שנהיה רובו במיטה עם ראש כואב ומיעוטו במרקחות שונות במטבח וסיכומו משופר.

סופסופ יכולה לכבות ולא לדחות את התזכורת ללכת אליו (שאינה תזקורת ואינה ללכת עליו).

תמונה לא הספקתי לצלם, אבל יש לי אורות מרצדים צבעוניים מסתובבים ומחייכים.

שתי מילות ברכה לשנה חדשה מאיש אחד של לפני 15 שנים, זרקו אותי לחפש חליפת מילים מאז. לא מצאתי. והנה כמו אז, שקעתי ביום של שקט מוחלט. 

אחרי פורסט גאמפ אחד ושעתיים של יעוץ מזוגזג, אני מוצאת את עצמי יושבת לבד לארוחת ערב שכוללת מרק עופ קר ישר מהקופסא שבה אוחסן אמש. 

בדרך לכסא הריק מולי תמונת הבית עושה לי נעים.

כיור נקי, בית נקי, כורסאת נחיתה, סודוקו בעצלתיים, חוג קרמיקה אולי, שמלה צפופה כבר לא, לומדת לקחת לעצמי את עצמי, מרוגשת.