no ordinary girl

איזה כיף זה

להיות חולה לו על התחת

להתרגש ממנו

לפנטז ולהגשים

מבלי להיות מאוהבת בו.

אלא קודם כל בעצמך.

נפלא 😍

במבט הנכון, ללא מילים.

באחיזה, בתנועה הקטנה שמעמידה במקום לפני שבכלל תעלה מחשבה לעשות משהו בנידון או להתנגד.

ואז השתיקה הרועמת שמובילה לכניעה המתמסרת.

כן, בדיוק ככה.

יודעים.

השאלה אם משלימים עם התשובה.

ככל שעובר הזמן, אני מגלה שיש לי אינטואיציות נכונות, לגבי אנשים, מצבים והחלטות.

לפני שבוגדים, נפרדים.

האם אפשר להצית את הניצוץ מחדש ? 

כולנו בכיכר החטופים; שאול המלך, תל אביב.

או בקיסריה מול הבית של הרודן, שיקריב את כולנו בשביל להישאר בכיסא.

חייבים להחזיר את כל החטופים גם במחיר של הפסקת לחימה (לא הפסקת מלחמה, יש הבדל), גם במחיר של שחרור אסירים בטחוניים. החטופים שלנו שווים הכל.

הכל !!!!!!!!!!!!

אחרי זה לבוא בחשבון עם השרמוטות האלו, מבחינתי לעשות להם שואה, רצח עם, למחוק כל זכר לזוהמה לבור שופכין שנקרא העם הפלסטיני, עם שגם האחים הערבים המוסלמים שלו לא רוצים אותו, עם מרושע ומיותר.

בחיים לא שנאתי ככה, בחיים לא זעמתי כמו שאני זועמת.

אני לא בוכה אני לא בהיסטריה, אני פשוט מפוצצת עצבים.

הכרנו כשהייתי בת 22, הוא היה לקראת 30.

יצאנו לדאבל דייט עם עוד חברה שלי וחבר שלו, שכבר היו ביחד.

מהרגע הראשון הוא רצה אותי מאוד, גם לאקסית שלו היה את אותו השם כמו שלי... אולי זה גם השפיע עליו...

אני הייתי אז בעולם אחר, לא הייתי בכלל בכיוון שלו או בכיוון של מישהו בכלל.

היינו מתכתבים המון, ברמה יום יומית ותמיד הוא ניסה לגשת ולחזר, הדפתי אותו בעדינות, לא נמשכתי אליו והפער גילאים בינינו הלחיץ אותי. 

אחרי תקופה מסויימת הייתי בזוגיות ארוכה עם מישהו אחר וגם הוא עם מישהי.

לפני 4 שנים הוא יצר איתי קשר שוב, התעדכנו אחד בשניה וחזרנו לדבר, חשבתי שהרצון שלו להיות איתי כבר עבר והרגשתי בנוח לדבר איתו.

לאט לאט הוא העלה את הקצב, הרגשתי שהאובססיה שוב חוזרת אליו ומתעוררת מחדש, זה אף פעם לא נעלם, כשהוא היה מנסה יותר מדי הייתי הודפת וזה היה מכעיס אותו, היו רגעים שפחדתי ממנו אבל זה גם היה מדליק אותי מאוד. הוא לא היה אלים אף פעם, אבל את הרכושנות והאובססיביות אי אפשר היה לפספס, היו אנשים שראו אותו לידי אמרו לי וואו כמה הוא מעריץ אותך, את חייבת לתת לו הזדמנות. החכמים מביניהם אמרו לי תברחי ומהר, הוא מסתכל עלייך בדרך שלא מצאה חן בעינינו, תיזהרי. פעם אחת כשנסעתי איתו ברכב והוא נהג, אמרתי משהו שלא מצא חן בעיניו בנוגע אלינו, הוא התחיל לסוע כל כך מהר והיה עצבני. התפללתי שלא יקרה כלום ושנגיע הבייתה בשלום.

הוא כל הזמן היה אומר לי כמה שהוא אוהב אותי ורוצה אותי. רק לעצמו. שהוא ישמור עליי מכל העולם. בגלל פגיעה שעברתי שהוא ידע עליה, היא הסיבה שהוא נכנס לעבוד במשטרה, ואמר שהוא שומר עלי תמיד, גם מרחוק, גם כשאני לא רוצה והוא תמיד ישמור עליי ויהיה כאן בשבילי ושיגיע היום שנתחתן ונביא ילדים ביחד.

כשהוא היה לוחץ מדי להיפגש או שאתחייב אליו, הייתי מתחמקת, לא רציתי לפגוע בו כי בכל זאת אנחנו מכירים לא מהיום, אז הוא היה קצת מתחרפן ומרים את הקול ואומר: **** (השם שלי) זה חייב לעבוד בינינו !!!! את לא מבינה??אני בחיים לא אוותר עלייך !!! 

מדי פעם היה מחכה לי מחוץ לבית, בטענה שהוא רצה לעשות לי הפתעה, תמיד היה מביא איתו משהו, הוא ידע שתמיד אהיה נחמדה אליו ואקבל אותו בחיוך ובכיבוד.

היום כבר אנחנו לא מדברים, גם זה היה מלווה באינסוף הודעות טורדניות, אבל אני יודעת שהוא בודק מה איתי, כל הזמן. אם זה באינסטגרם או מאנשים אחרים שמכירים את שנינו.

מעולם לא הבטחתי לו כלום, אף פעם לא שיקרתי ולא השליתי אותו.וגם אמרתי לו שהלוואי והייתי נמשכת אליו וזה היה עובד. אבל לא אשקר ואגיד שלא נהניתי מהפנטזיה, מזה שיש מישהו שכל כך אובססיבי אליי במשך כל כך הרבה זמן שיעשה בשבילי הכל, שהגבול בין המחמיא למפחיד כל כך דק, הדילמה בין להדוף כדי שזה לא יוביל למשהו שאני כנראה לא באמת רוצה (או פשוט מפחדת ממנו), לבין המחול שדים שהוא מכניס אותי אליו ביחד איתו, החיוך עם העיניים כשהוא רואה אותי מתהפך לטירוף מפחיד כשהוא מבין שאני לא מתמסרת אליו. אני בטוחה שאם לא היה חוק או שהוא לא היה חושש מלהסתבך, אני הייתי נעולה איפשהו

או יותר גרוע מזה... 

כיכר החטופים, תל אביב.

המשפחות חייבות אותנו, את התמיכה של העם !!!!

את כולם, עכשיו !!!!!!!!!