לא רק מילים

כשאני לומד מהי האישה שמולי.

אני לומד קודם כל מהי בשבילה.

מהי בשבילי זה כבר תהליך שעוברים ביחד.

להצליף בתחת שלך עם החגורה  - זה כן.

לצעוק עלייך - זה לא.

*היא אומרת שזה בגלל שצעקות לא משאירות פסים אדומים.

כשאני קורא פרופיל 

וכשם כתוב באזור  השפלה

לא מצליח לי לחשוב על חדרה.

הראי לא אומר לך מי אתה.

אנשים אומרים לך מי אתה 

הכל בסדר,

העולם ממשיך לסוב על צירו.

קצת עקום אבל מסתובבת,

כמו כולנו.

בחיים לא התלוננתי כאן, בטח לא בהכללה.

אני אחראי לכל מה שקורה לי איתי ובשבילי.

יחד עם זאת אני לא מבין.

אישה כותבת לי (ולא משנה מי התחיל) מילים מכבדות, בפתיחות, נעים.

אני עונה באותה צורה, לגמרי מכבד.

היא נאלמת, נעלמת.

כן, אני יודע שנשים מוצפות כאן,

כן אני יודע שהן מקבלות פניות לא נעימות.

מה כל כך קשה לכתוב לא תודה.

בעיני זה רק מכבד אותה.

זהו, קיטרתי. תודה על ההקשבה.

שתהיה כנועה

שתהיה ממושמעת

שתהיה מכבדת

שתהיה כלבה

שתדע את מקומה

שתהיה זונה.

היום אני רוצה אישה

שתאהב אותי

שתאהב אותי ושתהיה כנועה

שתאהב אותי ושתהיה ממושמעת

שתאהב אותי ושתהיה מכבדת

שתאהב אותי ושתהיה כלבה

שתאהב אותי ושתדע את מקומה

שתאהב אותי ושתהיה זונה 

אישה שתהיה נאמנה לעצמה

ושאני אוהב אותה ושאהיה לה לאדון.

איך שהזמן עובר לו

אולי יעשה לך חיים קלים אבל לא יאפשר לך להיות מי שאת.

עשתה טוב לכלוב