מסע אל תום האילוף

אנשים באים לאתר של סוטים ומתפלאים שהם (וול) מוצאים סוטים. 

פה זה לא הדודות מהאגודה למען החייל :)

היחס בין הנשים השוות בכלוב לגברים הלא קריפים הוא גבוה 

נכון לפני שמתקבלים לעבודה יש שיחת ממליצים?

משוחחים עם מישהו שמכיר אותך במטרה לברר איך אתה, לתת תוקף סופי להחלטה להעסיק אותך. 

אז תחשבו רגע על אותו דבר בכלוב. 

מה הכוונה? במקום שכל פעם יקח לכם הרבה זמן להבין שהעומד מולכם בסדר ואפשר לסמוך עליו, תפנו לממליץ מהכלוב. 

גאונות

המסע שלי נמשך כבר כמעט שש שנים.

תחילתו כהילולה לאחר שתיקה, עונג מהול בבלבול.

הגשתי עצמי אל שולחן ערוך של האפשרויות בלתי מוגבלות, טעימות מכל סוג: מתוק, חריף, מריר.

בראשית ימי נשביתי בצלם, בי ובאחרות.

אך די מהר נפל האסימון: קליפה אינה תוכן,

ואמת לא משתקפת בזווית מחמיאה, אלא מתגלה מתוך שיחה חשופה.

ככל שחלף הזמן, חלחלה ההבנה: הזמן איננו אויב.

הוא פסל עדין שמגלף את הדיוק, מסיר את המיותר.

מעולם לא מיהרתי או התפשרתי.

הדרך לעיתים ארוכה, מתישה ומבלבלת אך היעד ברור:

חיבור אחד, נדיר, שאינו מבקש שלמות – אלא התאמה.

והדרך אליו? מתבהרת בכל יום שעובר

🖕🏽

שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפֹּרָה נֶחְמֶדֶת,

מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל־חַלּוֹנִי -

אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה־נַּפְשִׁי כָלָתָה

בַּחֹרֶף בְּעָזְבֵךְ מְעוֹנִי.

זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה,

מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים נִפְלָאוֹת,

הֲגַם שָׁם בָּאָרֶץ הַחַמָּה, הַיָּפָה,

תִּרְבֶּינָה הָרָעוֹת, הַתְּלָאוֹת?

הֲתִשְׂאִי לִי שָׁלוֹם מֵאַחַי בְּצִיּוֹן,

מֵאַחַי הָרְחוֹקִים הַקְּרוֹבִים?

הוֹי מְאֻשָּׁרִים! הֲיֵדְעוּ יָדֹעַ

כִּי אֶסְבֹּל, הוֹי אֶסְבֹּל מַכְאוֹבִים?

הֲיֵדְעוּ יָדֹעַ מָה רַבּוּ פֹה שֹטְנַי,

מָה רַבִּים, הוֹי רַבִּים לִי קָמִים?

זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, נִפְלָאוֹת מֵאֶרֶץ,

הָאָבִיב בָּהּ יִנְוֶה עוֹלָמִים.

הֲתִשְׂאִי לִי שָלוֹם מִזִּמְרַת הָאָרֶץ,

מֵעֵמֶק, מִגַּיְא, מֵרֹאשׁ הָרִים?

הֲרִחַם, הֲנִחַם אֱלוֹהַּ אֶת־צִיּוֹן,

אִם עוֹדָהּ עֲזוּבָה לִקְבָרִים?

וְעֵמֶק הַשָּׁרוֹן וְגִבְעַת הַלְּבוֹנָה -

הֲיִתְּנוּ אֶת־מֹרָם, אֶת־נִרְדָּם?

הַהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ הַשָּׂב בַּיְּעָרִים,

הַלְבָנוֹן הַיָּשֵׁן, הַנִּרְדָּם?

הֲיֵרֵד כִּפְנִינִים הַטַּל עַל הַר חֶרְמוֹן,

אִם יֵרֵד וְיִפֹּל כִּדְמָעוֹת?

וּמַה־שְּׁלוֹם הַיַּרְדֵּן וּמֵימָיו הַבְּהִירִים?

וּשְׁלוֹם כָּל־הֶהָרִים, הַגְּבָעוֹת?

הֲסָר מֵעֲלֵיהֶם הֶעָנָן הַכָּבֵד,

הַפֹּרֵשׂ עֲלָטָה, צַלְמָוֶת? -

זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, עַל־אֶרֶץ בָּהּ מָצְאוּ

אֲבוֹתַי הַחַיִּים, הַמָּוֶת!

הַאִם־עוֹד לֹא־נָבְלוּ הַפְּרָחִים שָׁתַלְתִּי

כַּאֲשֶׁר נָבַלְתִּי אָנֹכִי?

אֶזְכְּרָה יָמִים כְּמוֹהֶם פָּרַחְתִּי,

אַךְ עַתָּה זָקַנְתִּי, סָר כֹּחִי.

סַפְּרִי, צִפּוֹרִי, סוֹד שִׂיחַ כָּל־שִׂיחַ,

וּמַה־לָּךְ טַרְפֵּיהֶם לָחָשׁוּ?

הֲבִשְּׂרוּ נִחוּמִים אִם־קִוּוּ לְיָמִים,

פִּרְיָמוֹ כַּלְּבָנוֹן יִרְעָשׁוּ?

וְאַחַי הָעֹבְדִים, הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה -

הֲקָצְרוּ בְרִנָּה הָעֹמֶר? -

מִי יִתֶּן־לִי אֵבֶר וְעַפְתִּי אֶל־אֶרֶץ

בָּהּ יָנֵץ הַשָּׁקֵד, הַתֹּמֶר!

וַאֲנִי מָה אֲסַפֵּר לָךְ, צִפּוֹר נֶחְמָדָה,

מִפִּי מַה־תְּקַוִּי לִשְׁמֹעַ?

מִכְּנַף אֶרֶץ קָרָה לֹא־זְמִירוֹת תִּשְׁמָעִי,

רַק קִינִים, רַק הֶגֶה וָנֹהַּ.

הַאֲסַפֵּר הַתְּלָאוֹת, שֶׁכְּבָר הֵן בְּאַרְצוֹת

הַחַיִּים נִשְׁמָעוֹת, מוּדָעוֹת? -

הוֹי, מִסְפָּר מִי יִמְנֶה לַצָּרוֹת הָעֹבְרוֹת,

לְצָרוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת?

נוּדִי, צִפּוֹרִי, אֶל־הָרֵךְ, מִדְבָּרֵךְ!

אֻשַּׁרְתְּ, כִּי עָזַבְתְּ אֶת־אָהֳלִי;

לוּ עִמִּי שָׁכַנְתְּ, אָז גַּם־אַתְּ, כְּנַף רְנָנִים,

בָּכִית, מַר בָּכִית לְגוֹרָלִי.

אַךְ לֹא בְכִי וּדְמָעוֹת לִי גֵהָה יֵיטִיבוּ,

לֹא אֵלֶּה יְרַפְּאוּ מַכָּתִי;

כְּבָר עֵינַי עָשֵׁשׁוּ, מִלֵּאתִי נֹאד דְּמָעוֹת,

כְּבָר הֻכְּתָה כָּעֵשֶׂב לִבָּתִי;

כְּבָר כָּלוּ הַדְּמָעוֹת, כְּבָר כָּלוּ הַקִּצִּים -

וְלֹא הֵקִיץ הַקֵּץ עַל־יְגוֹנִי,

שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה,

צַהֲלִי־נָא קוֹלֵךְ וָרֹנִּי!