The Noodle Effect

כבר כמה שנים רצוף. צום נפשי.

צמא לשקט בראש, רעב לעִניין. כמיהה לאתגר שלא יגיע.

מכיר שני מצבים: רע, וטוב מהול ברע.

יֵשׁ כּוֹחַ? - יֵשׁ עֲבוֹדָה.

יֵשׁ עֲבוֹדָה? - יֵשׁ כֶּסֶף.

יֵשׁ כֶּסֶף? - יֵשׁ אִשָּׁה.

יֵשׁ אִשָּׁה? - אֵין כּוֹחַ.

אֵין כּוֹחַ - אֵין עֲבוֹדָה.

אֵין עֲבוֹדָה - אֵין כֶּסֶף.

אֵין כֶּסֶף - אֵין אִשָּׁה.

אֵין אִשָּׁה? - יֵשׁ כּוֹחַ.

דן אלמגור.

גילוי נאות: מעולם לא עשיתי את זה בשירותים...

אבל אחרי שאני משתמש, לא בא לי לזרוק...

אבל כמה מכן  אני אוהב יותר.

ואחת הכי הרבה...

⁦❤️⁩

תודה לכולכן.

אינסוף נשים.

מתוכן - אינסוף נשים יפות.

הגישה אליהן מצריכה קוד. הקוד מילולי.

הציידים אוחזים בכליהם כלי פריצה,

אולם לכל אחת קוד שונה.

לחלקן קוד פשוט. לציידים יש את המפתח, אבל לא כולם צדים אותן. מוזר. 

הם צדו כמותן בעבר, כשהיו רעבים מאד. עכשיו, הם מחכים לטרף חדש, עם קוד מסובך יותר. האתגר גדול יותר.

הנשים ממתינות להלכד. כל אחת, כמעט, נולדה עם קוד פשוט וניצודה לפחות פעם בעבר.

הנשים משתעממות מהר מהציד ומשכללות, עם התבגרותן, את הקוד הנדרש אל ליבן.

הציידים המנוסים, המוכשרים שביניהם, כבר ראו הכל. הצייד בוחר את כליו בקפידה. אין הרבה מקום לטעויות.

לפעמים הקוד מסובך מדי, והציד יוותר ויתמקד במישהי עם קוד פשוט יותר.

לפעמים הקוד כ''כ מסובך, והצייד כ''כ עקשן, שהוא נשאב לאתגר הפריצה. אם לא יצליח לפרוץ - יישבר.

ההימור גבוה.

הרבה פעמים, לאחר פריצה מוצלחת, הצייד מתאכזב.  זמן רב בוזבז על פריצת מנעול מתוחכם שהוביל לכספת ריקה. 

יש נשים, שהשקיעו כ''כ באבטחת המוצר, ששכחו לפתח את המוצר עצמו. הן חושבות על עצמן גבוהה, והן אכן מצליחות להרחיק מעצמן ציידים.

כשיימאס להן, זה לפעמים יהיה מאוחר מדי.

ואני? מה הסיפור שלי?

סיפור ארוך...

ואני? נוטה לאבד את דרכי לפחות פעם בשבוע.

הדרכים אולי חכמות, אבל לא כולן מובילות למקומות טובים. לפעמים אני מתגבר ולפעמים לא, אבל בטוח יוצא מותש.

מחכה להגיע לנחלה. כבר לא אופטימי הרבה זמן, אבל האינרציה דוחפת קדימה.

המטריקס הזה כבר משעמם אותי.

מזל שכולם צריכים למות בסוף...

זה מגעיל.

אין לי אלוהים.

נשמע נח, הסידור הזה.

אם לא, המלצה לעוזרת באזור ר''ג גם טוב.