לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Nobodiness

את קוראת כאן, אבל אין אף אחד בבית
לפני 12 שעות. 24 במאי 2020, 11:39

זה קיים?

איך משיגים מישהו שיתן לי על הראש?

להבנתי קיים קונספט כזה בלי הרצון להצליף באנשים

לפני יום. 24 במאי 2020, 0:24

שלום לכל,
כאן אנונימית, אבל אנונימית גורה, עוד לא קיבלתי אזרחות אפילו בעולם האנונימי.
אני עוד לא אנונימית כפי שמתחשק לי להיות, עצם העובדה שאפילו על המגדר שלי אני מספרת - מרמזת על העובדה שאני חרא של אנונימית.

זה מעשה חתרני להיות אף אחת. 
הרי כולנו רוצים שידעו מי אנחנו ושיכירו בנו, אבל אני באמת הייתי רוצה להיות לא מוכרת כלל,
אני לא הייתי רוצה שיעריכו אותי בזכות מה שיש לי בידיים,
אלא בזכות הלב שלי שרק הולך וקומל, ושלא אשנא את עצמי רגע אחד על תאוות הבצע המגוחכת שלי או על קנאה בזרים מוחלטים שאין לי מושג מה קורה בחיים שלהם.

אבל אי אפשר להיות אף אחת מוחלטת - הכסף והעוני עושים את שלהם, ומתחיל סטרס וכעס ובלגן פנימי וסכסוך בין האישיות שלך לאישיות הרקובה שהכסף מגדל לי כמו גידול בנפש,
ואז קם לו רצון להצליח כדי לא להיות בנקודה הזאת יותר לעולם - ואז אין לי סיכוי בכלל להיות אף אחת בכלל על הפלנטה ונוצר לו מעגל קסמים: מכלום ושום דבר - לפתח את הרצון להיות מישהי.

עכשיו אתם רואים איזו תזה יפה ונחמדה יש לי כאן בתורת האנונימיות והכלום ושום דבר, יש מצב שדיוגנס כפרעליו היה מת עלי, אבל איך מפתחים אותה?
התשובה שלי היא פרדוקסלית: איך אני יכולה לקיים את היותי כלום ושום דבר, בתנאים שלי, בעולם כל כך אינטנסיבי המנוהל על ידי כסף - וכדי לא לגווע ברעב אני צריכה לרצות להיות משהו גדול יותר?
לא רוצה להיות כמו כולם, כולם רוצים להיות מישהו.
וכשכולם רוצים משהו אחד, זה בנאלי, זה חרוש - זה קונספט שהגיע לידי מיצוי,
ואני רק רוצה להגיע להיות שלמה עם השום דבר שלי,
לשתות לי איזה קוקוס רקוב על אי בודד עם קופים אגרסיביים, ושאף אחד לא יפגע בי חוץ מהקופים. 
אני לא מוכנה להקריב את הכשרון שלי, כי עם היצירתיות שלי אני אצליח לשרוד עם הקופים, אבל אני אקריב הרבה בשביל הרצון לפשטות מבחילה, אני אעשה הכל כדי להיות באיי ליסט של הבייסיק ביצ'ס.

לפני יומיים. 22 במאי 2020, 16:46

הוא בסוף לא עקר את המזוזות שהתקין על המשקופים,
בהמשך לעדכון שהבטחתי. הוא פשוט נעלם מהדירה ומחכה שאני אעשה הכל, שאפרסם מודעות - הוא אמר לאחותו שאני לוקחת על עצמי את הדירה וזה שקר גס.
הוא לא מבין בהשכרת דירות ולא מבין שהוא לא יכול פשוט לצאת מחוזה, 
אני סופגת קצת בשביל הקבוצה, כי תכף לא תהיה קבוצה וזה מעודד אותי.
אני כועסת עליו שהוא כזה למל"ם ופסיבי, צריך איזו אישה שתלטנית שתשתלט לו על החיים.
יש גבול כמה אני יכולה להפעיל אותו ולצעוק עליו שיעשה דברים,
כוסעמק ערס.
זה לא גבר, זה גולם!

יאללה, אני לא אתן לזה להשתלט לי על סדר היום, אני צריכה לזוז ללמוד קצת על קוביזם וקוביזם סינתטי, יש לי ללמוד גם על דאלי.

לפני שבוע. 16 במאי 2020, 15:56

יצאתי עם מישהו לשלושה חודשים וחצי.

הקדמה: משהו בבדידות התל אביבית סגר עלי,

לפני כן טיילתי הרבה לבד, במזרח הרחוק, באירופה ובבלקן. בשנה וחצי האחרונות הכרתי המון אנשים, במקרה קיבלתי הצעת נישואין מטיוואני, עברתי תאונת דרכים קלה בטיוואן, כמעט עברתי לגור עם מלטזי במלטה, ומישהו הצליח להתאבד בגללי. הכל הפך לכבד לאחרונה.

בנוסף, עד לפני שלושה חודשים עשיתי המון סטוצים בתל אביב וזה גמר לי את הנשמה לכמה חודשים טובים, עד לא מזמן.

אז בתגובה לכאפות שחטפתי, חיפשתי מישהו רציני שילטף ויחבק ויתקשר ויראה לי אהבה 24/7, ומצאתי.

מצאתי קשר, הנידיות שלי נכנסה חזק לתמונה אז עזבתי את תל אביב במהירות הבזק ועברתי לחיפה, התחלתי ללמוד שנה א' באונ' חיפה תוך דקה וחצי, כלומר התקבלתי שבועיים לפני פתיחת הסמסטר. הכל קרה מהר-מהר-מהר.

הכרתי את המישהו הזה שבוע לפני שעזבתי את תל אביב, עד אז לא ידעתי שאני עוזבת אותה. התחלנו לחפש דירות ביחד, או יותר נכון אני חיפשתי והוא דחף אותי לחפש לנו דירה, רציתי חדר בדירת שותפים בכלל כי לא ידעתי אם זה יחזיק.

הוא היה דיי מעצבן מהתחלה, אבל לפחות הוא אהב אותי מאד, לגבי האכפתיות, את זה נראה בהמשך.

ישר נדלקה לי נורה אדומה ברגע חיפוש הדירות, שהוא מחכה שיעשו בשבילו ולי גם ככה קשה עכשיו עם הכל. הרגשתי שאין על מי להשען.

בכל מקרה, מצאנו דירה, אני חתמתי והוא ואמא שלו היו הערבים שלי כדי שנקבל הנחה בארנונה בתור סטודנטית, הוא היה נחשב כדייר מן המניין והשם שלו הוזכר בחוזה שהוא גם גר איתי, ונתנו צ'קים חצי-חצי על השכ"ד. אגב, לא קיבלתי הנחה כי עבדתי עד לא מזמן.

בכל מקרה, נכנסנו לדירה בדיוק בלחץ של הקורונה וכל הזמן הזה רציתי להרוג אותו, בחיי.

הוא נכנס לחל"ת ואני המשכתי ללמוד, והוא לא עשה כלום בבית, התנהג כמו רווק ודאג רק לעצמו, התחיל לטחון חטיפים ושטויות ונקיון היה ממנו והלאה.

אפילו השותפים שלי בתל אביב (3 שותפים מוזיקאים, גברים) שלא חייבים לי כלום התנהגו בחבריות. הם ניקו, לא תמיד סידרו אבל את מי זה מעניין - אני ממש לא פדנטית ויכולה לחיות בזוהמה כמו גדולה, והכי כיף - בישלו לי מדי כמה זמן אוכל. בחיי, חבל שלא יכולתי להתחתן עם כולם.

לא בבית ספרי, איימתי להפרד ממנו, אני לא האישה הקטנה במטבח ולפחות תעשה לי מחווה ומדי פעם תכין אוכל, תפסיק לאכול שטויות ותתחיל לדאוג שמשהו יקרה. שאני ארגיש שיש איתי מישהו, ולא שותף. אז ניסיתי להגיד לו בוא נהיה שותפים, לא רצה. המשיך בשלו, וכשאיימתי לעזוב אותו מדי פעם בחודשיים האחרונים, הוא הכין לי משהו. ניקינו את הדירה פעם אחת. בפעם הראשונה אני העברתי סמרטוט וניקיתי הכל, הוא כלום.

יש פה בעייתיות, יש לו דלקות במפרקים, אבל הוא עובד 12 שעות ביום ומצליח לנהוג 50 ק"מ לכיוון, אז מה הבעיה לעשות משהו קטן? זה עניין של חצי שעה להכין משהו קל, אפילו לחמם אוכל לא חימם.

באמת לא מבקשת הרבה, רק תחמם לי אוכל, משהו, תזרוק לי עצם בחייאת!

פעם בכמה זמן הוא מגדל זקן בקטע אופנתי ומסתפר כמו ערס, אמרתי לו שאני לא נשארת איתו ככה ושאני לא מקבלת אותו כמו שהוא, הוא קיבל את זה על עצמו והסתפר, כל השיערות על הרצפה לא מטאטא אחריו, אולי קצת. משהו נוראי, באמת.

אין עם מה לעבוד, נפרדנו בחמישי והוא הסתלק מהדירה עוד באותו היום, אמר לי אני אקח את הערבות (בהצלחה אמיגו, אני אמצא לי ערבויות אל תדאג, ובנוגע לצ'קים שלך לשכ"ד, בינתיים הם יופקדו עד שאמצא שותף, הרי לא דאגת לצאת כמו שצריך ולמצוא שותף בעצמך. יעני מתי תצא כבר גבר, כוסעמק!)

הוא הביא רק עזרים לדירה ואני את כל הריהוט, הוא לקח איתו אפילו חד"פים שהוא הביא ואפילו עציץ עם רק אדמה בלי צמח הוא לקח, אני לא אתפלא אם הוא עקר גם את המזוזות מהמשקופים (לא שמתי לב, אני מיום חמישי לא בדירה - עדכון בהמשך). 

זהו, אני סיימתי עם הקיטורים. איזה כיף שיש לי את הבלוג הזה ושאני אף אחת, ולכן לא חייבת כלום לאף אחד.

מחר אני מראה את הדירה לשותפים פוטנציאליים.

לפני 3 שבועות. 3 במאי 2020, 12:12

אני כרגע במיטה, הייתי זזה לספריה באוניברסיטה לחטוף מעט קורונה, אבל יותר דחוף לי להוציא מהקישקעס כמה דברים

קודם כל נעים מאד, אני אף אחת בשביל מי שקורא. לא אכתוב עוד עלי, כי כבר כתבתי מספיק. אעבור לסיפור, סיפור אמיתי, אם אתם רגישים, אז לא מומלץ ולא כדאי.

יאנוש הוא הידיד המוזר שלי, הכרתי אותו לפני כמעט עשרה חודשים בבודפשט, הוא תושב ויליד העיר.

אני נוהגת לטייל לבד, לפני הטיול הזה טיילתי פעמיים במזרח לבד, ועוד פעם באירופה, שם פגשתי את בן זוגי דאז שגר במלטה. חזרתי שוב למלטה ומשם המשכתי לטיסה לבודפשט, קבעתי לישון אצל יאנוש שהיו לו חוות דעת טובות בגולשי ספות גם מנשים וגם מגברים.

הוא ביקש ממני שאביא לו נובלס, לא ידעתי שזו פבריקה ישראלית, הלכתי לחפש לו בחנות טבק בשדה התעופה בבודפשט והסתכלו עלי כאילו נחתתי מהירח כשביקשתי נובלס.

אז עשיתי אצלו גלישת ספות, וזה היה בין בינוני למזעזע. הרבה חוויות בגלישת ספות יכולות להיות מוזרות, יש שם מדי פעם אנשים ממש טובים שעוזרים לך לטייל ביעילות וכמה סוררים, יאנוש שלפי חוות הדעת שלו נראה סבבה, הוא בעצם סורר במסווה של סבבה. הוא לא נתן לי לישון לרגע, הוא רצה שאחגוג איתו עם פלינקה, שזה המשקה ההונגרי המקומי. הדבר הזה זה כמו לשתות נפט.

בלילה הראשון בבודפשט קרה משהו מוזר, ראינו צ'רנוביל והוא הניח באגביות את היד שלו על היד שלי, היינו כמו מחזיקים ידיים וזה הפריע לי, כי יאנוש נראה כמו סבא שלי (הוא בן 45). קרה שאיכשהו הייתי אצלו יומיים, אפילו שלושה ימים, לא זוכרת. ביום האחרון החלטתי לצאת לכנרת ההונגרית, לבאלטון. שיתפתי אותו שאני יוצאת לשם והוא הציע להוציא רכב ולקחת אותי, הסכמתי כי לא החלטתי איך אגיע לשם. הוא הוקיר תודה על כך שהבאתי אותנו למקום בבאלטון שהוא לא הכיר, באלטון יחסית מוכר לו היטב. אחר כך חזרנו לבודפשט והתכוונתי לנסוע לצפון הונגריה, לכיוון סלובקיה. וכך קרה שיאנוש הגשים את המשאלה שלי מבלי שרציתי, ואת האמת, ממש רציתי להפרד ממנו באיזשהו שלב, בגלל שהתארחתי אצלו ועשה לי טובה בגדול, רמזתי בעדינות שאני ממשיכה לפולין. וכך יצא שמטיול של יום מחוץ לבודפשט, זה התפשט איכשהו לשלושה ימים והגענו עד לקראקוב, פולין. יאנוש היה מוזר בכל הימים האלו ולא נתן לי לישון, לא היה לי מנוס פשוט הכרחתי אותו לקחת ממני כדורי שינה מהארץ, וככה ישנו איזה ארבע-חמש שעות בכיף.

הסרחנו בטירוף, יאנוש ואני.

ואני התכוונתי לנסוע לוינה, וברחתי מיאנוש.

מרוב שהייתי עסוקה בלברוח, שכחתי בגדים אצלו, חשבתי לעצמי שהוא סייקו סוטה, כל הזמן ניסה להתקרב אבל לא נגע, חוץ מהלילה הראשון ועוד לילה שאמר לי שיש לי כפות רגליים קטנות ממש, וזה היה מוזר. הוא לא נגע בי בכלל. אז אמרתי לעצמי, טוב, הבן אדם סך הכל רוב הזמן היה בסדר וגם לא פגע בי פיזית, הוא פשוט מסכן ובודד, נכתוב שהוא בסדר בגולשי הספות.

באותו הזמן חשבתי לי שזה מוזר כי לא הבנתי מאיפה זה בא, הבן אדם יודע שהיה לי חבר, הוא ראה תמונה שלי (בטעות) מנשקת אותו, שלא לומר כמעט לועסת לו את הפנים תכף. נשיקה מאד לא תמימה, אפילו דיי אירוטית. לא היה מקום לא להבין, לכן לא ייחסתי חשיבות לנסיונות קרבה של יאנוש והבהרתי לו את זה שאין לו מה לנסות, יש לי מישהו שרק בו ארצה לגעת, ולעיתים נראה שזה נכנס לו לקלבסה.

בכל מקרה קרה מקרה, ואיכשהו המשכנו לדבר,

אני מדברת עם אנשים מגולשי ספות מדי פעם ואנחנו מתעניינים זה בשלום זו, כך שזה לא מאורע חריג.

עד שהוא היה סוחט ממני הרבה זמן על דיבורים אז פשוט הייתי מסננת, עד שאיכשהו, כנראה היינו שיכורים בשיחת וואטסאפ, היינו ספונטניים ורציתי להרגיש סכנה באותו רגע ספציפית, אז אמרתי לו בוא לסיני, ובאמת השתמשתי בו והוא בי בקטע הזה - הייתי צריכה צל גנרי שיבוא איתי לסיני בסופנטניות ולו יש קטע לארץ הקודש עוד לפני, אז הוא הצטרף. היינו לילה בירושלים, למחרת נסענו לים המלח לכמה שעות ואז ירדנו לסיני.

חרשנו את סיני, נסענו באוטובוסים מקומיים, וגם שם יאנוש היה מוזר, לא מפתיע.

בטאבה לא נתנו לו להכנס לארץ כי הדרכון מרופט, כמעט החזירו אותו למצרים, עד שהתקשרתי לקונסול של כבוד בהונגריה שכרגע באילת, ואז בגבול נרתעו ונתנו לו ויזה של יום לארץ.

זה קרה ביום ההולדת שלי ביום שישי אחר הצהריים, אין תחב"צ למרכז מאילת. נשארנו שם לילה בהוסטל של איזו כת של יהודים משיחיים, יאנוש סיפר להם כשלא שמתי לב שזה יום ההולדת שלי והם עשו לי חגיגה עם עוגה טבעונית. למחרת יאנוש טס.

אחר כך דיברנו עוד קצת, ניתקתי איתו קשר ושוב חזרנו כי הוא כתב לי מייל, הוא הזמין לי כרטיס להונגריה כי יש לו הנחה בוויז אייר, זה יצא גרושים, ואני בתמורה כיסיתי עלויות לינה בדרך. נהגנו לשלם חצי-חצי בהכל.

האמת, באותה התקופה זה בא בול בזמן הטיול הזה. 

הכל היה חרא ושחור. אז היה טוב לצאת מהארץ.

טיילנו בכל מדינות הבלקן בשבועיים. יאנוש היה מוזר כמובן והציע לי נישואין, הוא לא נגע בי בכלל. ובכלל, כל פעם שהוא התקרב בנונשלנטיות, דחפתי אותו חזק ואמרתי לו שישמור מרחק של מטר ואני לא רוצה אותו קרוב. הטריגר להצעת הנישואין היה אני. אני אמרתי לו, שומע יאנוש? אתה מתנהג מוזר וזה נמאס. אמרתי לו שאני לא נמשכת אליו. הוא נראה מבוגר ממש למרות הגיל, אז הבהרתי לו באריכות שאני והוא זה לא סיפורי דיסני ושיפסיק לנסות איתי, ואז הוא הציע לי נישואין. אני חושבת שזה כשל חמור בהבנת הנשמע.

אחר כך הוא הגיע שוב לארץ, אמרתי לו שזה לא מתאים לי, הוא אמר שהוא מגיע כדי לצום ביום כיפור.

נפגשנו לבירה בתל אביב, אמרתי לו שאולי נתראה. יותר לא התראינו.

היו בינינו ניתוקי קשר מצדי, כל פעם הוא כתב משהו מפחיד ומלחיץ על החיים, אז חזרתי לקשר מרחמים. דיברנו על טיולים עתידיים, הוא פרטנר טוב לטיולים קיצוניים ונורא רציתי לאתיופיה וקונגו, או ארמניה ואזרבייג'ן. בכל מקרה אני עם כל החיבה לטיולים, יאנוש מלחיץ, ניתקתי קשר אחת ולתמיד והוא כתב לי שאני חייבת לו משום מה, ושהוא אוהב אותי. התעצבנתי אז כתבתי לו לא יפה, שהוא נצלן וכו', משתמש בטוב הלב שלי והרחמנות לצרכיו. זאת שיחה שניהלנו דיי הרבה, וזה לא היה חריג שאני אומרת לו שהוא בנזונה.

הוא אמר לי שהוא השתנה

ואחרי יומיים הוא התאבד

והשאיר מכתב, הוא כתב עלי

האחיינית שלו הייתה על תרופות הרגעה, היא התקשרה להודיע שבמכתב הוא האשים את אחותו (אמא שלה) שלא עודדה את הקשר שלנו ובצדק 

היא ידעה שזאת ידידות בלבד, ושאין סיכוי שאני רוצה אותו כי אני צעירה ממנו ב20 שנה. הוא לא קיבל את מה שאני שידרתי ומה שכולם ראו, הוא בחר לראות מה שהוא רצה לצייר לעצמו בראש.

וזהו, זה קרה לפני למעלה מחודש והוא הרס לעצמו, למשפחה שלו ולי את החיים

אני התנתקתי מהפייסבוק מאז