|
|
|
תפוחי
אני כל כך מתגעגע
שהשם שלך צורב לי בשפתיים
מדמיין אותך אותך ברחוב, מדמיין אותך בים
עולמות מקבילים כמו תאורית מיתרים
פעם היינו בגוף שני
פעם חלמנו ביחד
נפצענו ביחד
כאבנו ביחד
אהבנו
אני זוכר איך היינו נפגשים
בגינה ציבורית בתוך השיחים
עם מדים וכתמים
היום יפה שלי כבר לא נפגשים
רק בשירים ללטף תמילים
לחבק תצלילים
מילים בדממה
תחבכי אותי במילים
תנשקי בנשימה
מילים שאף אחד לא ישמע
לחישות של זימה
תחבכי אותי ברגשות
תנשקי עם ציפיה
רגשות שרק אני רואה
בחשכה
זה רק שלנו
אף אחד לא ידע
סגידה אמיתית - מילים בדממה.
מתגעגע לעוצמה, לך ואהבה
Back stage
לוקחת אוויר להבליט תשדיים
מרביצה מחייכת ולוגמת כוס מיים
מבטה יוקד ומחליף צבעים
אישה מהממת מאמנת שוורים
כשהולכת לישון היא רוחצת במיים
מקרצפת את כל הפחדים מעליה
בוכה במקלחת דמאות דוגמנים
חוזרת להתגעגע לגן השעשועים
אותה הילדה , מחשבות קצת קודרת
את אותה הילדה שנוגעת בחדר
יודעת שהיא ממש לא בסדר
כן אותה אחת פה על הבמה ,מחליפה צבעים ומרגישה מרומה
שדיים
לכתוב בראש חוצות
את הדבר הנכון
לקרוץ לקונצנזוס
להפוך לנינט
למלא בעצמי חשיבות
לחפש את הלייק
תתגובה את הview
ובכלל האמת היא שאוהב מוזרות
ורואה את היופי בדברים ששונים
זוכר שסיפרה לי שהם לא מספרים
סיפרת לי: הם תמיד בצללים
כנראה אני בכלל מסיפור אחר
שמתחבה במגירות של שירים
שאולי את בכלל לא תשמעי
מתכון לרגע מושלם
מצרכים
1 כוס בירה 10% / גוינט
2 אויר של קיץ בלילה
3 ספה מבד
אופן הכנה
מתחילים בסטלה ,שותים תבירה / מעשנים תגוינט
נשכבים על הספה
לוקחים נשימה עמוקה כזאת מבפנים וכשמרגישים את הצמרמורת צוללים לעונג שבה
שבת שלום
שיחזרו כולם ושיהיה פה טוב יותר
זוהרת
לחבק אותך שכולך שורפת
שהכל מפמפם
לחבר קצוות
לנשק ברכות
כבר לא חסרת אונים
קיבלת את השקט
ואני מתמלא בעצמי
ממך כמו שקיעה
אל שממה
את זוהרת
אחד אמיץ משו
מתבקע
אפשר לגעת בחיוך שלך
אפשר לחוש את השקר
סנטר למעלה בגאווה
שנאת גברים
אין בך שום ענווה
קנאה יוקדת או שחלמתי חלום
לעי צוחקת
עוד דקה היא בוכה
אני מכיר כמוהה
הן אחר כך מיבבות
משוות לחיבוק
מבקשות נחמה
ואני , אני כאן
במרחב
במרחב שלך מלטף מילים
מענג דמיונות מעריץ שדים
את לא כאן באמת
דמיינתי אותך
את זה היא, היא אני אחת באחד
טוב אף פעם לא התחברתי ל age play לא הבנתי מה מדליק בזה ואיפה זה מגרה או ממלא.
אבל יש לי קטע שחזק ממני שאני חולה עם חום אני מתחיל להתנהג כמו ילד בצורה קונדסית ומציק לכל תושבי הבית ...
ברמה שאפילו הילדים קצת בשוק אבל זורמים חחח
זה לא מיני בכלל אבל אולי עונה על איזה חוסר מובנה בחיים שלי ...
מוזר? או הגיוני ?
תום
עברתי בבית אחרי ארוחת צהריים כי הבת המקסימה שלי נלחצה מאיזו שטות.
כל מה שהיא הייתה צריכה זה קצת חיבוק ואהבה...
פתאום חשבתי רגע מתי לאחרונה אני קיבלתי את זה...
מתי אנחנו מרשים לעצמנו גם קצת ...
זה יכול להתחיל בצליל של הצלפה או שיחה ששמעת לידך ,פקודה , תמונה של כניעה.
או שאת פשוט רוכנת, קדה או סתם נעמדת.
ואז שקט והמוח מעבד, כמו הזמן הזה שלפני שאתה נדלק מאקסתה ... שקט מחכים-התאבחות מתחילה
ואז זה עולה מטפס ואתה לא בטוח מה אני כן או שלא ,עלה לי?
ואז מגיעה הנקודה שאתה מבין אתה בתוך הספייס ואפשר לרחף כל אחד מהמקום שלו...
כמו אז שההינו ילדים הכי אמיתי שלי ,הכי להרגיש
נרגעים בחיבוק -בונים הריסה
ואחרכך למיטה והשינה מחושמלת, חלומות מופגזים במיליון מחשבות
למחרת הספייס מדשדש אבל נאחז מסרב לעזוב ואז נפרדים עד העונג הבא.
להיות בי די אס אמי
