שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

צלילים

מְעַטִּים הַקְּסָמִים בָּעוֹלָם הָאֱנוֹשִׁי.
תִּקְוָה, אַהֲבָה וְהָרְגָשׁוֹת שֶׁלָּכֶם. וְשֶׁלִּי.
אַךְ יֶשְׁנָם מִי שֶׁעוֹמְדִים שָׁם מֵעַל כֻּלָּם.
יוֹצְרִים בִּלְתִּי נִרְאִים, צְלִילֵי הָעוֹלָם.

#73

לפני חודש. 27 במרץ 2024 בשעה 19:41

 

בתקופה האחרונה אני יותר ויותר מרגיש שאני נעלם. מתאדה אל תוך כלום ושום דבר.

אני עובד, מתאמן, מצייר, כותב ספר שני, מגלף ובזוגיות טובה. יש הכל ובאמת שאין תלונות, במיוחד שהחיים במדינה הזו מטורפים מעבר לרגיל.

אבל האנשים הקרובים, או לפחות אלה שהיו אמורים להיות קרובים לא באמת קיימים.

אישתי מתארת אותי כאנטי סוציאלי. וזה נכון, אני כזה. אבל זה קרה מסיבות מסויימות. מאכזבות שבסוף התישו את המוטיבציה לנסות.

וגם כשפונים אליי אני לעיתים קופא. מסיים את השיחה והולך ואחר כך כועס על עצמי מדוע הלכתי במקום פשוט לומר "היי אני.... נעים להכיר."

אז אני עושה את כל הדברים שכתבתי למעלה וברוב הזמן לא מבין למה. בשביל מי.

בשביל עצמי? לא מספיק לי. אני לא מוכן לקבל את זה.

אולי בגלל זה אני מחפש שוב נשלטות לאחרונה. לקבל את התחושה הזו שרואים אותך. בלי עכבות ומסיכות.

 

 

הָיָה הָיְתָה פִּיהָ שֶׁרָאֲתָה אוֹתִי
"מְאוֹד לֹא בָּרִיא כַּמָּה שֶׁאַתָּה מְחַבֵּב אוֹתִי.
אֲבָל אֵיךְ הָיִיתָ מַעֲדִיף לְזַיֵּן אוֹתִי?
כְּשֶׁאֲנִי מִתְכּוֹפֶפֶת קָדִימָה וְאַתָּה עוֹמֵד?
אוֹ שֶׁאֲנִי רוֹכֶבֶת עָלֶיךָ?"
רַק מֵהַמִּלִּים שֶׁלָּהּ הָיִיתִי מְטַפְטֵף.
הַכֹּל הָיָה לְאַט. מַבָּט, מַגָּע, מִלָּה. הָאִפּוּק הָיָה סוֹד הַהַצְלָחָה.
לְמַעְלָה. לְמַטָּה. זֶה לֹא מְשַׁנֶּה.
"אֲנִי קְשׁוּרָה אֵלֶיךָ. אֲנִי אֲגַלֶּה לְךָ אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת. אֲנִי אוֹבִיל אוֹתָנוּ. אֲנִי אֲשָׁרֵת אֶת הַזַּיִן וְאֶת הַלֵּב שֶׁלְּךָ."
הִיא הָיְתָה פִּיהָ. הָיְתָה אֵלֶּה. הָיְתָה שׁוֹפַעַת מִשִּׁירָה.

 

 

לפני חודש. 27 במרץ 2024 בשעה 9:14

אני בוהה בחול ומזהה עקבות מכל מיני סוגים

עקבות של צמיגי אופניים

עקבות של אנשים

נעלים ספורט ונעלי הרים

עקבות של כלבים ושל תנים

עקבות של נמלים 

של ציפורים

של נחשים

גרגירי חול מקן של נמלים 

שאריות ועצמות מאוכל שתנים השאירו ולא ניקן עד הסוף

אפיללו קליפה של צב שפעם ראה וחווה ואכל.

 

 

יש משהו יפה בחול

כמו הזמן קצת

הוא רואה הכל מרגיש הכל

נשארים עליו סימנים

אבל בסוף הוא מכסה את הכל ושום דבר לא נשאר והכל נקי כמו שהיה בהתחלה

קצת כמו הזמן

 

 

אולי זה הקטע בחול

מספק משהו מוחשי לזמן

אולי בגלל זה השעונים הראשונים היו שעוני חול

דוגמא מושלת לזמן שנע וממשיך

מנקה ורואה וחווה הכל וחוזר להתחלה

ולא עוצר אף פעם

 

 

 

לפני חודש. 26 במרץ 2024 בשעה 8:40

תמיד אהבתי לצפות בנמלים.

עובר בך משהו כשאתה צופה בהן פועלות

כל אחת במקומה

כל אחת פועלת, חדורת מטרה

אני לא יודע אם הן מרגישות

אני לא יודע אם הן אוהבות את מה שהן עושות

אבל הן במקום שלהן.

 

יש להן מטרה והן מבצעות אותה ויעשו הכל בשבילה

לא משנה אם זו "המלכה" שמשריצה עוד ועוד נמלות

לא משנה אם אלו זכרים שמתרבים איתה

לא משנה אם הן "רק" פועלות שמזיזות חול או דואגות לביצים

מלקטות שמחפשות אוכל

לוחמות שמגינות על הנמלות מקנים וחרקים אחרים

כל אחת במקום שלה.

 

יש בזה משהו שמזכיר את העולם הקטן שלנו בבדסמ לא?

כל אחד ואחת מחפשים את המקום שלהם

מחפשים למצוא את מי שיתף איתו פעולה

מי שילכו איתו לאותה מטרה.

מעניין אם נגיע לשם?

 

 

לפני חודש. 24 במרץ 2024 בשעה 19:00

דוסה. וויד. אלכוהול. אסיד.

ה-ז-י-ו-ת ✨️✨️✨️✨️✨️

כמו לחיות בתוך ציור.

 

היה מאבק אמיתי לעבור את האסיד הזה 😇 אבל שרדנו לפעם הבאה.

 

בתמונות, אני מנסה להתמודד עם ההזיות שראיתי והנוף משולבים עם ההזיות שאני ראיתי. בהצלחה 😇

 

....

 

#72

לפני חודש. 22 במרץ 2024 בשעה 13:27

 

....

 

#71

לפני חודש. 21 במרץ 2024 בשעה 12:21

המגע של היד בגוף חשוף מעורר בי צמרמורת בכל פעם מחדש.

לחוש את הנשימות.

לעבור על כל נקודה בליטוף.

ואז המגע החד עם הציפורניים.

ותפיסה חזקה בגוף הרך שמגיב בקשיחות פתאומית.

...

העור הכי רך בשעות הבוקר. כשמתעוררים והגוף חסר כל דאגה.

 

#70

לפני חודש. 19 במרץ 2024 בשעה 17:56

יצא חרא אבל לא נורא. עברתי לעפרונות

 

קחו שיר כפיצוי

 

#69

לפני חודש. 17 במרץ 2024 בשעה 9:44

בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם וּבִמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים,

אֲנִי בָּנִיתִי עֲבוּרִי מִקְדָּשִׁים קְטַנִּים.

 

הַמִּקְדָּשִׁים הֵם שֶׁלִּי, עֲבוּרִי וּבִשְׁבִילִי,

מִקְדָּשִׁים שֶׁמַּשְׁאִירִים בָּהֶם חֵלֶק מִנִּשְׁמָתִי.

 

וּכְשֶׁאֶעֱבֹר לְיָדָם מִבְּלִי שֶׁאִישׁ יַבְחִין,

אֲחַיֵּךְ וְאֶזָּכֵר בָּרְגָעִים סוֹדִיִּים.

רְגָעִים שֶׁחָוִיתִי יַחַד עִם הַקְּרוֹבִים אֵלַי וּלְבַד,

רְגָעִים שֶׁהָפְכוּ אֶת הַמְּקוֹמוֹת לִקְדוֹשִׁים עֲבוּרִי לָעַד.

 

אַךְ לְעִתִּים הַמִּקְדָּשִׁים יִגְדְּלוּ לִמְמַדֵּי עֲנָק, כָּאֵלֶּה שֶׁיִּקְרְאוּ אֵלַי וַיֵּאָחֲזוּ בִּי חָזָק.

לְעִתִּים נִדְמֶה שֶׁיִּנְעֲצוּ בִּי אֶת שָׁרְשֵׁיהֶם,

לְהַשְׁאִיר אוֹתִי אִתָּם וּלְעוֹלָם לֹא לְהִתְקַדֵּם.

 

כָּךְ זֶה עִם מִקְדָּשִׁים קְטַנִּים וּגְדוֹלִים,

כָּךְ זֶה עִם הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאוֹחֶזֶת בְּנִשְׁמָתְךָ.

וְעִם כָּל זֹאת וָעוֹד וְכָל הַקְּשָׁיִים וְהַמַּכְאוֹבִים,

עִם כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת הַיָּפִים וְהַנְּדִירִים.

 

אֵינֶנִּי מְסֻגָּל לְהַפְסִיק וְלִבְנוֹת עוֹד וָעוֹד מִקְדָּשִׁים קְטַנִּים.

 

 

 

(עדיין קשה לי עם ידיים)

 

לפני חודש. 16 במרץ 2024 בשעה 18:06

סיפור על מקרה שהיה:

 

הבטתי בך במיטה עירומה.

נשכבתי לידך ופשוט בהינו אחד בשנייה

"תורידי לי את הבגדים יפה"

היא מחייכת ומקשיבה.

וכשהיינו עירומים ומביטים ליטפתי את פנייה.

"אפרוח מתוק, תחבקי אותי"

היא נשכבה עליי וחיבקה והתחלנו להתחכך קצת אחד בשנייה. כשהזין שלי הקשה היא ידעה להרטיב אותו ולהתחבר אליי וגופי רעד.

התחלנו להזדיין והיא רכבה עליי בהתלהבות. אחזתי בשדיים שלה והחלטתי לקחת את ידה ולהניח אותה על הפנים שלי.

בהתחלה התנגדה קצת. מאיפה זה מגיע? חשבה לעצמה, אבל מהר שיחררה והחלה ללחוץ. לתפוס את הפנים שלי ולהיות אגרסיבית יותר.

ככה המשכנו עד שהרמתי את כף ידה ונתתי לעצמי סטירה. מסמן לה שתמשיך לבד.

והיא משיכה, בהתחלה בעדינות. 'בצחוק'

"זה הכי חזק שלך?"

היא ענתה בהתאם

"פחדנית! זו ההזדמנות שלך"

עוד 2 סטירות וניסתה לחסום את הפה שלי.

הורדתי אותה ממני לפני שאהיה קרוב לגמור ומשכחתי את ישבנה אליי, שתשב על פניי.

מיד התחלתי ללק ותפסתי את ידיה שתחזיק בראשי.

היא רכבה עליי ואני ליקקתי. רציתי שתרגיש גם את העוצמה פעם אחת.

כשהייתה קרובה לגמור היא חזרה לזין שלי שחיכה לה וזיינה אותו בפראות.

כשניסתה לאחוז בידיי הרגשתי שהיא נחלשת וזה היה הרגע שלי.

תפסתי אותה והפכתי אותה על גבה

"עכשיו תורי"

זיינתי אותה כל כך חזק. בשיגעון. כמו מטורף.

תפסתי את ידייה והיא ידעה לנסות ולהילחם.

סתמתי לה את הפה ביד אחת ובשנייה תפסתי את ידייה והיא הניעה את העגן בפראות. נלחמת בזין שלי.

עד שלבסוף ההתנגדות הפכה להיות רפויה יותר והחלה לזרום עם התנועה שלי.

איזה קולות. הייתי גוער כמו חיה לו יכולתי.

עצרתי והפכתי אותה על ביטנה

"עכשיו את כבר שלי" והמשכתי

וכשגמרתי נעצתי בה את הזין שלי בקצב איטי וחזק.

נעיצה. ועוד אחת. פאק. נעיצה אחרונה וגמרתי בתוכה.

 

היה נחמד להילחם ולהיאבק בה.

"אפרוח פרוע ומתוק" ❤️

.

.

.

.

.

.

#קצת חש את עצמי

#67

לפני חודש. 15 במרץ 2024 בשעה 20:46

 

לפעמים אני עדיין חושב עלייך

מדמיין אותך

בחיים האחרים שלך. באלה שאני לא קיים.

בחיים שהיו לך איתי.

בחיים חלופיים בהם נשארנו יחד.

 

זה מוזר שזה קופץ ככה משום מקום.

בלי תחושה ברורה. כמו קצר או ניצוץ.

ואז רצף מחשבות ותמונות.

 

הזיכרון מעלה לי מילים שכתבת

והדמיון עולה על גדותיו ומציף אותי

אני טובע?