שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים הטובים

לפני 8 שנים. 22 באוקטובר 2016 בשעה 19:54

הרבה זמן לא כתבתי...כי פשוט לא מצאתי את הטעם בכלל לעלות על הכתב מה עובר עלי ולתת לכם לקרוא...אולם חזרתי בי ...והחלטתי כן לכתוב ...אז תקופה ארוכה אני לבד מבחירה!... כי החלטתי לטפל בכאב שלא מש מחיי בכאב הנפשי שאף אחד כאן לא זיהה אותו...אז לקחתי אותי לשיחות מלב אל לב...יושבת מולה בוכה ומספרת הכל!הכל על כולם הכל מה עברתי ..הכל מה עשיתי ...הכל מה עשו לי ...פשוט מקיאה את הנפש בפגישות איתה..וכל מפגש כזה כל התרוקנות נפשית כזו...מגלה לי כמה הייתי במקום הלא נכון...כמה רע עשיתי לעצמי...כשחשבתי שכשהוא אומר לי אני יודע מה את צריכה...הוא בעצם אומר..חוץ מלזיין אותך אין לי צורך בך יותר....אכן מציאות קשה לכל העוסקים במלאכת בדסמ....היום אין לי יותר מה לתת אין לי מה לחשוף לפתוח ...אין לי כוונה להכניס אף אחד לעולמי לחיי...כי מצאתי שלבחור בעצמך לפני כל אחד זו האמת והדרך הנכונה ...אני סיימתי עם החיים האלה...ולכל מי שנשאר מאחור...הוא בשבילי רק זכרון!.

לפני 8 שנים. 1 בפברואר 2016 בשעה 19:32

אומרים שמשברים מחזקים בונים גורמים לך להיות חזקה בטוחה אמיצה...גם אם זה בריאות...אני מגיעה למצב שיודעת שחוץ מהכוח שלי אף אחד לא שם...וכשאתה שואל מה שלומך? זה ממש לא מעניין אותך...אלא פשוט סתם כדי להראות איזו התעניינות ...אז כדי לחסוך משנינו את השיחה הרדודה עדיף שלא תוציא מילה...הרי בעצם חשבתי פעם שכששואלים אותי מה נשמע או מה שלומך? אז באמת עכשיו אני אשב ואספר לך מה קורה עימי ושאני מוטרדת...כמה כבר באמת מעניין אותם לדעת מה עובר עלייך....בלי שתהיי ערומה ומזויינת...לכן אני לא שם...לא איתך לא שלך לא שייכת...ככה טוב לי...לתת לי לעצמי לתוכי...זה מחזק זה מרים זה אמיתי...כי מי שדואג לי זו רק אני !

לפני 8 שנים. 11 בינואר 2016 בשעה 18:41

ככה זה .. ככל שעוברים השנים...מגלה שהכל הבל הבליים...ובעצם מה שמעניין זה רק מה יהייה בין 4 קירות...ומגלה כל פעם מחדש שהכל רייק וחסר תוכן...שהכל שקרים...ורק מה שמעניין זה הזיונים...ההבדל היחיד הוא הגודל של כל אחד...פתאום אחרי הגשם מופיעות כל הפטריות...שהיו במקום אחר רקוב...עדיף להיות לבד מאשר במקום עלוב...אמרו לי לכי לשיחה שתיים ...אצל אלה שקוראים להם שרינק...שמכווץ מוחות...נראה לכם שאספר למי שמכיר אותי 5 דקות אספר את כל הסטיות....הדבר הכי כייף זה להסתכל עלייך ולצחוק ולדעת שחוץ מכלום ושום דבר אין בך משהו טוב...והכי נהדר זה לתת לך לשמוע כמה אתה למטה .

לפני 8 שנים. 19 בדצמבר 2015 בשעה 13:14

וואלה מה אומר...כאן בבלוג האמת אני יכולה לומר הכל!..פעם כשעוד היה מעניין לי להתקרב..הייתי מאוד מאוד מאוד חושפת את ליבי ..נשמתי..נותנת לך לגעת בפעימות ליבי...ואז מה את מגלה בסוף ...שהכל מסתיים בהצלפות...מצבטים קצת מזה קצת מזה...והיכן כל מה ששיתפתי...היכן כל מה שיושב לי על הלב..אמרת לי תכתבי במייל ..וכתבתי המון המון....היכן זה בא באחד על השנייה ב 4 קירות ...? אז אם זה לא שם אז תן לי לזיין אותך ויאללה תזדיין לי מהעיניים...! 

לפני 8 שנים. 8 בדצמבר 2015 בשעה 15:38

בכל שנותי בעולם הזה בדסמ...ניתקלתי בהרבה שאלות...כמו...למה לי לשייך אותך...מה תעשי בשבילי...וכו...וכו...אז להלן מה שאני חושבת על כל דרך ההכרות...אין לי בכלל בעיה לענות על כל שאלה ...לעשות מעשים זה כבר משהו אחר...צריך כוח נפשי...אישיות...מוכנות...וצריך את הגבר הנכון...לכן לפני שאתה פונה אלי...לפני שאתה בכלל חושב למה לך לקחת אותי??...תחשוב טוב טוב למה לי להיות עימך...אני אכאב..אני יושפל...מתי פעם אחרונה באת הביתה לאישתך ואמרת לה ...זונה מה עשית היום...מתי החטפת לה סטירה...ירקת השתנת עליה...בבית אתה הולך על ביצים...בבית אתה ילד טוב...בבית אתה אחר...אחרת היית כלוא מזמן...אז לפני שתחליט אם שווה לך לקחת אותי...תחשוב טוב טוב שאם אתה אדון בכל רמ"ח גופך נפשך ונישמתך.... לפני הכל ..למה האישה שפחה הזו תהייה עימי !.למה שווה לי להביא אותי אלייך...פשוט נכון !!!

לפני 8 שנים. 5 בדצמבר 2015 בשעה 5:58

בזמן האחרון העיתון מלא בהטרדות מיניות...של גברים...ולא סתם גברים...בעלי תפקידים...כאילו אני מנסה לחשוב...וואט דה פאק עובר עליהם...האישה לא נותנת יותר...מה חסר לכם סקס בבית...מאמי האינטרנט מלא בהצעות ללא צורך בהטרדות...וגם לא מובן לי מה זה הטרדה...אם יבוא גבר ויואמר לי את עושה לי את זה...וואלה אני אפילו ירגיש מוחמאת..או שיואמר לי אני מפנטז עלייך בליילות...יאללה תזרום מאמי...מי יודע מה ישן לידך במיטה...בקיצור אני חושבת שכל ההטרדות האלה באות בגלל חוסר סקס של שני הצדדים...אחלה זיון היה פותר לכם הכל...

לפני 9 שנים. 1 בנובמבר 2015 בשעה 18:45

לא צריך להצליף כדי להרגיש כאב...לא צריך לצבוט כדי להתפתל...הכאב שלי בא מהנשמה...יתכן והוא היה שם כל הזמן...רק לפעמים יש מי שיודע איך לקלף את הקליפה...ואני שמחה שיש את הכאב ...ככה אני יודעת שאני מלאת אהבה...היום היא לכלום...לאף אחד...הוא פשוט עוד לא בא!.

לפני 9 שנים. 1 בנובמבר 2015 בשעה 18:33

יש אנשים של יום ויש אנשים של לילה...יש ימים של צחוק ויש ימים של כעס...יש רגעים שאני מתפרקת...ויש ימים שאני בונה...כל אבן שנופלת ממני מגיעה לבור ללא תחתית ...כנראה אתה לא מספיק חזק כדי לתפוס את האבנים שלי...היום אני למטה...מחר אני למעלה...לפעמים אני חושבת שמה שמחזיק אותך ...בעצם מה שמפיל אותך זה הפחד שלך...

לפני 9 שנים. 1 בנובמבר 2015 בשעה 18:06

לפעמים הייתי רוצה שבמקום לב יהייה לי שם אבן...כך לא ארגיש לא אפגע לא אהייה חשופה ...אך זה קורה שוב ושוב...וכששוב אני מאמינה ...הכל מחדש נשבר...מדברים על כנות..אמון...ואז אני מגלה שבעצם הכל היה סתם משחק.

לפני 9 שנים. 11 באפריל 2015 בשעה 12:19

פיזרתי מלא פירורים על האדמה לעיתים הם היום טעימים לעיתים מרים

לעיתים מתוקים והם נדבקו בכם ואז יכולתי לעצב איזו צורה שרציתי

לקחת כל פעם חלק אחר ולגעת בו ...וכמו כלבים שהריחו כלבה מיוחמת הייתם באים

זורקים מילה או שתיים ...מנסים פסיכולוגיה מנסים מרות מנסים הכל ...רק 

לא ניסתם אף פעם להיות מי שאתם...אלא השמעתם תמיד מה שרציתי לשמוע...כמה עצוב

כמה עלובים אתם ....די נמאס לי לתת.

מאסתי בכאילו ובשחקנים...בכאלה שלא מבינים כלום 

היו שלום....