אני אוהב לדבר שטויות

אני מתלבט איזה בושם לקנות מ ksp, האם ysl myself או the one של דולצ'ה וגבאנה. 

אולי שניהם ביחד.

רוב היום הייתי אבוד, הראש היה מול המסכים, לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי.

לקראת הערב נפגשתי עם חברים והלכתי להתאמן.

הרגשתי הרבה יותר טוב לאחר מכן וזאת עוד תזכורת (אחת מתוך 593 מיליון) שלראות אנשים ולא להיות תקוע בטלפון עושה לי טוב.

אמן

החבר שאצלו אנחנו חוגגים כבר כמה שנים (לפני שהוזמנתי זאת הייתה מסורת מאז שהם ילדים) ביטל השנה, מסיבה לא ידועה ואף אחד לא מוכן לפרט.

בשנה שעברה כתבתי כאן בצורה הומוריסטית הזמנה לאורגיה שתיערך אצלי בבית ובאופן מפתיע כמה נשים שלחו לי הודעה.

זה לא באמת קרה והלכתי להתמסטל ולהרכיב בובות מלגו ולהשתתף בהפעלות שאמא של החבר הייתה מארגנת.

אני עדיין בתחושת אי וודאות מכל הכיוונים.

מרגיש שהדבר הכי משמעותי שעשיתי עבור עצמי השבוע זה בדיקות דם.

הבית שלי מבולגן כבר שבוע.

ירדתי קילו בשבועיים. 

תוך 9 דק המלאי נגמר באפליקציה

האינסטגרם מציע לי רק סרטונים של חתולים פרוותיים שנמרחים כמו חמאה על יד שמלטפת אותם.

באלי לבלגן להם את הראש כמו שהייתי עושה לכלב שלי פעם.

אני לא רגוע כל היום. אולי כי אני רעב, אולי כי אני בלחץ להספיק לעשות דברים, אולי כי יש מלא מלא דברים שלא תלויים בי.

פעם סבא שלי אמר לי שאם אני לא רגוע, אני חייב לעזוב הכל ולשתות כןס קפה ברוגע עד שההרגשה תעבור. 

אני נמצא עכשיו לידו ביחד עם כל המשפחה ונזכר במשפט הזה.

לא באלי קפה, להירגע ולהדחיק את הרגשות.

אני רוצה להרגיש אותם ולחשוב ביחד איתם למה הם באו ואיך הם הולכים לבד.

אסמר בספרדית

האם זה יהיה המוות הראשון שלא אהיה מנותק ממנו ברמה הרגשית ותודעתית ואז אתעורר לאחר חצי שנה ואתחיל להתאבל עליו?

אולי

אעדכן עוד חצי שנה, או כשזה יקרה.

גם ככה לא אהיה ראש ממשלה

כשחזרתי הביתה מצאתי את האבוקדו שלי נרקב במגירה.

תמיד יש לי מיליון דברים שאני צריך לעשות כשאני חוזר הביתה.

אני אנוח ולא אתאמן, למרות שניהלתי אורח חיים של פדלאה בסופשבוע האחרון.

הבחור שניסיתי לעצבן התקשר אלי והתנצל על צורת התגובה שלו ואני התנצלתי בחזרה שניסיתי ללחוץ לו על כל הכפתורים שגורמים לו להתפרץ.

אני עייף.

ואני חייב לזכור לבדוק מה איתו כשאגיע הביתה.

לא הצלחתי לישון טוב.

וויתרתי על לעצבן את האדם שאיתי כי הוא לא מגיב טוב.

קר לי.