מחופף חלקית

תודה.

תודה שלימדת אותי ככ הרבה,

תודה שאהבת אותי, גם אם לרגעים קצרים שנשטפו בחרדת קיומך.

תודה שבלעת, תודה שהוצעת לשון והגשת פנים, תודה שהיית היפה מבין כל הדברים היפים, תודה שהיית שלי.

תודה שלמדת אותי שהשחור הוא לבן. שהאור הוא החושך. ששליטה ונשלטות זה אותו הדבר.

תודה שנתת לי להכנס, להיות את, להתפוצץ מתשוקה וזרע, כי פה נוצר העולם, ואנחנו המפץ.

אוהב אותך תמיד.

עגלה בלי גלגלים לא נוסעת קדימה.

עגלה בלי גלגלים לא נוסעת אחורה, או הצידה, ובכלל לא נוסעת, תכלס.

ואת, אהובה נעלמת שלי, - את הגלגלים, חברת? את הרתמה, חגרת? את חגורת ההצלה, שמת? והמצנח?

אז איפה מסלול הנחיתה? איפה הסימנים בבוץ?

גם רגליים נגררות משאירות עקבות.  

לא צריך גלגלים.

אני מבשל לך, בואי.

בואי, שלא אבשל אותך, אשרוף את זכרונך, ןאת ליבי אאפוך לפחם.

הרי הוא כבר היה פחם, הלב - סיפרתי לך. ומאז הוא התמלא בירוק של החוץ, ובורוד שהוא את, ובהרבה לבן. 

בואי. בואי, שלא אבשל לך לב בהעדרך - היפים הם צמחונים, את יודעת.

בואי. אבשל נטול קלוריות, שלא תצטרכי להקיא. ונטול רעל גם. 

בואי.

בואי. ותרדי לרצפה, ותוציאי לשון, זה טעים. שמתי הרבה קינמון.

אהבתי לאהוב אותך.

אני מקווה שאני לא מטומטם גמור עם ההתאהבות ההתאבדותית הזו. הלב שלי הפך ממוגנט אליך לגמרי. כל הסימנים מראים שזה דבר ממש טיפשי. כל הסימנים מראים שאין לי דרך להתנגד.

שירה עברית לכורה הפחם, 2019, 1998, 1976