האיבר של אישה הרבה יותר מורכב (כמו כבוד הנושאת אותו) ומערכת היחסים שלה איתו שונה ממערכת היחסים שלי עם האיבר שלי.
אני בגדול משתין וגומר מהבולבול. את הראשון אני כבר עושה בלי לחשוב, מתוך שינה, בלי לאחוז, בבקבוק בפקק (רק אם לוחץ), בשדות המושב הייתי סתם מוציא ומשתין תוך כדי הליכה (לא מומלץ נגד כיוון הרוח) באמת בקאז'.
לגמור זה כמובן יותר אירוע ופחות בקאז' אבל גם אז, לא ממש ניתן להשוות את המוכנות התמידית שלי (העקרונית, בסדר?) ואת חוסר החשש או ההיסוס לזה של אישה.
הכל טוב ויפה, זה צריך להיות כך, זה די מקסים שאני חייב להבין מה שלגמרי לא ברור לי ולכבד כי זה לא שלי ולקבל רשות ללא מעט למרות שאני לעיתים חיה ללא הרבה מושג. זה לא טריוויאלי.
אז אני מסתכל, לומד, לא צריך סקס כדי ללמוד, צריך בעיקר להקשיב, לנסות להיות רגיש. לא פעם אני קורא התכתבויות כמה פעמים, תמיד יש משהו שפיספסתי, אישה מדברת בלי לדבר לפעמים.
ואז מגיע המחזור.
תשמעו קודם כל אני אוהב אותו ומודה לו. בלעדיו אין את האישה ההומו סאפיינית האהובה עלי ואני לא מספיק גבר כדי להתמודד עם המצאה נשית אחרת. המחזור הוא תנאי לפוריות האישה ואני לא מתווכח עם האבולוציה שיצרה לי זיקפה ושפריץ בטימטום קל. עזבו שזה מביא ילדים שלמדתי שאני מת עליהם.
אחר כך ברור לכולם שכל גבר מתמודד עם זה ולפני שנזרקות עלי כוסות הקפה של הבוקר ובניינים שונים של השורש (?) ס.ג.ב.ר. הרשו לי להמשיך לעמוד בחוצפתי על במת הבלוג שלי ולהמשיך במונולוג שלי כי מה יש לי לעשות חוצמזה.
הוד מחזוריותו הוא למעשה המזל של הגברים. למין היפה יש כמה מבחנים מול עצמן בקרוב לדעתי אבל בתיאוריה, הן לא ממש צריכות אותנו, הן די מושלמות וגם אם לא כל כך, אני מאמין שניתן לתפוס אותנו די בקלות.
המחזור הזה הוא איזו שהיא נקודת תורפה בשלמות. אולי זה רק אני אבל מדי פעם הרגשתי שבמחזור אני נדרש להיות יותר גבר, לטוב ולקצת רע. פחות להתערבל, יותר לחתוך, להיות שם אבל לפעמים זה מאוד מסובך.
גם כשחשבתי שהייתי חכם והתקנתי אפליקציה למעקב מחזור עם התראות, סימונים של שכפ"ץ, השיר של אריק: "זה בראש שלך וזה רק נדמה לך" (אני בחור ממש טיפש, זה עוד יעלה לי בחיים), זה תמיד מאגף אותך.
אתה כאילו לא מכונה בימים האלו, זה לא שכל מה שקצת מטריד את הבת אתה אומר לה "שבי בשקט מחזור", למעשה אתה לא מעיז לדבר ככה לעולם מעבר למשחקי תפקידים מוגדרים מראש עם מילות ביטחון בהם לא תעורר טריגרים בשל הטיפשות שלנו כחברה, נסחפתי? איזה מזל שאפשר לקרוא אחורה. אקיצר אתה חי איתה, אתה מתייחס לדבריה, ראבק לפעמים אני באמת מוצא את המקדחה במקרר נראה לכם אני בנוי לשמור את זה בראש הטורי שלי לאורך כל היום? אקיצר שוכחים, ואז מתחיל איזה שהוא מדרון חלקלק אל עבר אופק עגום לא נודע.
זה יכול להיות הכל, זה קשור בהכל וגם אין שום סיבה. אבל בסופו של דבר החברה שלך עצובה, כועסת, מרגישה שהיא לא שווה.
עכשיו זה מתסכל, אתה חוטף, רוצים להוציא לך אשך אחרון על לא עוול לעיתים, לעיתים חופשי מגיע לי בהגינות, לפעמים אתה נטרף מחוסר ההגיון.
הכי מצחיק שכמו תמיד היצור הזה מופלא בעיניך ואתה יודע שזה חלק ממנו. הפכפכות, בעיטה בקופסה, נענוע הספינה.
אתה מחזיק חזק ומקווה מאוד שתמיד יזכור שהוא יפה.
לפחות כמו שאתה רואה אותו בעיניך.
איזה מרגש אני, ועכשיו זמן למכות כי אני אוהב את כל השיוויון הזה, מי שבמחזור המספר שלי;
555 ואת השאר ננחש.
אהבה אני סתם מנרמל את כל מה שאני אוהב.