שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

The beast

You meet your destiny on the road you took to avoid it
לפני יומיים. 21 בפברואר 2024 בשעה 19:54

…ופתאום, אחרי שלושה שבועות, כתבת לי שאת רוצה להיפגש. ואני שמחתי. 

אז ישבנו על המבורגר כמו תמיד, וכששאלת אותי מה שלומי סיפרתי לך מיד שאני שוקל לעזוב את הארץ. ומאותו הרגע את לא היית אותו דבר. 

בשאר השיחה, כמו בהרבה שיחות אחרות שלנו, את שתקת שתיקה רועמת, ואני ניסיתי לדובב אותך ללא הצלחה. ואני הבנתי שאני לא יכול להמשיך לשבור לך את הלב, למרות שגם לעצמי אני קצת שובר את הלב. 

ואז שוב עברתי את כל קשת הרגשות הרגילה שאני עובר איתך: את האשמה. את האכזבה. את התסכול. ושוב אשמה. 

ורק דבר אחד היה שם קצת פחות מבדרך כלל: אהבה. ומדי פעם כשכן הצלחתי להצחיק אותך הרגשתי שוב את הלב שלי נפתח אליך, ואז שוב חזרנו לחומה הבצורה של השתיקות והמבטים, ושוב הרגשתי את הלב שלי נסגר. 

ואני לא יכול לכבות את הלב שלי אליך בגלל שכשאת מרגישה פגועה את נאלמת. אבל האלם הזה הוא קיר שחוסם אותי, והוא כל הזמן נמצא שם. 

וזה לא אמור להיות כל כך מסובך. אתה אמור לדעת מה את רוצה, בשם אלוהים. 

ודווקא עכשיו כשהגעגועים שלי אליך קצת פחתו היינו צריכים להיפגש והכל התעורר מחדש: לא רק האשמה והתסכול והעצב - גם השאלות הגדולות יותר: לאן אתה בכלל הולך? אתה באמת רוצה לצאת עכשיו לדרך חדשה? אתה באמת רוצה לוותר על זה?

ויותר מהכל הייתי רוצה לכתוב לך: אני לא יודע אם זה יכול לעבוד בינינו, אבל אני רוצה לנסות. אני רוצה שנדבר על הדברים ושנלבן אותם ואחר כך אני רוצה לחבק אותך במשך כל הלילה. ואני מתגעגע אליך.

אבל אני לא יכול לכתוב את זה, כי הקשר הזה מסובך מדי. הוא לא בריא.

אני יודע את זה בראש. הלב רק צריך להדביק את הדרך. 

לפני שבוע. 16 בפברואר 2024 בשעה 2:31

כן. בדיוק ככה. 

לפני שבוע. 15 בפברואר 2024 בשעה 13:49

ובתוך כל הבלאגן וכל הסמטוחה וכל רכבת ההרים הרגשית הזו, אתה יודע איך זה הולך להסתיים. נכון?

אתה תוותר. לא כי אתה מפחד (ואלוהים כמה שאתה מפחד), אלא כי אתה יודע שמגיע לה יותר טוב מזה. מגיע לה מישהו שיודע מה הוא רוצה, ומה שהוא רוצה זו היא והיא בלבד.

וזו לא הפעם הראשונה שאתה עושה את זה: מוותר מתוך ספק אצילות נפש ספק תירוץ. בפעם הקודמת זה נגמר בכאב לב נוראי שנמשך חודשים; הפעם הלב שלך כבר כואב מראש. ועדיין אתה תוותר. 

ואולי זה כל מה שישאר ממך בסוף. אחד שוויתר על כל מי שאהבה אותו. 

לפני שבוע. 12 בפברואר 2024 בשעה 21:30

…ופתאום, אחרי חמש שנים, קיבלתי ממך הודעה. כביכול שאלה בענייני עבודה. ״איך קראו לבחור ההוא שעבד איתנו אז על העניין ההוא…״ וכו וכו. 

אבל מהר מאוד המסיכה ירדה והודית מיוזמתך שסתם רצית לדבר איתי. 

היכרתי אותך כשאני הייתי בן 40, ואת היית קצת יותר מחצי ממני. עבדנו בשתי חברות שונות באותו בניין. את היית שקטה מאוד, אני הייתי עסוק מאוד, ושני אלה יחד עם פער הגילאים מנעו ממני לומר לך כמה שהחזה הגדול והיפה שלך מעמיד לי את הזין וכמה שבא לי לפרק אותך ממש כאן על השולחן של הבוס. 

ואז הזמנת אותי איתך לראות סרט אירוטי. ״נימפומנית״ - הסרט העאלק-אומנותי של לארס פון טרייר, שכנראה שכל מטרתו הייתה לאפשר לסטודנטים חרמנים לאמנות לצפות בפורנו עם שותפות לספסל הלימודים. 

ישבנו וראינו את הסרט המשעמם הזה ואני שאלתי את עצמי למה את רואה איתי סרט פורנו אצלי בבית כשיש לך חבר. ואת סיפרת לי שהחבר לא רואה איתך סרטים כאלה ושאת לא היית בוגדת בו לעולם (לא שהייתי עושה דבר כזה) ושהוא לא בעניין של יחסים פתוחים או שלישיות. 

אה, ושאת ממש אוהבת חדירות. כל השאר לא מעניין אותך. 

ואני נשארתי לתהות למה את רואה איתי סרטי פורנו כשיש לך חבר (שלא לדבר על הפעם ההיא שראינו יחד סרט כזה כשאת היית אזוקה, סתם בשביל הצחוקים). 

אז ראינו עוד כמה כאלה במשך כמה שבועות, ואז את עזבת והקשר נותק. 

עד לפני שבוע. 

אז כן, את עדיין עם החבר, אבל סתם רצית לשאול מה נשמע, וכן, תשמחי להיפגש לשתות משהו. ואני עדיין לא אעשה שום דבר אם יש לך חבר ואת לא במערכת יחסים פתוחה איתו.

….אבל אם את עדיין אוהבת אזיקים וחדירות בלי שטויות מסביב, ואם במקרה פתחתם את הקשר, אז סתם שתדעי שאני ממש הייתי מת להשכיב אותך על הכורסה בסלון, אזוקה מאחורי הגב, עירומה ומפושקת מולי, עם החזה המפואר והזקור שלך פרוש לפני, 

ואז

לשים לך יד אחת על הגרון

לחדור עמוק לתוכך

ולזיין אותך באגרסיביות 

עד שאפרוק מטען של זרע חם 

לתוך הקוס שלך. 

 

אני מחכה לזה כבר חמש שנים. 

לפני שבוע. 11 בפברואר 2024 בשעה 19:28

השיר הזה גומר אותי כל פעם מחדש. 

גומר אותי.

?si=_UvQQMDIEvkt0ZAQ
לפני שבועיים. 9 בפברואר 2024 בשעה 18:34

מחר. 

איזו מילה נפלאה. 

מחר אקום אדם חדש לגמרי, עם פרץ אנרגיה בלתי ניתן לעצירה. מחר אסיים דברים שכבר שבועות לא סיימתי אותם. חודשים, אפילו. 

מחר לא אפחד אומר לך שאני אוהב אותך.

מחר אחליט סופית על כל מה שנשאר פתוח, וכל הסתירות הפנימיות יתיישבו מעליהן.

אבל כל זה יקרה מחר. ומחר לעולם לא יגיע. כל מה שיש זה את היום; והיום לא ייגמר לעולם. אני אלך לישון בלילה בשלווה גמורה; ואולי זו תהיה שנת עולמים. לא המוות חלילה: רק שינה שנמשכת לנצח. כי מחר לעולם לא יגיע. 

וכשהוא כן יגיע, ואיתו יגיע הזמן לפרוע את כל ההתחייבויות - אני איכנס לפניקה קצרה, ואז אכנס מתחת לשמיכה, ואזכר שעכשיו היום, ולא מחר. ומחר לעולם לא יגיע. 

לפני שבועיים. 5 בפברואר 2024 בשעה 11:03

לא קראתי את ״אישה בורחת מבשורה״ של גרוסמן, אבל רק לפי השם אני בטוח שזה נכתב עלי. 

אולי לא אישה, ואולי לא בשורה; אולי - ״גבר בורח מהמציאות״. כן, זה אני. 

יום שני, שהוא בעצם יום ראשון באירופה. השמיים כחולים ומעט מעוננים ומזג האוויר קריר - אבל מתחת למעיל הפוך נעים לי. יושב בכיכר קטנה במשולש רחובות; מסביבי בתי קפה וחנויות צבעוניות. יומיים אחרונים בספרד; ברביעי חוזרים הביתה. 

המציאות תמיד תתפוס אותך בסוף, לא משנה כמה מהר תברח. כולנו חיים עם שעון חול לצידנו, והוא הולך ומתרוקן. רוב האנשים אולי חושבים שאני מדבר על המוות - אבל לא. אני מדבר על שעון החול של המציאות שמחכה לך בבית. 

ומה אני רוצה בעצם? להמשיך לברוח. להישאר בחופשה לנצח, לדעת שמחכים לי בבית (לא שאני בטוח בזה אבל נניח), לדעת שיום אחד עוד אחזור לעבודה - אבל לא עכשיו. לא הרגע. 

בריזה קרירה מנשבת סביבי. אוטובוס עובר. מלמולים בספרדית. שום דבר לא קורה. שקט; שקט מוחלט. רגע אחד שנמשך לנצח. 

ולא צריך להחליט שום דבר. 

ולמרות שאני לבד לגמרי כרגע - בהחלטות אני מרגיש עוד יותר לבד. כמעט כל החלטה שהיא גורמת לי לבחילה, ולאימה משתקת. 

אז לחיי הרגע הנוכחי; מי יתן ולא יגמר לעולם. 

לפני שבועיים. 3 בפברואר 2024 בשעה 18:49

בצהריים הגעתי לחלק האחרון של הטיול: מדריד. התפנקתי במלון שווה במיוחד, וכשנכנסתי לחדר הבנתי שלא עשיתי טעות: חדר מלון כזה כבר מזמן לא ראיתי. וזה חדר שבאמת יש רק דבר אחד שראוי לעשות בו. 

אז הפעלתי את טינדר, ופתחתי שיחה עם בחורה חמודה במיוחד. צעירה, יפה, וכיפית. מהשיחה היה ברור שהיא מעוניינת לראות את החדר האיכותי. אז קבענו ליין בשש וחצי - ממש ליד המלון. התקלחתי, התלבשתי, ירדתי ללובי, וחיכיתי. 

אבל ככל שעברו הדקות הרגשתי רע יותר. זה הגיע לבחילה של ממש. ולמה בעצם? את ואני לא מחויבים אחד לשני בשום צורה. יכול להיות שאת שוכבת הרגע עם מישהו אחר - ואין לי זכות להתלונן על זה. זו לא בגידה.

למרות הרגשות שיש בינינו, מעולם לא היינו ביחד. 

אבל בסופו של דבר לא הייתי מסוגל. חשבתי להיפגש איתה לפחות, לשתות יין, ולומר לה שאני לא מסוגל. אולי אפילו להסביר. 

אבל לא הייתי מסוגל אפילו לפגוש אותה. הרגשתי שאני פוגע בך. אז חיזלשתי בתירוץ גנרי ויצאתי להסתובב; הרי זה לא שאני יכול להתקשר אליך. את לא מדברת איתי עכשיו.

ושתיתי יין, וקניתי כרטיס למסיבה בחצות, וכיון שעכשיו רק שמונה בערב חזרתי למלון האיכותי לנוח. ועכשיו אני שוכב פה לבד בחדר המפואר, החדר שיש רק דבר אחד שראוי לעשות בו - וחושב כמה הייתי רוצה לעשות את זה איתך. 

לפני חודש. 20 בינואר 2024 בשעה 17:33

כשתגיע הדפיקה בדלת

אני כבר אהיה על סף פיצוץ. 

הדם זורם וזורם למטה 

בראשי עוברות כל הצורות בהן אשתמש בך

והזמן לא עובר.

ואז

דפיקה בדלת. 

ואני אפתח את הדלת

ואת תעמדי בפתח הדלת

בשמלה לבנה

וחיוך מבויש

וכשתרצי להיכנס אני אעצור אותך, ואשאל

״התלבשת כמו שאמרתי לך?״

ואת תהנהני בראש

ואני ארים את השמלה שלך למעלה

ואחשוף את הקוס הקטנטן והורוד

הצעצוע שלי

ואלטף את הדגדגן

ואתלבט ביני לבין עצמי אם להכניס אותך 

או להמשיך לשחק לך בין הרגליים כשאת עומדת במסדרון

ואת אכניס פנימה אצבע אחת, עד הסוף,

וכך אמשוך אותך פנימה אלי לדירה 

מהקוס.

ואת הדלת אסגור מאחוריך ואנעל אותה היטב

ואני אוריד ממך את השמלה 

ואת תעמדי מולי

עירומה

חשופה

צעצוע מין קטן שלי. 

ואת תשבי מולי,

אזוקה, רגליים פשוקות לרווחה,

ואני אחדור לתוכך באגרסיביות (יד על הגרון)

ואפרוק מטען חם של זרע על הפנים שלך

ואמרח את הפנים שלך בזרע שלי

ואמרח את החזה שלך בזרע שלי

ואחרי שתענגי אותי עוד קצת במציצה עמוקה

אחדור לתוכך שוב כך כשאת כולך מטונפת בזרע שלי

עד שאפרוק מטען נוסף עמוק בתוכך. 

כי זה מה שאני צריך עכשיו. לפרוק.

 

מי זונה של אבא?

לפני חודש. 11 בינואר 2024 בשעה 19:02

פעם הייתי בחופשה באירופה והכרתי מישהי בטינדר. מהר מאוד גילינו שלשנינו יש את אותם פטישים. נפגשנו בערב בבר של המלון, היא עם שמלה בלבד ושום דבר מתחת (לבקשתי כמובן). אחר עלינו אלי לחדר ועשינו סקס מלוכלך ולוהט. אחר כך התחבקנו במיטה ודיברנו קצת, והזדיינו שוב, ומאוחר יותר היא הלכה הביתה. היא רצתה להיפגש שוב אבל אני לא יכולתי לצערי, ואחרי זה לא דיברנו שוב. וזה היה סופשבוע כיפי. 

ופעם דיברתי עם מישהי בטינדר ושעתיים אחרי זה היא התייצבה אצלי בבית והודיעה לי שהיא באה רק כדי לספק אותי. השכבתי אותה על המיטה, פישקתי לה את הרגליים, וטחנתי אותה חזק. וזה היה לילה כיפי. 

ופעם הופיעה אצלי בוואטסאפ בחורה שהיה לי סטוץ איתה לפני עשר שנים, ואמרה לי שבא לה להיפגש שוב פעם אבל לא בשביל לדבר, והמשכנו להזדיין מדי פעם כמו שפנים עד שהיא התחילה לצאת עם מישהו. וגם זה היה כיף. 

אבל עכשיו

הדבר היחיד שבא לי

הוא לחבק מישהי בעירום 

ולפרוק את כל מה שיושב לי על הלב