לפני 19 שנים. יום שבת, 26 במאי 2007 בשעה 23:12
זה קונה לי זמן עד שאני בוחרת מה לכתוב.
הדף לבן חיוור, מסורטטים עליו קוים עדינים בצבע תכלת/כחול, אם מסתכלים קרוב מספיק אפשר לראות טקסטורה של גבשושיות. אין לו חורים בצד ימין הוא לא דף שמיועד לקלסר, הוא נתלש מבלוק המאגד את כל אחיו.
מתוך כוס מלאה בעטים עפרונות וטושים ציבעונים אני בוחרת עט פיילוט כחול, העט חלק וקריר, בתוכו יש מייכל מלא דיו הוא איבד את התפסן המתכתי לפני הרבה זמן, יכול להיות שעיצבן אותי שהוא כבר לא תופס יותר אז הורדתי אותו, הפקק קצת לעוס בקצה משעות של הרהורים על מה לכתוב, אבל הפעם לא הייתי צריכה לחשוב הרבה מה לכתוב. המילה קפצה לי לראש, זו בעצם בכלל לא מילה זה חלק משם חיבה של אהוב.
בוחרת לי באחת השורות העליוניות במרכז השורה נוגעת עם העט ומתחילה נביעה של דיו מעט אם אני אשאיר את העט הרבה זמן כל הנייר בלי תזוזה תתחיל שלולית קטנה.
בתנועה מעגלית קטנה מציירת חצי עיגול כלפי מטה ושוב חצי עיגול כלפי מטה כמו זוג שדיים שמסתכלים עליהם מלמעלה.
מרימה את העט וכמעט נוגע לא נוגע בקצה העליון של חצי העיגול נוגעת שוב בדף ושוב מתחילה נביעה, הפעם זה קו קטנטן אלכסוני 45 מעלות, לידו מציירת עוד קו קטנטן אח לקודמו אבל ניצב לשורה כאילו אחיו שיכור והוא שתה רק מים. במרחק שווה משניהם מציירת זוית של 90 מעלות ומהקצה הימני אחרי מרחק מסויים כלפי מטה מוסיפה קו כלפי מטה שעד עכשיו הוא הארוך ביותר אפילו יוצא מגבולות השורה. חצוף הקו הזה
מסתכלת על מה שכתבתי וקוראת בלב "צ' י ק".
סוגרת את העט ומניחה אותו על השולחן ליד הדף.
לא הצלחתי לכתוב דף שלם.